ספר קשה. לפחות לי.
זהו ספר שנכתב על מלחמת העולם השנייה מנקודת מבט גרמנית מאד. תמציתו - הם לא היו אשמים והם סבלו מאד.
ועם זה קשה לי מאד לחיות. קשה לקרוא ספר שנכתב מזווית כזו, למרות שהכותבת עשתה זאת בכישרון רב.
הייתי חייב לשנן לעצמי, תוך כדי הקריאה, כל הזמן ש"הם התחילו, הם היו הרבה יותר רצחנים, הם רצחו את העם שלי" ולו רק כדי לאזן את הספר שכתוב מאד מנקודת מבטם, וממנה בלבד.
אין בי אושר על סיבלם, אבל אני לא מתרשם ממנו.
הספר שווה קריאה בעיקר בגלל הזווית ממנה נכתב. בעיקר כדי להתמודד עם צורת המחשבה שלהם, של אלו שסבלו מהיותם גרמנים. למרות שהשתתפו במלחמה ותמכו בהיטלר.

#
לפני זמן מה מישהי אמרה לי, שלדעתה התפרצות הקורונה – והסארס לפניה – הם העונש של בעלי החיים על הסינים, המתייחסים אליהם רע כאשר הם לא חולים. אנחנו מחונכים לחשוב שיש כוח כלשהו המטיל עונשים על העושים רע ובזה עוסקת מאגי בספר הזה.

לכאורה מדובר בגרמניה של מלחמת העולם השנייה. הסיפור מתחיל בשנת 1942, כשהגרמנים במגמת עלייה. חיל אחד הנמצא בחזית הרוסית נושא לאשה צעירה אחת הנמצאת בברלין. הוא רוצה חופשה. היא רוצה הבטחת-הכנסה כאלמנה, אם ימות. שניהם שייכים למעמד הבינוני הנמוך, שחי במצוקה יחסית בשנים שחלפו מאז מלחמת העולם הראשונה, ומצפה לשיפור התנאים כמו שמבטיח לו השלטון. הם נפגשים לראשונה בחופשה שהוא קיבל (הוא לפחות קיבל את מה שרצה) והזמן הקצר המשותף עושה את שלו. הם מתאהבים, נפרדים וכל אחד מהם נשען על הדימוי של בן זוגו כדי להחזיק מעמד בזמנים שנכונו להם.

הספר מתיימר לתאר את חיי היומיום בגרמניה בזמן המלחמה ואת חיי היומיום של החיילים בחזית. לכאורה זה ניסיון לפרוט את ההיסטורייה לפרוטות ושהקורא יוכל לקבל מושג על מה שהיה שם. [מי שמתעניין בזה – כדאי לקרוא את "ברלין. סוף" האותנטי של היינץ ריין] בתהליך הזה מאגי אינה מרחמת על הקורא שלה, במו שאינה מרחמת על דמויותיה. היא נשארת בעמדה של מספר אדיש ומרוחק מהאירועים עליהם היא כותבת, ופורשת לפני הקורא את הדמויות כמו שהן נראות לה: נטולות חמלה, חמדניות, לא מפשפשות בציציות כשהן מקבלות את הטוב, לא מתעניינות באנשים שגורלם לא שפר עליהם. מגי מתארת תיאורים קשים הגולשים לגועל, לאלימות ולדחיית האנושיות. אני משערת שהספר מקובל על הקורא הישראלי. הגרמנים – נאצים, עמך וכל השאר - מוצגים פה באופן דוחה. איש מהם אינו יוצא טוב ואי אפשר להזדהות עם שום דמות – יהיה סיבלה אשר יהיה.

