• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

מאת יוסף חיים ברנר

הביקורת של מתנאל אזולאי

תמונה של מתנאל אזולאי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

מאת יוסף חיים ברנר

הביקורת של מתנאל אזולאי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של מתנאל אזולאי
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2006
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אביטל
דירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•1 דקות קריאה

לצערי לא התיישן טוב, מעבר לשפה המדהימה לא חושב שהייתי ממליץ לקרוא.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ע
עמית לנדאו
1קורא|גיל ממוצע50|0%נשים

על המבקר

תמונה של מתנאל אזולאי

מתנאל אזולאי

חבר מזה 7 שנים
30 ביקורות•233 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של מתנאל אזולאי
מתנאל אזולאי
חבר באתר מזה 7 שנים
ביקורות30
לייקים שקיבל233
דירוג ממוצע3.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת12ספרות מקורית8מדע בדיוני ופנטזיה3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מתנאל אזולאי

4321

4321

פול אוסטר

בקצרה, מתיש.
פול אוסטר מבחינתי הוא סופר קצוות. הוא יכול לנפק ספרים מדהימים כמו ״מר ורטיגו״ או ״ארמון הירח״. מצד שני יכול לייצר, את מה שאני אכנה בנימוס כ״נפילות״, ספרים כמו ״טימבוקטו״ או ״המצאת הבדידות״.
בספר הזה הוא מנסה לעשות משהו שאפתני ומעורר הערכה - לספר את אותו סיפור על אותה דמות אבל 4 פעמים כשההבדלים בסיפורים נובעים מאירועים שונים שקרו לכל אחת מהדמויות. מעין ״דלתות מסתובבות״ רק כפול 4.
בגדול מדובר ברומן חניכה המספר את סיפור התבגרותו של ארצ׳י פרגוסון, יהודי שדמותו היא השראה אוטוביוגרפית של אוסטר עצמו, בשנות החמישים והשישים הסוערות של ארה״ב. לא ארחיב במילים על העלילה כי לא רוצה להרוס למי שמתכנן לקרוא אבל לאורך כל הספר הרגיש לי שיש חזרתיות מאוד גדולה באירועי חייו של ארצ׳י. תהליך ההתבגרות הוא כמעט זהה לכל אחת מהדמויות - התאהבות ראשונה, לימודים, מעורבות פוליטית-חברתית - הכל מאוד חוזר על עצמו. מה גם שהרגיש לי שאת האפקט אוסטר יכל להשיג באמצעות שתי דמויות בלבד (וחצי מכמות העמודים).
לכל אורך הסיפור הרגיש לי שהוא מנסה לחקות את הספרות האמריקאית המודרנית של פראנזן ושייבון ללא הצלחה. אותם אני לא אוהב לקרוא מאותן סיבות של אהבתי את הספר הזה. זה לא פול אוסטר שאני מכיר ומעריך.
לקרוא רק אם אתם מעריצים כל מה שהאיש הוציא עד כה. אחרת, לוותר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
שלום לך, עצבות

שלום לך, עצבות

פרנסואז סאגאן

לכאורה ספר קצרצר על הקרב המתמשך בצעירותנו בין הנעורים, הנהנתנות ולחיות את הרגע מול התבגרות ו״התברגנות״ אבל יש משמעות גדולה להבין את הקונטקס הרחב יותר שהספר נכתב בו.
פרנסואז סאגאן בת ה-17 בעצם כתבה את החיים שהיא עתידה לחוות. את הקרב בין שתי צורות החיים מייצגים שתי דמויות - האב הנהנתן חובב הנשים והחוויות והארוסה הנוכחית, האם החורגת לעתיד, שמייצגת את יישוב הדעת. ניכר שסאגאן עצמה ניהלה דיאלוג פנימי בנוגע לחייה ובחרה בהמשך בצד של האב.
הספר יצא בצרפת ב-54 שאמנם כבר הייתה חברה מתירנית יחסית אבל עדיין התנהלות הדמות הראשית מבחינה ״נשית״ יצרה הדים - תכסיסנית, מצפצפת על הכללים, מתנהלת כמו אביה ואף הרבה יותר. על כך יש לו חשיבות גדולה בצרפת ובאירופה אבל היום הנושא כבר נדוש ומרגיש קצת מיושן.
מבחינה ספרותית אין יותר מדי - קצר ולעניין אבל גם נשכח. לא עומד במבחן הזמן.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
החמישית של צ'ונג לוי

