"ימי הקונסולים" הוא השני בטרילוגיה הבוסנית של איוו אנדריץ׳. הטרילוגיה נכתבה במהלך מלחמת העולם השנייה, כל חלקיה פורסמו בשנת 1945 ובשנת 1961 זיכתה את אנדריץ׳ בפרס נובל לספרות. החלק הראשון הוא ״גשר על הדרינה״ והחלק השלישי נקרא ״העלמה״.
הרקע לעלילת החלק השני בטרילוגיה הוא בתקופה שבין 1806 עד 1814, בה צרפת בימי שלטונו של נפוליאון משנה את מאזן הכוחות בין המעצמות הגדולות אוסטריה, תורכיה, רוסיה ובריטניה ומנהלת מסע כיבושים בכל אירופה ואף מחוצה לה.
העלילה מתמקדת בעיר טראווניק שבבוסנה אשר נשלטת ע"י האימפריה העות'ומאנית באמצעות הווזיר שהוא נציגו החוקי של השולטן התורכי.אגב הופתעתי לגלות כי מבטאים "בוסנה" ולא "בוסניה" כפי שמציינת המתרגמת ב"אחרית הדבר".
על רקע התמורות הפוליטיות באזור נשלחים לטראווניק קונסולים מטעם צרפת ומטעם אוסטריה כדי להגן על האינטרסים של ארצם מול תורכיה באמצעות נציגו הווזיר.
הסיפור מתאר את התקופה דרך מערכת היחסים שנרקמת במשולש שבין 2 הקונסולים (בינם לבין עצמם) אל מול הווזיר לאורך כ- 7 שנים. במהלך התקופה התחלפו 3 וואזירים ושני קונסולים אוסטריים ואילו הקונסול הצרפתי שירת את ארצו שם לאורך כל התקופה.
הסיפור מתחלק לסיפורי משנה, מתאר את אורח חייהם של האזרחים הבוסנים העויינים את הקונסולים שנתפסים בעיניהם ככופרים, את העדות השונות כמו הנוצרים (שאוהדים את אוסטריה) והיהודים (שאוהדים בסתר את צרפת) ואת השתלבותן במרקם האנושי והפוליטי בעיר, את אנשי החצר של הוואזירים השונים, את בתי הקונסוליה הצרפתית והאוסטרית ואת ההבדלים ביניהם.
הסופר הכה מוכשר הזה הצליח לתאר את המהלכים ההיסטוריים של התקופה דרך המיקרו קוסמוס של העיר טראווניק בהתמקדו בעיקר בקונסול הצרפתי, אדם שמרן והססן שכל רצונו הוא לשמור על הקיים ופוחד מכל שינוי קל שבקלים, לרבות התחלפות של ווזיר או קונסול אוסטרי.
באמצעות הלכי הרוח והמחשבות של הקונסול הצרפתי הסופר הופך את הסיפור מרומן היסטורי גם לרומן פסיכולוגי מהמעלה הראשונה.
מאד התרשמתי מהחלק הזה, הוא פחות רווי באכזריות קיצונית כמו בחלק הראשון שכלל, בין השאר, תיאורי זוועה של עינויים והוצאות להורג, ולדעתי גם החלק הזה ראוי לחמישה כוכבים מנצנצים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