ואני? תהיתי מה הקשר של מגי לנושא. היא אירית, ילידת 1950, עיתונאית וזה ספרה היחיד. נראה לי שהקשר היחיד שהיה לה לנושא הוא אינטלקטואלי – היא עלתה על נושא מעניין ורצתה לכתוב עליו ספר. לדברי הניו-יורק טיימס "לכתוב סיפור שאינו מאפשר סימפטייה לדמויות ומנכר את הקוראים מהן, הוא אחד האתגרים הגדולים של סופר בו הצליחה מאגי" אבל לי נראה כי אי-מעורבות, ככל שהוא חיוני לשופט או לאו"ם (נניח...) הוא רע לסופר ואינו מעיד על הצלחתו, אולי להיפך. לצורך עונש עדיף בעיני לקרוא פרוטוקולים של משפטי נירנברג. אלה מתארים מציאות אמיתית, לא החצנה של הדמיון-שלי-על-מה-שצריך-היה-להיות-שם. לא התרגשתי, לא התפעלתי לא נשביתי בקסמו של הסיפור. כתוב בסדר, סיפור מעניין, לכאורה. השאיר בי טעם רע.

הסכם הוא גשר בין שני רצונות של אנשים. כל אחד ורצונו הוא. שני הצדדים מתחייבים למלא את חלקם בהסכם, וככה נוצרת ההתחייבות.

פטר הוא חייל גרמני הנלחם בחזית, וקתרינה היא צעירה גרמניה החיה בברלין עם הוריה. התקופה היא מלחמת העולם השנייה. אבל הספר הזה כל כולו מביא רק את הפן הגרמני. אמר מי שאמר פעם שבמלחמה אין מנצחים, יש רק מפסידים. וזה נכון.

בעוד פטר חולם על חופשה בת כמה ימים, פתח מילוט מהזוועה שהוא חי בה, קתרינה מנסה להבטיח את עתידה, שהולך ומתערפל מיום ליום ככל שנמשכת המלחמה. השניים מחליטים להינשא. צעד שיעניק לפטר את חופשת ירח הדבש המיוחלת, ואילו קתרינה תהיה זכאית לקצבת אלמנות אם פטר יפול בקרב.

כנגד כל הסיכויים השניים נפגשים לאחר שנישאו בשלט רחוק, ונוצר ביניהם ניצוץ למן ההתחלה. פטר מגיע כולו שורץ כינים, מלוכלך, ורעב שאי אפשר להשביע. לאוכל כמו גם לגופה של אישה, למגע, לחום, לכל מה שהוא ההיפך מהמקום שממנו הגיע.

כשפטר חוזר לחזית קתרינה מגלה שהיא הרה. עם הידיעה הזו, קל יותר לפטר להמשיך להילחם, וזה מה שמחזיק אותו, ונותן לו את הכח לעבור את הימים. זה וזכרונה של קתרינה.

על פניו התיאור נשמע אולי כמו רומן מתקתק וקליל. זהו, שהוא לא. בשפה יחסית מאוד מצומצמת מתארת הסופרת את האוירה בצורה מדוייקת. את המחסור, הייאוש, התקווה, הרעב. הספר לכל אורכו מביא תיאורי ביזה, טבח, ואונס בצורה כזו שהרגשתי כל הזמן שיש עננה כבדה ואפורה כמו עוטפת את הספר. אפור כהה כהה, קודר ואפל.
הספר קשה, ויחד עם זאת משהו בו לא נותן להניח אותו מהיד.

ןההתחייבות, מה איתה? מילאו אותה? קראו, זה מעניין. מסוג הספרים המאוד מתאימים למועדוני קריאה. ההתחייבות הזו תמלא לכם ערב שלם בהתדיינות עליה.

קשה, אבל טוב.

מלחמת העולם השניה.
פטר הוא חייל גרמני המגיע לברלין לחופשה קצרה על מנת להינשא לקתרינה, בחורה צעירה שהכיר בהתכתבות .
הנישואין הם נישואי אינטרס, הוא- על מנת לצאת לחופשה . היא- כדי לקבל קצבת אלמנה באם ייהרג.
אך השניים מתאהבים במהלך החופשה.
הזוג נאלץ להיפרד כשפטר חוזר לצבא ומכאן והלאה נפרשים לפנינו דרכיהם בנפרד – במעמקי רוסיה השותתת דם- ובליבה סטלינגרד,
ובתוככי הרייך השלישי, בברלין הנאצית.

הספר לא חוסך בתיאורי מלחמה קשים-קרבות, רעב ומוות בלתי נתפסים.
ומן הצד השני מתוארת ההתמודדות של תושבי ברלין עם ההפצצות, ההלשנות והתבוסה לרוסים, האונס וההשפלות.
זהירות, זה קשה לעיכול.