החמישית של צ'ונג לוי

יואב אבני

לאור העובדה שרוב הביקורות פה הן חיוביות יחסית רציתי לשתף את חוויותי מהספר הזה.
אל הספר הזה הגעתי דרך רשימה שהתפרסמה בעיתון הארץ של ספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא (https://www.haaretz.co.il/st/c/prod/heb/2017/05/mustReadBooks/)
זה הספר הראשון, כנראה האחרון, שאני קורא של יואב אבני.
הספר עוסק בישראל עתידית (בזמן כתיבתו) של שנת 2017. נכון, כבר כאן הייתי צריך להבין שמדובר בעוד משהו בסגנון הידרומניה שגם אותו לא אהבתי, אבל נתתי הזדמנות כי נכתב שלפחות הספרות טובה גם אם העלילה לוקה בחסר.
מה אני אגיד? לא מדובשו ולא מעוקצו. בניגוד למה שקראתי בביקורות לפני, לא חוויתי את הספר כ״כתוב טוב״ או בעל דימויים מדהימים. לא נהניתי מהסיפור, לא מהדמות הראשית, לא מסגנון הכתיבה בגוף שני שהיה מאוד מוזר ובטח לא מהדימויים (״הערב צף על השמים כמו נס על חלב״? ״הירח שוקע באיטיות כמו קוביית סוכר פגומה״ ברצינות? מה הסופר חשב לעצמו?).
במהלך הקריאה הבנתי שנידונתי לסבל אם אמשיך אבל משום מה הטרחתי את עצמי לקרוא עד הסוף, רק מתוך כבוד למילה הכתובה, גם אם היא רעה, לעולם לא אעשה את זה שוב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
סיפור פשוט [מהדורת 2011]

סיפור פשוט [מהדורת 2011]

ש"י עגנון

אכזבה.
מאוד אוהב את הסיפורים הקצרים של עגנון - את העברית התנכית, את היהדות בגולה, את היכולת לשלב את האוניברסלי (אהבה) לקבילה היהודית הסגורה.
מסתבר שדברים שעובדים בסיפורים הקצרים הופכים למייגעים מאוד ולא מעניינים ברומן ארוך יותר. עגנון נוטה להיסחף להתחכמויות יתר ופלפולים תנכיים עד אובדן שליטה מוחלט (בסיפורים קצרים זה מוגבל יותר בגלל האורך), לא פעם מצאתי את עצמי פשוט נרדם בזמן הקריאה ברומן ללא קשר לשעה שבה קראתי בו.
לא מומלץ.


נ.ב - הבנתי שהסיפור הזה נמצא בתכנית הלימודים של שיעורי ספרות בבתי ספר, כנראה שבמשרד החינוך לא יכלו למצוא משהו יותר מדכא קריאה בדור הצעיר, חבל.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
הזהו אדם?

הזהו אדם?

