"אליס וגבריאל לא זוכרים דבר מהלילה הקודם...
(מהכריכה)
כחברה בקהילת הקוראים של "כנרת, זמורה-ביתן" (הקהילה הסגולה), הספר התקבל אצלי ללא תקציר בכריכה. הדבר היחידי שידעתי הוא, שאני הולכת לקרוא עוד ספר של הסופר הצרפתי גיום מוסו.
לסופר גיוס מוסו התוודעתי בספריו הקודמים שתורגמו לעברית: "משחק על זמן", "קולו של המלאך", ו"מחר".
סגנון כתיבתו מוכר לי וברוב ספריו למושג "זמן" ישנה משמעות, לרבות כתיבה בשני צירי זמן: עבר והווה.
תבנית נוספת לכתיבתו היא החלוקה לפרקים, פרקי משנה קצרים, דמיון פרוע, ורעיונות הזויים. כל הפרטים הללו יחדיו, מהווים סיבה למעבר מהיר של הדפים מצד לצד וקריאה בנשימה עצורה.
גיום מוסו אוהב ציטטות של הוגי דעות, ומשלב אותן בספריו. כך גם הספר הנוכחי מלווה בציטטות מקסימות.
לדעתי, נפלא בעיניי שהוא לא מרבה בדמויות. בדרך כלל, כתיבתו מהודקת סביב שתי דמויות מרכזיות, בשילוב רקע של מספר דמויות משנה קטן, שהן מהוות תבלין לתבשיל המוגש לקורא.
כל הדמויות מורכבות, מעניינות, ולכל דמות יש משא כבד על הכתפיים... מוטיב "העבר" בדמות הינו ציר העבר שצץ כשמן על פני המים.
אז מה יש לנו בתפריט כאן?
אליס שפר, קצינה במחלקה הרצח בפריז, פוקחת את עיניה לעבר קרני השמש אחרי שהלילה פינה את מקומו. זיעה כיסתה את גופה, היא רעדה, גרונה היה יבש וכל גופה כאב.
כשפקחה את עיניה, היא ראתה ששכבה על ספסל, סמוך לגבר גדול וחסון מצונף לצידה. לקום היא לא הצליחה, משום שידה הימנית, הייתה אזוקה לידו השמאלית של הגבר.
מי האיש הזה?
איפה היא?
ביער רמבויה?
ונסן?
פונטנבלו?
היא בחנה את הגבר שלצידה. יש דופק? היא מכירה אותו? האם תווי פניו מוכרים לה?
מה קרה כאן?
קת אקדחה מכוסה דם יבש, חסר קליע, וכיסי דם קרוש מכסים את חולצתה. כל מה שאליס שפר הצליחה לדלות מזיכרונה: "אתמול בערב, היא יצרה לחגוג עם שלוש חברות בשאנז אליזה. היא שתתה הרבה, כוסית ועוד כוסית, בכמה ברים: "המונלייט", "הקומה השלישי", "הלונדונדרי"... ארבע החברות נפרדו קצת לפני חצות. היא חזרה לבד אל מכוניתה בחניון תת-קרקעי בדירות פרנקלין-רוזוולט ואז..."... עמוד 11.
אופס, גם הארנק נעלם שתעודת השוטרת הייתה בתוכו. היא נותרה ערומה ממסמכי זיהוי, ללא כסף וטלפון סלולארי. בנוסף על כף ידה נכתבו בעט שלוש ספרות.
כשהגבר התעורר מעלפונו לנוכח אקדחה, שהיה במרחק ס"מ ספורים מרקתו, ותוך כדי השתאות מול הנוף הוא שאל: "מי את, לעזאזל? מה אנחנו עושים כאן?" (עמוד 13)
הגבר העיד על עצמו שהוא גבריאל קיין, אמריקאי, פסנתרן ג'ז, מתגורר בלוס אנגלס וברוב הזמן בהופעות. כל מה שהוא זכר: "אז ככה... אתמול בערב ניגנתי עם הבסיסט והסקסופוניסט שלי ב"בראון שוגר", מועדון ג'ז ב"טמפל בר,, בדבלין." (עמוד 16)
היא בטוחה שהיא בפריז.
הוא בטוח שהוא בדבלין.
אבל הם לא בפריז ולא בדבלין, הם בסנטרל פארק בניו-יורק!
איך הם הגיעו לשם?
למה הם אזוקים?
מה הקשר ביניהם?
ת ע ל ו מ ה...
אם אתם רוצים תשובות תצטרכו לצאת למסע שאני יצאתי ... מובטח לכם מסע מרתק!
כל הכיף הגדול בעלילה שפתרון התעלומה צף רק בסופה, וכל מה שחשבתי בהתחלה ולאורך הקריאה התהפך.
בקיצור: סופר אומן!
בשורה התחתונה: נסיעה מפותלת במהירות גבוהה ללא חניית בינים!
ממליצה בחום במיוחד למעריצי גיום מוסו ואוהבי הז'אנר.
סיקרנתי אתכם?
תיהנו!
לי יניני
