אחד הסופרים בכלל והספרים בפרט האהובים עליי. פרימו לוי מספר סיפורים שכל אחד מהן יש לו קשר ישיר או עקיף לאחד מיסודות הטבלה המחזורית.
סיפורים על השואה ומחוץ לה. פרימו לוי בעיניי הסופר שמספר סיפורים מחייו (בעיקר השואה) בצורה שאתה מרגיש חלק מהסיפור. דמויות אותן הכיר במהלך חייו ושהייתו באוושויץ מובאות לקורא באופן נגיש ומרתק. כמעט כל דמות שאותה הכיר או מקרה שעבר עלייו יש בו סוג של פואנטה. לא רק בספר זה - ב"זמן שאול" הוא מתאר לשם רק דמויות אותן הכיר במחנה ההשמדה. "הטבלה המחזורית" תופסת נתח גדול יותר מחייו כפי שרשמתי - מעבר לשואה.
את הספר קראתי מזמן והייתי חייב לכתוב עליו את הביקורת עכשיו כי אני בעיצומו של קריאת "זמן שאול".
כאחד שרבים מבני משפחתו נקטפו בשואה, מרגיש אליו סימפטיה מאוד מאוד עמוקה. חבל שחייו נקטעו בצורה כזו אכזרית. ישנם כאלה הגורסים שהתאבד ואילו אחרים טוענים שנפל מהמרפסת ולא קפץ אל מותו. כך או כך זה מאוד טראגי. כמו רבים מכותבי השואה (ק. צטניק למשל טופל ב-LSD על מנת להתמודד עם סיוטיו) גם הוא סבל במשך חייו חדשות לבקרים ואיך אפשר שלא אחר שהצלחת להינצל מהנאצים ואשוויץ בפרט. חייו נסובים סביב השואה, כתיבתו ועבודתו רבת השנים ככימאי (גם במהלך השואה) ואין דבר כמעט שלא עבר שלא מובאים בספריו.
השורה התחתונה ספר חובה לכל אחד. סופר חובה לכל אחד. מאוד ממליץ על ספרים אחרים שרדם כגון הזהו אדם, ההפוגה וזמן שאול אותו ציינתי קודם. קראתי הרבה ספרות שואה ואמשיך לקרוא כל חיי. שמים את חייך בפרספקטיבה.

כבר הרבה זמן שאני מתחיל ספר ולא מסיים. מתחיל, ולא מסיים וכן הלאה. נראה לי עברתי את ה-20, מי זוכר כבר איבדתי את הספירה.
התלת רגלים הוא הראשון מבינהם שסיימתי לקרוא. תענוג של ספר. גילוי נאות, להלן יובא ספוילרון קטן לטובת הצופות והצופים.
מדובר בסוג של ההרפתקה שגיבוריה הם ילדים בגיל העשרה בעולם פוסט אפוקליפטי שבו יצורים ירוקים בעלי 3 עיניים וחדקים למכביר שולטים בעולם. באמצעות התלת רגלים שהם כפי שרואים בתמונה גופים מתכתיים ענקיים בעלי שלוש רגליים הם עושים את הפטרולים וציד העבדים. מדע בידיוני במיטבו. לא ארחיב על העלילה יותר מידי, גם ככה תיארתי את היצורים, רק תארו לעצמכם את הקרב האחרון בין בני האדם שטרם איבדו צלם אנוש והפכו לעבדים לבין החייזרים. אגב את המילה חייזר המציא עמוס גפן שהוא אחד המתרגמים היותר מוכרים עם הז'אנר.
שורה תחתונה,לקח קצת זמן אבל צלחתי את הספר. אחלה סיפור שלא סתם נרקמה לפיו סדרה בבי בי סי בשנות ה-80. הספר אגב זו טרילוגיה במקור שנכתבה כבר בשנות ה-60. מומלץ לחובבי הז'אנר ולא רק.
9 בסולם ג'יפסי.