פרימו לוי

לזכור ולא לשכוח, מנטרה קבועה שמטביעים בנו בעודנו צעירים. אבל מהו אותו זיכרון שמצפים מאיתנו לשאת הלאה כי הרי השורדים הולכים ומתמעטים משנה לשנה.
הספר הזה הוא לא עוד "ספר שואה". הוא לא רומן שמתרחש בתקופת השואה והוא לא אוטוביוגרפיה בסגנון אלי ויזל אלא משהו אחר. פרימו לוי, בכישרון ורגש רב, מעניק שכבות של חוכמת חיים ומסקנות לגבי משמעות החיים במחנות: יצר ההישרדות, אובדן הזהות, חשיבה לטווח קצר בלבד. "האדם מאמין בכל הוויתו שלחיים יש מטרה; אמונה זאת היא מהותו האנושית. בני־אדם חופשיים הוגים בה, מתדיינים על טיבה, מכנים אותה בשמות הרבה. עבורה המטרה פשוטה ביותר: לחיות עד האביב. על דבר אחר איננו חושבים. למשימה הזאת בלבד מכוונים כרגע כל משאבי הנפש וכל תקוותינו."
הספר מתאר את השנה האחרונה באושוויץ עם המון דברים שמוכרים לכולם - הסלקציות, הרעב במחנות, עבודות הפרך והשרירותיות הכמעט בנאלית שבא אנשים מאבדים את חייהם (מתוארת סלקציה בה הכותב לא יודע למה מישהו חזק ממנו נשלח להשמדה בעוד הוא ממשיך לחיות למשל). יחד עם זאת יש את הנופך האישי של הסופר והעובדה שבגלל שהשכיל בכימיה (עם ידע בגרמנית), איפשרה לו לקבל עבודה במעבדה בחורף הקר. בנוסף מקבלים המון מידע מעניין על היחס בין היהודים והלא יהודים במחנה ועל בקתת החולים שבצירוף מקרים מעניין הצילה את חייו כי שהה בה בדיוק בזמן הפינוי.
לטעמי ספר חובה שכל בן אנוש צריך לקרוא.

"מי שהרג היה אדם. מי שנאלץ לסבול אי־צדק ומי שכפה אותו על אחרים גם הוא היה אדם."

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
שום גמדים לא יבואו

שום גמדים לא יבואו

שרה שילה

בסיום הקריאה הבנתי שיש לי המון רגשות מעורבים כלפי הספר הזה. מצד אחד, סיפור מעניין על משפחה בפריפריה בצפון (נרמז בגלל הקטיושות) שמסופר כארבעה מונולוגים של בני המשפחה. מצד שני, הספר לא ממש זורם או מתקדם לאנשהו ובעיקר מתאר מצב קיים סטטי של בני המשפחה. שני החלקים הראשונים משעממים בבנאליות שלהם בצורה שבעיקר הטריפה אותי אבל שני החלקים האחרונים היו מצוינים, בעיקר החלק על קובי שהפך בעל כורחו לאב המשפחה ומנהל יחסים אדיפליים עם האם.
נקודה שלמה ירדה בגלל השפה הירודה שאמורה לשרת אותנטיות מסוימת במונולוגים של בני המשפחה. לא הרגשתי אותנטיות בסגנון הזה ונראה שיש כאן מאמץ יתר לשבץ סגנון שפת רחוב לבני המשפחה. בתור אדם שגדל בפריפריה מזרחית אני יכול להעיד די בוודאות שלא כל מזרחי מהפריפריה מדבר כמו הסטריאוטיפ שלו ומאוד חרה לי הסגנון שהסופרת החליטה להשתמש בו. מילא הייתה עושה את זה לאחד מבני המשפחה אבל זה שכולם מתבטאים באותה צורה פשוט הרגיש מיותר, סבתא שלי הייתה אומרת על סגנון הכתיבה הזה ״קפוש וחנטור״ (שטויות).

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
התגנבות יחידים

התגנבות יחידים

יהושע קנז

טירונות שנות ה-50: מדינת ישראל עדיין בחיתוליה, מדינת ישראל מתחילה בחלוקה לשבטים על בסיס עדתי, מדינה חרדתית שעדיין סוחבת את זכרון השואה ואת מלחמת השחרור. התפאורה המושלמת לסיפור כל-ישראלי שמשלב בין האישי ללאומי. מתחיל לקרוא את הספר ונתקל בתמונות מוכרות - משמעת, חשש, נשק, חברויות שנוצרות מכורח הנסיבות. כל זה בשנים היפות ביותר שאדם אמור לחוות (או כמו שרפי פרסקי שר ״ואז לקחו לך את השנים הכי יפות והנה אתה בן עשרים ואחד״).