זהו ספר מצוין.
ספר שיודע להכות בבטן. להסתכל למציאות בעיניים.
הספר הזה היה אמור לסחוט ממני דמעות של הבנה, צער ואכזבה. הייתי אמורה לרצות לחבק את גיבוריו, לבכות ולהתגעגע איתם.
אבל כבר בפרקים הראשונים גיבור הספר מתלווה לפלוגות האס אס שפורצות לבתי היהודים ומגרשות אותן באישון לילה, ועושה זאת באדישות ואפטיה.
ואהובתו המתוקה ומשפחתה עוברים להתגורר באחד מבתי היהודים שגורשו מברלין- פולשים בתאוות בצע לבית לא להם, בוזזים את רכושם.
ומה שלא יקרה מעתה, משימת ההזדהות עמם הפכה בלתי אפשרית מבחינתי.
כמה שניסיתי. נאטמתי .

ספר מעולה. אבל תכל'ס, קשה לי אפילו לכתוב עליו.
סורי.

ספר שחובט בקורא בעוצמה בידיים חשופות. צריך הרבה כוח, ומאגרים נפשיים כדי לצלוח אותו.
והסיום..נדון בהמשך.
עלילת הספר פשוטה יחסית: פטר פאבר, חייל זוטר בצבא הנאצי, מצוי באמצע הפלישה לרוסיה (מבצע ברברוסה), מבקש תואנה לחופש ומוצא אותה ב.. שידוך עם קטרינה שפיגל, גרמניה כשרה מברלין.
השידוך הזה יוצר אהבה ו..בן.
מכאן, צריך להיפרד מתוכן הכריכה האחורית, אבל עיקר הדברים כי שני מעגלי חיים משיקים אחד לשני:
החיים בברלין, על ה"פריבילגיות והקשרים" שהם מציעים. חיים אלו מוגנים בתנאי שיש הזדהות עם מטרות המלחמה והשחיתות של הממסד. החיים שם מציגים תהליך "שימור" של ה"תרבות והנימוסים" הגרמניים, תוך התעלמות ממקורות השפע לשכבה קטנה יחסית באוכלוסיה.
הסצנה שאולי מייצגת את ה"אורדנונג" הגרמני/נאצי מתבטאת לדעתי באותו תור ערב חג המולד כדי לקנות ברווז.
הקצב מציג לראווה על החלון עשרה ברווזים, דבר שהיה מספיק לעומדים בתור.
באותו רגע מגיחה מכונית מפוארת, ממנה יורדת אישה לבושה בפרוות, מלווה בשלושה חיילים. היא נגשת אל הקצב, תוך חציית התור ממש כמו ביציאת מצריים ומצביעה על שלושה ברווזים והשאר ברור, אין פרץ ואין צווחה.
לדעתי, ברוסיה עשו זאת בחנויות נפרדות.
המעגל השני של החיילים הגרמנים בחזית, מתואר בצורה חשופה יותר וראליסטית.
יש בזה מרכיב שהרבה מאיתנו מכירים: הריחוק מהבית, הגעגועים, ואלו שהצליחו להשתחרר.
יש דיונים על צדקת הדרך.
הספר מאיר בצורה נפלאה את ההתפוררות והשינוי של נפש הלוחם וגופו הפיזי, במערכה מתמשכת ומרובת חללים כמו המערכה שהחלה בחרקוב ומסתיימת בסטלינגרד.
וכל זה בתיאורים פלסטיים של מוראות הקרב, הקשרים בין החיילים ועוד ועוד.

יחודו של הספר שאין הוא עושה הנחות, אינו מעגל פינות, ובזה הוא הופך לפנינה ספרותית.

בזמן קריאת הספר "נקלעתי" לסיטואציות דוחות ש"דגל שחור מונף מעליהם". כמו כניסה לכפר ברוסיה וחיסול שיטתי של זקנים כדי שהשאר יביאו אוכל שהם מחביאים במקומות שונים.
במקרה זה,הכותבת לא מנסה להצדיק או ליפות את המעשה.
אותו פטר פאבר שמתגעגע בצורה אנושית לאשתו ולבנו שנולד, רואה ברוסים מין "תת אדם" שאין מה להרהר על האמצעים שהוא וחבריו נקטו כדי לבקש מזון.

