סםר אחד, יורם טהר לב עם נחום גוטמן, תענוג צרוף.
עושר של אושר. אוצר תרבותי משובח.

עצב על לכתו של יורם טהר לב הנעים, החביב, המחונן בתחומו שהותיר אחריו אוצרות באלפים, שמספרים היסטוריה של מדינה, של חברה ותרבות
שנפגעה בדיוק בימי לכתוב מאיתנו, כשדיון (אם אפשר לכנותו כך) סתה מהעיקר וסבב סביב שיר חלול של איש מטופש שבא לעלוב ביוצאי תפוצה מפוארת ביום חגה, במקום שהדיבור יתמקד בעיקר.

לעומת החלול ושכמותו, טובי בנינו יתמקדו בתרבות שטהרלב וגוטמן הותירו לזיכרון עד. ילמדו, ישירו, יבנו ויבנו.

אל מותחני אורי אדלמן הגעתי רק לאחרונה. קראתי מהם ברצף. חבל מאד מאד מאד שהאיש המוכשר הלך לעולמו בטרם עת
ולא זכה הוא ולא זכינו אנו לעוד מפרי עטו שהלך והשתפר.
המותחנים - בסדר, חביבים, מתוחכמים במידה, בוודאי היו מתקדמים בעקומית שיפור אילו - אין ספק שהרבה פוטנציאל שם נקטע באיבו.
טובים כמותחנים קלים וזורמים.

הפעם חוות דעת ללא סכנה שמא הסופר (הרוקי, הגדול, לרוב לא הפעם) יקראה.
ובכן, בגלל היות הספר פרי עטו של מורקמי הרי הוא יחשב בינוני.
סיפורים קצרים (7 במספר) שבעה גברים במצבי צבירה ומצב שונים - כולם פנויים מקשר קבוע עם אישה - ובמקרים דנן אחת הסיבות למצבם האפל, אם נזכור כי בגברים יפנים עסקינן הרי שמצבם יש להניח מתאר תמונת מצב של רבים מגברי יפן בתקופה זו.
אולם, מהרוקי הייתי מצפה לכתיבה מעניינת יותר, סוחפת יותר, מהנה - זורמת, ולא כך היא כי אם משעממת, איטית ועייפה כאדי שאריות הגבר בבארים האפלוליים לפנות בוקר.
הגברים בוכים בלילה - נוסח יפן.
www.youtube.com/watch?v=s2atQAQF-Yk

מותחן סקנדינבי עם סיפור טוב מאוד, מתפתח היטב, מתפתל כנחש ערמומי, מרתק ומסתיים כמו שצריך ובקיצור - מהנה ומוצלח.
אולי אף מפתיע בטיבו ובאיכותו כספר ביכורים ולעניין זה הייתי טוען שהוא אף מעולה - לולא היה מושפע ומזכיר במידה רבה למדי ובלא מעט מוטיבים וקווים את איש השלג של יו נסבו. אגב, רק יצא לאור וכבר על פיו מיני-סדרה טובה ומומלצת בנטפליקס.

ספרו האחרון של דרור משעני, הבלש אברהם אברהם כוכב הספרים הקודמים מככב גם כאן, מטפל בשתי פרשיות במקביל (שאמורות עפ"י האמור בכריכה להתחבר), רק שהספר הזה עורר אצלי את שתי המחשבות הבאות:
1. נוצרו כאן שתי פרשיות מסיפורי כלום (שאילו היו מגיעים כתלונה לפתחה של המשטרה סביר שהיו נרשמים ולא מטופלים מחוסר תוכן וברור שמחוסר עניין).
2. החיבור בין הפרשיות לא רק שלא קיים באמת, הוא סתם.
מזמן לא נתקלתי בספר כה חלש מבחינת התוכן.
3. אברהם אברהם כהרגלו איש אפור הפעם חסר צבע לחלוטין, הדמויות האחרות פלקטיות.
חבל, יש בספריו הקודמים של משעני שהיו טובים.

התחיל בציפייה אך היה מיגע ומלאה בפרטי פרטים של תיאורים החוזרים על עצמם במילים שונות, ללא תכלית מכאן וחוסר עומק משם - עד כי ננטש במחציתו.