טירונות שנת 2005: מחנה זיקים, בלי חברים כי נתקעתי הג׳ובניק היחיד, קסאמים מתחילים ליפול על מחנה, קוראים לנו להשתטח על הקרקע עם ידיים על הפנים, מלא אנשים בחרדות ושמועות שנפל קסאם במחלקה ליד, אתה סה״כ בן 18 שכמה חודשים לפני עבר טקס סיום תיכון.

יהושע קנז הצליח לזקק בספר עב כרס את כל חוויות הטירונות הישראלית בצורה משכנעת, בעיקר את הפן החברתי שבה. על זה הוסיף את ישראל ההיא - הקיבוצים, המעברות, בן גוריון, מפא״י והפדאיון. הדמויות מרגישות אותנטיות באופן מחריד, החל מהמזרחי שלא מוצא את עצמו בעדה שנולד בה, דרך הקיבוצניק שמרגיש מושפל שלא התקבל לצנחנים, דתל״ש לא מאמין שעדיין מתקשה ביום כיפור כי אולי הוא טועה ועוד ועוד בספר רחב יריעה ומופלא.
במהלך הקריאה הסופר הצליח לגרום לי לחוות מחדש לא רק את האירועים אלא גם את המחשבות הפרטיות ביותר שחוויתי במהלך הטירונות, כאילו הסופר הצליח לחדור למחשבות הכלליות של אנשים הנמצאים בסיטואציה הזו.

"אולי כך נגמרת זהות ומתחילה זהות אחרת, נבנית פרט לפרט, סיפור אחר סיפור, כמו נפילה במורד תלול מסלע אל סלע, זכרון חדש, רצון חדש, חלום חדש."

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
דפוק וזרוק בפריז ובלונדון [מהדורת 2010]

דפוק וזרוק בפריז ובלונדון [מהדורת 2010]

ג'ורג' אורוול

אל הספר הזה נחשפתי לראשונה, תאמינו או לא, דרך שיר של שלמה ארצי עם הציטוט "בספר שאני קורא גם ג'ורג' זרוק דפוק". מאוד אהבתי את 1984 וחוות החיות שלו ולכן מיידית הספר הזה נוסף לרשימה.
אורוול, בתיאור אותנטי אך בנאלי מאוד, מתאר איך זה להיות עני באירופה של בין שתי המלחמות. בספר הזה אנחנו מוצאים סופר בוסרי מאוד שעדיין מחפש את הכיוון הספרותי שלו. הגיבור מתייחס לעצמו כמספר נוכח פסיבי של התקופה ואין שום תהליך התפתחות אישי שהוא עובר, ספר שלם שכל מה שיש בו זה נווד שכל הזמן מחפש עבודות וכך זה לאורך מאות עמודים (ציון לטובה הוא העמקה שנעשית לגבי יחס החברה לקבצנים).
מדובר בספר מבולגן, מלא אנקדוטות ועצירות בעלילה בדמות הבעת עמדה פוליטית פרו-סוציאלית. אורוול תמיד טען שזה (כמעט) ביוגרפי ואכן יש תחושה אותנטית של חווית העוני, הרעב והחיים מארוחה לארוחה ללא שום תכנונים מעבר. הבנאליות אולי קשורה לעובדה שהקורא המודרני כבר בקיא בספרות בין המלחמות האירופית עם תיאורי העוני, הרעב ואובדן הדרך החל מלואי-פרדינן סלין דרך הנס פאלאדה ועד אריך מריה רמרק.
מומלץ רק לאוהבי ז'אנר בין המלחמות.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי
הברבור השחור