אחד הספרים המרתקים שיצא לי לקרוא. שילוב של שם הורד של אומברטו אקו העוסק רובו ככולו בדת הנוצרית, כנסייתה וכו' לבין ספרי מדע בידיוני האלה ואחרים שעוסקים בסוף העולם, שואה גרעינית והחיים לאחר ולא חסרים כאלה.
הסיפור מתשתרע על כ12 מאות שנים, לאחר פרומו בימינו אנו ומדגיש איך הגלגל מסתובב לו ואין מה שיעצור אותו לעולם. לאחר קץ העולם טיפין טיפין הוא מתאושש וחווה בריאה כמו שאנחנו מכירים מהמציאות שלנו לאחר קץ העולם.
זה מתחיל כמובן בדת שלא נס ליחה ושם גם ניתן לחקור את ההיסטוריה המדעית שהיתה קיימת טרם קץ האנושות, נמשך לאחר כמה מאות נוספות בו הכנסייה מתחילה להבין את המדע וליישם אותה (יצירתו מחדש של הדינמו והנורה החשמלית כמשל) ומסתיים שוב לאחר כמה מאות שנים שבה הטכנולוגיה עולה כבר על זו שהתפתחה בהיסטוריה של הסיפור. מעגל שמוכיח שלמרות מה שהעולם עבר אנחנו חוזרים לנק' הפתיחה שוב ושוב. לא סתם נתבע המושג "מדע הוא האלוהים". כמו שהעולם מתגלגל סביב צירו וסביב השמש כך מעגל החיים שלנו לא נעצר לרגע. סיפור שמוכיח שמה שהיה הוא שיהיה ושהעולם לא תמיד מסיק מסקנות וקובע עובדות שייטיבו איתו. ההפך הוא הנכון.
ספר מבריק למי שאוהב את הניואנסים הקטנים והסיפור האפל של הכנסייה משולב במדע לא בידיוני לכאורה שכן שואה גרעינית תמיד תאיים על האנושות מצד כזה או אחר. מתפלא שמישהו עוד לא הרים את הכפפה ועשה עליו איזה שובר קופות בקולנוע. מומלץ בחום לחובבי הז'אנר. ועוד לא ציינתי את הזקן החכם אבל זה כבר יהפוף לספויילר. אחלה יום.

זה ספר המדע בדיוני השני שאני קורא. עד עכשיו רק אספתי אותם. בעצם קראתי לפני שנים את 1984. עכשיו מבחירה בחרתי במדע בדיוני ואני כבר בספר השלישי אגב "אל האינסוף" של בריאן אולדיס.
לענינינו. עולם חדש מופלא הוא ספר לא רע. הרעיון מבריק. על אחת כמה וכמה שהוא נכתב לפני כ-90 שנה. עולם בו כל התושבים הינם פרי מעבדתם של הממשל. עולם בו התושבים מפוטמים בסמים והסקס חופשי האלן וסהאלן וכמה שיותר ועם כמה שיותר. לכאורה תענוג לא?! מוותרים על הרגשות, על האמנות, על הבן אדם ועוד על מנת לתת תפוקה ותוצרת לעולם. אני מכיר אנשים שהיו חיים בעולם כזה. אולי אני בינהם. את התשובה צריך לתת בדיעבד אז דברו איתי לאחר מותי.
הספר מתחיל טוב, הולך ודועך ולקראת הסוף חוזר ומעניין שוב. בעיקר הדיון הפילוסופי בין אחד המפקחים הכלל עולמיים של העולם ובין ה"פרא" שהגיע מה"עולם הישן". אני הייתי בטוח למען האמת שהספר הולך לכיוון מסויים ובסוף הוא הלך לכיוון אחר, כך שהעניין מעט ביאס אותי. לא רוצה לעשות ספויילר יותר מידי לספר.
השורה התחתונה אני כן ממליץ על הספר למי שרוצה לפתוח את הראש לכיוונים אחרים אך בתור חובב מדע בדיוני (עד עכשיו בעיקר סרטים) אני סמוך ובטוח שיש ספרים טובים ממנו. שוב הרעיון מבריק אך העלילה לטעמי לא מתפתחת לכיוון שהייתי רוצה לראות. זה אולי נשמע מתנשא מצידי. מי אני שאבקר כזה ספר ואתן טיפים בדיעבד לסופר שכבר הלך מן העולם, כדי שישנה את ספרו בדיעבד?!
בכל אופן 3 בסולם ג'יפסי.