והסיום כתוב בתלמוד :" על דאטפת יטופוך ..וכו".
המפגש בסיום בין פטר וקטרינה מרתק מבחינה פסיכולוגית, אין בו פתרון, וטוב שכך.
הוא מעמיד שתי דמויות שנפגשו לזמן קצר, עברו תקופה ארוכה של פרידה שבה כל אחד בנה ציפיות משלו.
מומלץ לקריאה, ומעורר מחשבות לבעלי קיבה חסינה.

הם התחייבו האחד לשנייה, האחת לשני, בתמורה ל"הטבות", הם יינשאו נישואי נוחות. הוא, חייל נאצי בחזית, ייקבל חופשת "ירח דבש", והיא, תקבל גמלת אלמנות אם ייהרג. כיצד הדברים יעבדו ? האם בכל מחיר ? מה קורה כאשר המציאות חזקה מהכל, ובעיקר אינה תלויה בהם ?

הספר הזה הוא ספר קשה, אכזר.
כשקיבלתי את הספר, לא חשבתי שהקריאה בספר תהיה לי כל כך קשה. חשבתי שאצליח לנתק את הרגשות, אך טעיתי. כנראה שבנושא כל כך טעון כמו השואה, אין אפשרות לנטרל רגשות (לפחות לא אצלי).

פטר פאבר, חייל גרמני פשוט נמצא בחזית המזרחית, רצה להימלט מהתופת ולו לזמן קצר אז הוא נושא לאישה את קתרינה שפינל – אותה הוא מעולם לא פגש. היא, גם כן בהמלצת הוריה, בוחרת בנישואים הללו לטובת עתידה הכלכלי. הם לא ציפו להתאהב באמת.

לאחר ירח הדבש, פטר חוזר לחזית, וכל העת מחזקת אותו העובדה שאשתו מחכה לו. הוא מתחילים להתכתב, היא מעדכנת אותו באירועים שונים מחייה, כולל אירועים משמחים ביותר שאמורים להשפיע על עתידם המשותף, ושניהם מטפחים ציפיות לגבי המשך הקשר. הם מצליחים איכשהו לשמור על קשר עד ש.....

הספר רווי אירועים אכזרים, ביזה, אונס, רציחות בדם קר, מעשים נוראיים כלפי יהודים, קומוניסטים וכל מי שלא "גרמני טהור".

הסוף אכזרי אף הוא, באופן אחר, וכן, זה נגע לי, כן זה כאב לי במידה מסוימת, ואולי זה ההבדל בינינו לבינם.

סיפור אהבה מעניין וקולח על חייל גרמני, פטר, שרוצה לצאת לחופשה מהלחימה בחזית המזרחית. הדרך היחידה שלו לקבל חופשה היא להינשא לאישה שהוא לא פגש מעולם. הוא מתחתן עם קתרינה ומבטיח לעצמו חופשת "ירח דבש" ואילו לה מובטחת גמלת אלמנות אם חס וחלילה ייהרג במלחמה.
כאשר השניים נפגשים לשמחתם הם מוצאים חן אחד בעיני השניה ומייד חושקים זה בזו. הם מבלים ביחד את החופשה ונפרדים בציפייה להיפגש שוב בסיום המלחמה לאחר ניצחון הגרמנים המובטח.
פטר חוזר למלחמה ומגלה כאוס גדול. חבריו נהרגים למול עיניו, גופות מוטלות בדרכים, הם בוזזים בתי יהודים והמפקדים מפקירים אותם. הוא סובל מרעב, ממחלות ומקור עד שברלין נופלת בידי הרוסים והוא צריך להחליט האם להיכנע לרוסים או להמשיך להסתתר ולהסתכן במוות מרעב.
קתרינה נשארת בברלין ומתחברת עם משפחה שכנה ששייכת לאליטה הנאצית. אביה סוגד בצורה עיוורת לראש המשפחה ונאלץ להקריב קורבן בדרך. מעשה שיגרום להרס המשפחה.
גם קתרינה עוברת תקופה לא פשוטה ומתמודדת עם אובדן של אנשים הקרובים לה.
פטר וקתרינה מתכתבים לאורך כל הלחימה. דרך המכתבים הם נקשרים ומתאהבים ושניהם מחכים למפגש המיוחל בסיום המלחמה. אבל מסתבר ששניהם השתנו מאד וכבר לא בטוח שהחיים ביחד זאת האפשרות המתאימה מבחינתם.
סיפור אהבה מרגש על רקע מלחמה אכזרית כתוצאה מאידיאולוגיה הרסנית וחוסר מוסרית.
הספר נקרא בנשימה אחת, ממליצה בחום!