הברבור השחור

נסים ניקולס טאלב

ברבור שחור זה אירוע קיצוני ודרמטי שלרוב לא ניתן לחזות, לרוב מתייחסים לזה במובן הכלכלי (המשברים הגדולים למשל) אבל אפשר להכליל את זה על הרבה דברים בחיים, כולל החיים עצמם (אבולוציה) שבהם האקראיות היא הגורם השולט ולא הדטרמיניסטיות.
המחבר מציג את התפיסה הנל כבר בעמודים הראשונים וטוען שהוא ייתן כלים פרקטיים לאיך מתמודדים או לפחות מקלים על המכה כשניתקל בברבור שחור.
הנושא מאוד מעניין אבל אין בור שבו המחבר לא נופל בדרך - כמעט כל הספר הזה הוא מניפסט שלם אנטי ממסדי, יהיר ומכליל לחלוטין נגד כל כלכלן, סטטיסטיקאי ומתמטיקאים רבים. לדוגמה, הוא מבקר מאוד את השיטה הגאוסיאנית (התפלגות נורמלית או "הפעמון" כמו שקוראים לה בשפת העם) שבה בגלל הסתברות נמוכה עד להחריד של אקראיות גורמת לכלכלנים לחשוב שאין שום סיכוי לקריסה כלכלית. בנוסף, הוא דואג להתבטא בכוונה בצורה פרובוקטיבית, עם קללות, ולזלזל בכל אדם ביקום חוץ מאלו שהוא מעריך. למדתי בחיים שלי שאם אתה רוצה לשכנע אנשים בעמדות שלך, אתה צריך לתת להם מינימום כבוד ולהימנע מ"לצעוק" את מה שאתה רוצה, אחרת אנשים סתם מתנגדים, לא מקשיבים ובסוף מתעלמים. כך גם קרה לי במהלך הספר, בשלב מסוים כל האנקדוטות והפרופגנדה עברו דרכי ללא שום אפקט.
ציון אחד לטובה שהוא כן מציע אלטרנטיבה - למדל אירועים קיצוניים באמצעות משהו מתחום תורת הכאוס ("מושך מוזר" ופרקטלים) - בפועל האלטרנטיבה הזו מופיעה רק ב-40 העמודים האחרונים, אחרי שהיא רק נרמזת לאורך הספר.
אם אני רוצה להעביר את הזמן בלהקשיב לאנשים שחצנים שמזלזלים בכולם אני יכול פשוט לפתוח את ערוץ הכנסת, כשאני קורא ספר עיון אני מחפש דרכים להחכים ולקבל רעיונות לספרי העיון הבאים שלי, לצערי במקרה הזה, עם כל הפוטנציאל הגדול שלו, זה לא קרה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מתנאל אזולאי

ביקורות נוספות על "שכול וכשלון [מהדורת 2006]"

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

יוסף חיים ברנר

הרומן "שכול וכשלון" פורסם ע"י יוסף חיים ברנר ב-1920, שנה אחת לפני שנרצח מאורעות תר"פ שנה אחר"כ. הרומן מחולק לשלושה חלקים- כאשר ברנר כותב שמאורעות הספר מבוססים על חולה רוחה בן 33. הגיבור יחזקאל חפץ עולה לארץ של תחילת המאה ה-20, "העלייה הראשונה", כאשר הארץ נשלטה ע"י העותומנים. הוא מגיע לירושלים ונשלח לבית משוגעים. יחזקאל הוא בנו של חיים חפץ- איש פשוט-סתת, אחיו חנוך מנסה להתאקלם ל חיי הארץ והוא מתחיל כשומר ביישובים ומצוי בין עבודות, כאשר הערבים בארץ שולטים בשוק העבודה בתחומים רבים אותם חנוך מנסה לקבל- כמו בנייה והבטחה. דודיהם- ר' יוסף ובנותיו – אסתר ומרים הם משפחה אחת אשכנזית החיה בירושלים והקשרים בין בני משפחת חפץ הם מעמודי הטווח של הרומן.

חלק ראשון:
החלק הראשון נפתח שקבוצה של עולים חדשים מאירופה מגיע לנמל יפו. מנחם-ראש הקבוצה ודר הארץ ייקח את יחזקאל חפץ לירושלים- הוא מהורהר נפשית.
"גם נסיעתו ההיא- למה באה?.. כבן עשרים היה בבואו לארץ; בריא ומלא כוח (..) משונה קצת בתור פרט, אבל מכובד".
בסביבה אחרת הן לא היה מכובד (..) בחור לא פיקח, לא זריז,לא עליז, שעם עלמות אינו יודע להתהלך כלל וכנפי חסדן לא תפרושנה עליו- בקיצור, ההפך הגמור מן הראוי להכבד... כן, איש כמוהו במקום אחר אינו יכול להיות מכובד בשום אופן!". (ע"מ 13-12).