העוזר הוא סיפור של בעל חנות מכולת יהודי בניו-יורק שחי מעל המכולת יחד עם אשתו וביתו.
למקום נקלע גוי "רחמנלא לצלן" שמתחיל לעזור לבעל המכולת באדיקות ובמסירות למרות שנחשד גם בגניבה מן החנות. בהמשך גם מתאהב בביתו העלמה של החנווני, שהיא מעוניינת כמובן לצאת לדרך חדשה בצורה כזו או אחררת.
ברנרד מלמוד קולע ללב המשפחה היהודית של פעם מעבר לים. בתיאוריו של ההתנהלות היומיומית של בעל עסק לא מצליח במיוחד הוא מצליח להביא אחד לאחד את הקשיים הנלווים של האב מצד אחד ואת אמונתו ואדיקותו באל שמלווה אותו באותם ימים.
לסיכום, סיפור מאוד מעניין ומומלץ על משפחה יהודית קשת יום בניויורק של פעם. למרות שאין פואנטה מיוחדת בסוף הסיפור ומעט מתפזר רוב הספר נקרא בשקיקה ובהנאה צרופה.
4 כוכבים בסולם ג'יפסי.

אני בשוונג של כתיבה. הביקורות האלו מתחילות למצוא חן בעיניי.
עוד ספר שקראתי למרות שראיתי את הסרט.
סיפורם של כמה סוחרים מוול סטריט שבמשבר הסאב פריים בתחילת ב2008 הימרו נגד השוק. בין אם זה ב"מכשירים" שנכתבו במיוחד עבורם ע"י בנקים בהם ההימור נגד השוק הנדלן ובין אם זה באופן ישיר לאחר מכן נגד מניות הבנקים.
הספר מרחיב את העניין הפיננסי כך שלא יתאים לכל אחד, לעומת הסרט בו מס' לא מוטל של כוכבים. הסרט נקרא אגב "השורט הגדול" שפירושו הימור נגד השוק.
ומסתבר שהיו כמה חכמים בארה"ב שראו את הבועה של שוק הנדלן והרוויחו מזה הון תועפות. ואיזה משבר זה היה.
8 בסולם ג'יפסי.
אם לא בא לכם להכנס לנבכי אגרות חוב, נגזרים, שורטים ועוד אני ממליץ שתראו רק את הסרט ותשאירו את הספר לחובבי הבורסה שביננו.

פה ושם יש ספרים שעל אף שראיתי את הסרט קראתי את הספר.
במקרה זה לורנס איש ערב הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי. אי לכך והיות ואני חובב היסטוריה קראתי גם את הספר.
לא מדובר בכתבים של לורנס עצמם אלא של הסופר שמבוססים כמובן על אותם כתבים ועל ההיסטוריה עצמה.
ספר קצר (כמו שאני אוהב) שמתאר את החבירה של לורנס לשבטי הבדואים של הנסיך פייסל ועל המהלכים המבריקים שבאמצעותם נכבשו עקבה ולאחריה דמשק במלחמת העולם הראשונה מידי התורכים.
מסעות במדברי המזרח התיכון על גמלים ועל סוסים שהסתיימו בנצחונות מוחצים. כמובן שיש את הצד הפחות יפה של הבזיזה, תקיפת רכבות. אבל כפי שנאמר, כמו שהחיילים האנגלים קיבלו שכר כך הבדואים היו צריכים לבוא גם על שכרם.
אפילו אלנבי הגדול שהיה מפקדו של לורנס שאב ממנו תוכניות בינהן התכנון לכיבוש ירושלים למשל.
ספר חובה לחובבי היסטוריה וסרט חובה לכל אחד.

