אני קוראת בפעם השנייה את "הרשת התרבותית" מאת נועה מנהיים ואני לא מפסיקה מלהתפעל מכמה הספר הזה מצוין ומשמח.
נועה משתעשעת ברעיונות כמו להטוטנית מיומנת ומוכשרת במיוחד. בפרקים קצרים וקריאים ביותר היא לוקחת רעיון, מושג או סיפור לעיתים וותיק כמו מוטיב הנחש לעיתים חדש למדי כמו סטימפאנק, מאירה אותו מזוויות שונות, חוקרת אותו, שואלת עליו שאלות מהותיות, מצטטת מחקרים, מזכירה ספרים, יצירות אמנות, טקסטים שונים ומגוונים מרחבי העולם תרבות גבוהה, עממית ופופולארית, דת ומדע, והכול זורם, מתחבר, גדוש הומור ומסקרן להפליא.
בואו ניקח לדוגמא את פרק 14, הפרק על המפות שמתחיל בציטוט "אנחנו נשארים על המפה" מי שמכיר יוצא נשכר ומשועשע, ומי שלא, זה ממש לא נורא, כול אחד ואחת יכולים להבין ולחוות את הנושא בהתאם לעולם האסוציאציות ולמטען התרבותי והחברתי שלהם. נועה מתחילה בדיון על טעויות במפות, הסיבות להן וההשלכות שלהם, האם ידעתם שקליפורניה צוירה במשך מאות שנים כאי? לאחר מכן היא עוברת למפות פנטסטיות המלוות יצירות ספרותיות מוכרות כגון, מסעות גוליבר, הקוסם מארץ עוץ, וגדול המשרטטים ג'.ר.ר.טולקין בעצמו שסיפר כי הוא מתחיל עם המפה ולאחר מכן מתאים לה את הסיפור. משם אנחנו עוברים בקלילות ובטבעיות למפות עתיקות, למפות שהן כלי תעמולה, לאפליקציית המפות של אפל וחותמים עם השאלה על הקשר בין המפה לטריטוריה והאם הטריטוריה קודמת למפה, או המפה מחוללת את הטריטוריה. כול כך הרבה עניין, עומק וגיוון במספר עמודים. והכול כל כך טבעי וקריא שזה בלתי נתפס.
שאפו לנועה מנהיים על הכישרון, המחקר והעומק, ולמאיירת שרית עברוני על האיורים המסתוריים והיפהפיים שמעטרים את העטיפה ואת ארבעת השערים שהספר עוסק בהם.
מומלץ! מומלץ! מומלץ! חמישה כוכבים שניתנים בהתלהבות.

בבית הוריי הייתה פעם מיני-אנציקלופדיה לילדים. שישה כרכים שכל אחד מהם עוסק בנושא אחר - ממציאים ומגלים, גוף האדם וכו' - בפורמט של שאלות ותשובות. שמו של הכרך הצהוב היה "ילדי רוחו של האדם". השם הזה מתאים לספר של מנהיים, שלוקחת את הקורא למסע, שלפחות עבורי היה מרתק, מחכים ומענג מאין כמותו, בנבכי הדמיון וההמצאות האנושיות. אך לא על ההמצאות החומריות כגון מנוע הקיטור, הדפוס והנורה החשמלית מרחיבה מנהיים (אף שגם הם משתרבבים להם פה ושם) אלא על ההמצאות שבורא ובודה האדם ממוחו הקודח, כאלה שלא היו ולא נבראו. ואולי דווקא כן? דרקונים ופיות, ערפדים ואנשי זאב, זומבים וחדי קרן, ויקינגים ואמזונות ועוד ועוד (ועוד) בכל אחד מהנושאים המחברת טווה סיפור שמתחיל בימי קדם - בהיסטוריה או במיתולוגיה, נמשך לאורך מאות או אלפי שנים, ומסתיים בעת המודרנית. המחברת מפגינה בקיאות עצומה במיתולוגיות השונות, בספרות הקנונית של תרבות המערב, ובעיקר בתחומי הפנטזיה והמדע הבדיוני, (שבאופן אישי, אני מקווה שייסלח לי, לא ממש מעניינים אותי, וכאן נפגמה מעט ההנאה שלי מהספר)
המצאה סגנונית נחמדה של הכותבת (או של ההוצאה) היא קישור בין נושאים דומים המופיעים בפרקים שונים (מדובר בספר מאמרים/מסות שמחולק ל-53 פרקים) באמצעות הדגשה של מילים מתוך הטקסט והפניה למקום אחר בספר. המחברת לקחה אלמנט מרכזי מרשת האינטרנט, ההיפר קישור, ושילבה אותו בספר - הדרך העתיקה להעביר מסרים בכתב, זה שעתידנים וסתם רואי שחורות צופים שיוחלף ע"י אותה מרשתת עצמה. האם מדובר בשעשוע או באיזו אמירה מתוחכמת, חתרנית אפילו, על יכולתם של שני אלה, העתיק והחדש, לדור בשלום בכפיפה אחת? לא לי לדעת.

לא "ספר קריאה" קלאסי, לא פרוזה אלא משהו מיוחד, סיכומים- בלי לזלזל- חכמים מאד ומיוחדים מאד של נושאים שרובם איזוטריים וחלקם ברומו של עולם מנקודת מבט מיוחדת, פקחית וצינית.
אהבתי, יוחדרת מדי פעם לקרוא שוב חלקים ממנו.