יחזקאל חפץ עובד בפועל חקלאי לא יוצלח עד שיקבל קדחת. בת-דודתו אסתר תיקח עליו אחריות אחרי שתתאהב בו- כך יסתיים החלק הראשון ב"שכול וכשלון" כאשר יחזקאל חפץ יובל בעגלה בימי ניסן לבית מחוץ לעיר...

חלק שני:

"וכי מפני שה"יפים", "החזקים", וה"שלמים" מתרוממים עלינו, מעליבים ובועטים בנו- עלינו למוד להם כמנהגם?
והיא לא תצלח! אנו רק אומרים: אנו הבלתי פועלים, אנו החלשים...
- אנו, בעלי השבר(..) מפסיק חמילין באינטואיציה של גוי, החמקה קול של יהודי- אנו נקמות נעשה בכל אלה שאין להם שבר ...
- נקמות, אדון חמילין אומר? הרי לדעתו, מוכשרים אנו, השפלים לנקמה, למידה נעלה זו שלכם! פלא:
למה לכם להעלות אותנו אליכם ולהשוותנו בדבר-מה אליכם! אבל לא...
זוהי "פסיכולוגיה"... נקמה מתוך קנאה שפלה, נקמת החלשים מתוך קנאת החלשים- "פסיכולוגיה", אדון חמילין! סמי מכאן קנאה ונקמה. אפילו השנאה עוד מוטלת בספק. אנו החלשים- חפצתי לאמו; רק זה חפצתי לאמור- אנו... גם אנו חיים... זה הכל! גם אנו חלק מן החיים... זה הכל! לא מלח הארץ, אבל לעצמנו אנו דרושים ואת חיינו אנו אוהבים..." (ע"מ 132).

יחזקאל חפץ רב עם הפסיכיאטר חמילין לאחר שהוא מתגרה בו. יחזקאל מתענה לאורך החלק השני של הרומן בבית-מרפא/משוגעים... ,
לאורך השהות שלו שם אסתר עובדת שם כאחות ומנסה לשמור עליו. תיאורים על גבי תיאורים של שיגעון, עליבות, משפחות מרובות ילדים שישנות במיתה אחת-עשר אנשים! יחדיו וכולם יצאו מדעתם...
"יחזקאל...יחזקאל כשהוא לעצמו... הוא כמעט שלה... כולו שלה..." (ע"מ 138).
"כן, מרים נתאהבה בחמילין , נתאהבה- ניקוד על "נתאהבה". זו לא הייתה אהבה, כי אם התאהבות- לא יותר אבל גם לא פחות" (ע"מ 166).
אחותה של אסתר- מרים רוצה לצאת מהבית- לעזוב את אביה ר' יוסף העני שחי מהיד לפה וכמו כולם מצוי בין עבודות ודרשת תורה. היא מתאהבת תחילה בשנואורסון- בחור צעיר בין גילה- "סטודנט בלי אוניברסיטה...." . לבסוף בחמילין- היא חולמת להגיע לאמריקה או לכול הפחות "לפריז של המזרח התיכון"- ביירות. לבסוף היא עוזבת ליפו בסיוע כספה של אסתר.

"הן לא לחנם ישב הוא חצי שנה באותו בית שבקצה העיר. הן לא לשווא יודע הוא, עכשיו כבר ברור! כי אין אהבה" (ע"מ 182).
יחזקאל חפץ לא אוהב את אסתר המקריבה לו לטובתו את כולה.
העלילה מתרחשת לרוב בירושלים- בין זו "העתיקה" לבין משכנות שאננים. תיאורים של העלייה הראשונה בזמן "סופות בנגב" ברוסיה.