קתרינה שפינל, צעירה גרמניה נישאת בנישואי נוחות לחייל נאצי- פטר שבחרה מתוך קטלוג של תמונות, היא מצידה תקבל גמלת אלמנות אם הוא ימות והוא מקבל חופשה של שבוע ויזכה לחזור הביתה אפילו אם זה רק לקצת.

הם נפגשים ובפרק הזמן הקצר שהיה להם מתאהבים ומחליטים להתחייב לחכות אחד לשנייה.
אבל... ביניהם המלחמה שלא תהיה קלה לאף צד.

בעיניי זה ספר טרגי, בתקופת מלחמת העולם השנייה- מציג את הצד של הגרמנים שהאמינו בגדולתם וניסו לכבוש את העולם, התייחסות קצרה ליהודים שבמשוואה- מוציאים אותם מביתם והגרמנים תופסים את מקומם ורכושם, פרטיזנים שנלחמים כנגדם...
התקציר טומן בתוכו אפשרות לאהבה ותקווה אבל לא כך, לפחות להרגשתי.

פטר פאבר וקתרינה שפינל מתחתנים. הם מעולם לא פגשו זה את זו וראו אחד את השניה רק בתמונה יחידה. מדובר בנישואי נוחות. פטר רוצה חופשת ירח דבש וקתרינה יודעת שאם היא תהרה ותהיה אלמנת חייל, היא תקבל פנסיה מהצבא והטבות נוספות בזמן המלחמה בתמורה להיותה אם לבנו של חייל בחזית. אפילו החתונה מתרחשת ממרחק כשהוא בחזית והיא בברלין ובמעמד שני עדים מכל צד והתמונה של בן הזוג (אם אפשר לקרוא לזה כך באותו מעמד). פטר מקבל את חופשת ירח הדבש המובטחת ומגיע לברלין לפגוש את אשתו בפעם הראשונה. באופן מפתיע, הם מתאהבים במבט ראשון, למרות שפטר מגיע מוזנח מאד. מסריח, מלוכלך ושורץ כינים. קתרינה מתגוררת עם הוריה. להם היתה העדפה שקתרינה תבחר בבן של רופא ולא בחייל רגלים פשוט והם מקבלים את פטר עם כל ההסתייגויות הנלוות.

פטר מאריך את חופשתו כמה שניתן, חוזר לחזית וקתרינה נשארת בברלין ומגלה שהיא הרה. אביה של קתרינה, שנלחם במלחמת העולם הראשונה ונשאר מקושר ללוחמים מבוגרים שלחמו איתו, סולל את דרכם לצמרת החברה של ברלין, במקרה הזה דוקטור ויינרט ומשפחתו. במשך רוב תקופת המלחמה הם נהנים משפע כלכלי, מחליפים להם את הדירה לדירה מרווחת יותר והם מקבלים אותה על כל תכולתה. קתרינה גם היא מנתבת את דרכה ומתרועעת עם נשות הקצינים. למרות היותה נשואה לחייל פשוט. את בגדיה היוקרתיים, את תכשיטיה ואת המלבושים של בנה הקטן היא רוכשת אצל המשכונאי בעודה ממתינה לבעלה שיחזור מהחזית.