סיפור טיפולו של הסופר יחיאל דינור, הידוע בשם העט ק.צטניק (אסיר במחנה ריכוז), מס' אסיר 135633, באמצעות L.S.D בשנות ה70.
אחרי שקראתי את סלמנדרה, בית הבובות והשעון ניגשתי לספר זה. את סיפרו "קראו לו פיפל" לא הייתי מסוגל לקרוא כי סופר בו על הילדים שנהפכו לעבדי מין בזמן השואה.

ק.צטניק סבל במשך שנים מסיוטים שפקדו אותו כל לילה. בתמיכתה של אשתו ניגש לטיפול באמצעות L.S.D. כן, כן עד לאותן שנים לא מעט טופלו בשיטות אלו בתחום הפסיכאטרי. סשנים אלו עם הפסיכיאטר תומללו ובעקבות זו נכתב הספר.
הטיפול איכשהו עזר לק.צטניק הן בפן של השינה והן בפן של התייחסותו לאוושויץ. כזכור במשפט אייכמן תיאר ק.צטניק את אוושויץ כפלנטה אחרת. בעקבות הטיפול אמר שכל המעשים שם נעשו בסופו של דבר ע"י האדם, במקרה זה הנאצים. הוא טען בהמשך גם שהטיפול עזר לו

מעניין מה היה עולה בגורלו לולא הטיפול בL.S.D היה מועיל לו? העניין הוא שאחרי כל מה שאדם כמוהו עבר בתלאות השואה והסיוטים שבאו בעקבותיהם, לפעמים האדם יעשה כל שביכולותו על מנת לחזור למוטב. גם טיפול ב"דוקטור הופמן"

ק.צטניק המשיך לחיות עוד הרבה שנים לאחר אותו טיפול. סיפור עצוב שמלא בתיאורים כאלה ואחרים ממחנה הריכוז שנכתבו בעקבות הטיפול בסם.

לא במקרה החלטתי לכתוב את הביקורת על ספר זה. השואה והסמים (אם כי בעיקר קלים) הם חלק שליווה אותי הרבה שנים וימשיך ללוות אותן בהמשך.

זו בסה"כ הביקורת השנייה שאני כותב שאתר והחלטתי להקדיש אותה לפרימו לוי.
קראתי הרבה ספרים על השואה. בתור דור שני לשואה שספג סיפורים מילדות על קרובים (מאוד קרובים) כאלה ואחרים שהלכו בשואה ינקתי הרבה ספרים על השואה, בעיקר של פרימו לוי וק.צטניק.
החלטתי לכתוב את הביקורת על ההפוגה כי דווקא בספר זה פרימו לוי מתאר את האירועים משחרור אושויץ ועד שהגיע חזרה לאיטליה. דרך תלאות ממזרח אירופה במשך חודשים עד ששב הביתה
אני יכול לשער שביום השחרור אדם נולד מחדש. מצד שני מתחיל מסע אחר, לא פשוט, למשך שארית חייו. לעיתים אני מניח קשה יותר. בספר מתוארת התחלת המסע של פרימו לוי, החל משיצא אל החופשי וכלה בהגעתו לארץ אבותיו. חודשים על גבי חודשים בהם התנייד ברכבות ובעגלות. ישן במקומות הרוסים והמשיך לתור אחרי פת לחם מידי יום ביומו.
הספרים על השואה שמים את החיים בפרספקטיבה. היא מגמדת אותם ומראה לנו אילו תלאות וסבלים אנשים עברו בחייהם. לא פשוט לקרוא אבל ישנם ספרים שהם בגדר MUST

אגב, קוריוז קטן, יצא סרט דובר צרפתית בשם THE TRUCE על הספר. ג'ון טורטורו גילם את פרימו לוי. מת לראות את הסרט אבל אין תרגום.

בכל אופן כדאי לקרוא את הספר. כמו כם את הזהו אדם והטבלה המחזורית שלו ועוד ועוד ועוד.

ובנימה זו אאחל לכם שבת שלום והמון בריאות.