חלק שלישי:
החלק האחרון ברומן נפתח בחתונת ביתו של בעל מלון "הראל", בשכונת "שערי יהודה" בירושלים:
"ונחלקו בדבר בית כהנוביץ ובית שניארסון. הראשונים, הפסימיסטים, נהמו בקצף, שהחגים בכלל הינם זיופי החיים, שעל-כן אמרו חכמים:
"בימות המשיח כל החגים עתידים להתבטל". שבארץ ישראל, במקום שהחיים הנם בהפך הקיצוני לימות המשיח, הרי החגים- זיוף שבזיוף, שקר בשקר והנפחות שבהתנפחות" (ע"מ 185).
איחוד בין שתי המשפחות, שתופסות את החגים בצורה הפוכה מפגיש את גולדמן ובת בעל מלון הראל המפואר בירושלים. למרות החתונה שתי המשפחות ישארו בסכסוך מתמיד.
בסוף הרומן בעוד הגיבור יחזקאל חפץ חוגג שנה מחוץ לבית המשוגעים וחוגג שלושים, הוא ושאר בני משפחת חפץ עוזבים לטבריה. הם ישכלו שתיים מבני משפחתם באותן שנים קשות של תחילת המאה ה-20.

"העלילה השלמה- סיפור המעשה- אין בה עניין אלא עד כמה שהיא משרתת את ההצגה הרצינית של דמויות וחיים אנושיים, שהיא בעיני ברנר המטרה האומנותית העליונה של היצירה הספרותית:
"גילוי מהות ה חיים הפנימיים בתוך גווני זמן ומקום ידועים".
(ע"מ 248,אחרית דבר).

"ארץ!...ארץ לא בשביל היום שכבר אבד לנו, ארץ בשביל המחרת, בשביל הדורות הבאים, בשביל יתומי נמירוב לאחר עשרים שנה, לאחר חמישים שנה, לאחר מאה שנה". יוסף חיים ברנר.

לדעתו של ברנר על היישוב העברי לקום ע"י עליית בני-נוער יהודים ארצה.

תזכורת חשובה שהארץ לא נבנתה ב IKEA.

הרומן "שכול וכשלון" מספר על ראשיתו של היישוב העברי בארץ, בתחילת המאה ה-20. הספר נקרא באופן שוטף, למרות השפה, העלילה והתיאורים הקשים של דלות ושגעון.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אושר
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

יוסף חיים ברנר

קשה לקריאה, לא זורם חוץ מהסוף של הספר
אך אם שורדים אותו :-) הספר:
1. נותן תחושה של רוח התקופה בארץ ישראל
2. נותן תחושה של הכותב(?!) שמעלה יחס שלילי (ליהדות?!) ליהודים דתיים וירושלים
3. מגלה שתיסבוך רגשי בענייני (רווקות) זוגיות זה משהו שהיה קיים כבר שנים רבות אחורה :-)

לפני שנתיים•
★★★★★
•אביטל
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

יוסף חיים ברנר

כמו הרבה שמות של רחובות בתי ספר וכאלו שכולנו מכירים את שמם אבל מעולם לא טרחנו בעצם לדעת מי האדם שעל שמו קוראים למקום כך גם ברנר. את עלילותיו הפרטיות אני לא מתכוון לפרט בפורום זה כמובן. כל שאני יכול לומר הוא שהוא לא יו"ר הכנסת שעל שמו נקראת השכונה בשירו של ברי סחרוב כמה יוסי.
אבל אני כן יכול לתת כמה עובדות הקשורות לעכשיו מלבד הסטיסטיקות שניתן לראות במסגרת האתר על כל ספר. בספריה המרכזית בעיר שלי יש רק ספר אחד של הסופר.לכן לקחתי את הספר הזה. האדם האחרון שלקח את הספר קודם לי על פי החותמת על דף ההשאלה היה לפני כמה שנים ואין חותמות נוספות. מה הסיבות לכך? איני יודע. מה הסיבות שהחלטתי לקרוא את ברנר? בדיוק זו הסיבה כנראה.
ומה יש בספר? בגדול הספר הוא רומן. העלילה מתארת מספר דמויות "ירושלמיות" במה שאפשר לקרוא "הישוב הישן" בזמן ששעון החול של השלטון התורכי נמצא בגרגיריו האחרונים. העיר העתיקה וקצת שכונות מחוץ לחומות. זה מה יש אז. שם הספר רומז על היותו טרגדיה כמובן. מי שמחפש סוף טוב לאנשים המסכנים שהספר מתאר שיחפש במקום אחר. יש בספר מספר הערות "חברתיות" כמובן. אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתו של הסופר בנושאים הסוציאלים חברתיים האלו אז אני פשוט אשתוק.
רמת הכתיבה טובה. קושי הקריאה קצת יותר מעגנון וקצת פחות מברדיצ'בסקי. שימו לב שיש מילון עזר קטן בסוף הספר.