ההמתנה מתמשכת, הגלגל מסתובב והמשפחה סופגת מכה אחר מכה. הנאמנות העיוורת של האב שמוכן להקריב את כל משפחתו על מזבח נאמנותו גם אחרי שסר חינו, גם כשכבר ברור שהצבא הגרמני סופג תבוסה קשה, גם כשברלין מופצצת והחיילים הרוסים פולשים אליה, נובעת מסתבר מפחדנות וכנראה גם מאנוכיות. האיש לא מוכן לנקוף אצבע למען בטחון משפחתו. אחרי שהדירה החדשה נחרבת בהפצצות, הם חוזרים לגור בדירה הישנה חסרי כל ונזקקים לעזרת השכנים שכבר לא ששים לעזור להם.

הספר הזה קשה. יש בו תיאורים אכזריים וגם תאורים מגעילים, אטימות מוחלטת ומוסר כפול. הסופרת לא חוסכת מהקורא דבר. גרוש היהודים מוזכר בו במשורה רק בהקשר של רכוש. השואה, המחנות, לא מוזכרים בכלל. יש בו שני סיפורים: הסיפור של קתרינה ומשפחתה והסיפור של פטר וחבריו בחזית והסיפורים מתחברים לאורך הספר ע”י חלופת המכתבים בין קתרינה לפטר. הסוף של הסיפור היה צפוי בעיני. הספר קריא מאד למרות התיאורים שבו ומצאתי שקשה להניח אותו מהיד, אבל התחושות שלי במהלך הקריאה היו קשות ובלתי מתפשרות. לא יכולתי להזדהות עם אף אחת מהדמויות. לא הצלחתי לרחם עליהן. אין שום התייחסות של הדמויות למי היה שייך הרכוש שהם קיבלו. אנחנו מבינים את זה מתוך תיאור של סיטואציה אחת או שתיים ממש קצרות בתוך הסיפור. אטימות מוחלטת לעניין.

“…. רחצה את הילד והלבישה אותו וירדה למטה אל העגלה שדר’ ויינרט נתן לה. היא היתה גדולה, אלגנטית ומודרנית, עשויה אריג כחול כהה וכרום מבהיק. מצאה חן בעיניה הדרך שבה נשים אחרות מביטות בה כשהיא דוחפת אותה…” עמ’ 156

ואז בעמוד הבא: “… צל הוטל על המגזין. קתרינה הרימה את עיניה. זו היתה אישה בשמלה קייצית שפעם היתה אלגנטית, תינוק רכוב על המותן ופעוט נאחז בחצאית השמלה. שניהם בנים.

העיגולים השחורים תחת עיניה כיסו את רוב הפנים.

“היא עובדת טוב, מה?” אמרה.

“סליחה?” אמרה קתרינה.

“העגלה. היא מצויינת. היתה לי אחת בדיוק כזאת.”

“כן, אני מאד אוהבת אותה”

“האיזון מעולה, יותר טוב מהדגם שהיה לי עם הבת הבכורה שלי.”

קתרינה הצלה בידה על עיניה להביט באישה, בטלאי הצהוב המלוכלך והקרוע…” עמ’ 157.

ממשיכה עוד שיחת חולין מנומסת שמתייחסת לגילאי ילדיה, רגלי האישה קורסות תחתיה והיא נתמכת בספסל. כל מה שעובר בראשה של קתרינה הוא שהעוברים ושבים יראו אותה משוחחת עם יהודיה והיא אומרת לה: “אסור לך לשבת פה”. לאחר שהיהודיה ממשיכה בדרכה היא חוזרת אל המגזין שלה.

במובן מסויים לא הצלחתי להתנתק ולקרוא את הספר מזוית אנושית אובייקטיבית. אני חושבת שחשוב שיש ספרים כאלה, אלא שאני מתקשה להתחבר אליהם. את לבד בברלין למשל נטשתי באמצע. לא ריחמתי על הדמויות ובמקומות מסויימים אפילו תיעבתי אותן, כל אחת מהן כמעט. מצד שני, הייתי סקרנית.

לשאלה האם אני ממליצה? הספר כתוב היטב לדעתי. הסיפור מחובר היטב וגם אנטי היא תגובה לספר שכתוב היטב. זו כל ההמלצה שאני יכולה לתת ביודעי שבעולם הקוראים יש מי שמסוגלים להסתכל על הספרים האלה בפרספקטיבה אחרת.

סקירות נוספות כאן:

http://saloona.co.il/sigaliot/