לפני 10 שנים•לא קורא בים
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

יוסף חיים ברנר

הורדתי ממדף גבוה את הספר "שכול וכשלון" של י.ח.ברנר אחרי שסיימתי לקרא את הטרילוגית "עד ירושליים" שקראתי בעקבות הספר "שמות" של הסופר אהרון ראובני. ספר הוביל לספר כך שבזמן האחרון שהיתי בירושלים בין אנשי הישוב הישן לפני ובזמן מלח"ע הראשונה. ספרו של ברנר יצא לאור בשנת 1920 ושל ראובני, הראשון בטרילוגיה,"בראשית המבוכה" יצא באותה שנה. שני הכרכים האחרים,"האניות האחרונות" ו"שמות" יצאו כשלוש וארבע שנים אח"כ. לא סתם אני מוסיפה מידע זה, לדעתי יש זיקה ברורה ביניהם אני בטוחה שאהרוני קרא את ספרו של ברנר. ברנר גם היה מי שעזר לו להוציאו לאור."שכול וכישלון" היה לי קשה יותר לקריאה והבנה. מרובות בו מילים ביידיש וגרמנית, שלא לכולן הסבר בסוף הספר, וכן, הוא מתובל בביטוים רבים מתוך ארון הספרים היהודי שהיו אז שגורים, ומובנים וליוו את שפת היום יום. אני לא הבנתי את המשמעות של הרבה מהן. אבל הספר מעניין הוא מתאר תקופה קשה מנשא של עוני ומצוקותיו מחד ועונשם של התורכים מאידך. יש בי הערצה לאותם אנשים שנלחמו אז להאחז בארץ, מתוך מודעות ציונית, ולא להרפות. בזכותם אנחנו פה עכשיו במדינה שרובם לא יכלו אפילו לדמין. בין האנשים האלה בן-גוריון, בן- צבי.הספרים האלה מיטיבים לתאר את תחושות המצוקה הגדולה, את המאבק היום יומי את תחושות היתמות השכול והכשלון. הימים של אז לא נרשמו בספרי ההסטוריה, לפחות של מערכת החינוך כימים הרואים ולא סופר עליהם הרבה. אני רוצה להאמין שהסיבה היא בשל הקושי של ילדים להתחבר למאבק קיומי כ"כ קשה. השלב הקשה הזה ברגע שצלחו אותו פתח את השער למה שיש לנו עכשיו. בעיני אלו ספרים חשובים שערכם הספרותי כרומנים מתרים לא פחות.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•pen
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

יוסף חיים ברנר

benyehuda.org/brenner/shxol.html

לפני 11 שנים•קרפ צרפתי
3.0
3.0
דירוג
דירוג
2.0
לפני שנתיים

“קשה לקריאה, לא זורם חוץ מהסוף של הספר אך אם שורדים אותו :-) הספר: 1. נותן תחושה של רוח התקופה בארץ”

5/6
ביקורות על שכול וכשלון [מהדורת 2006]
הבאה
קרפ צרפתי
לפני 11 שנים

“benyehuda.org/brenner/shxol.html”