• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההתחייבות

ההתחייבות

מאת אודרי מאגי

הביקורת של מירה רוזנפלד

תמונה של מירה רוזנפלד
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
ההתחייבות

ההתחייבות

מאת אודרי מאגי

הביקורת של מירה רוזנפלד

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של מירה רוזנפלד
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2016
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עומר ציוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 שנים

“ספר קשה. לפחות לי. זהו ספר שנכתב על מלחמת העולם השנייה מנקודת מבט גרמנית מאד. תמציתו - הם לא היו אש”

7/11
ביקורות על ההתחייבות
הבאה
תושיק
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•2 דקות קריאה

הם התחייבו האחד לשנייה, האחת לשני, בתמורה ל"הטבות", הם יינשאו נישואי נוחות. הוא, חייל נאצי בחזית, ייקבל חופשת "ירח דבש", והיא, תקבל גמלת אלמנות אם ייהרג. כיצד הדברים יעבדו ? האם בכל מחיר ? מה קורה כאשר המציאות חזקה מהכל, ובעיקר אינה תלויה בהם ?

הספר הזה הוא ספר קשה, אכזר.
כשקיבלתי את הספר, לא חשבתי שהקריאה בספר תהיה לי כל כך קשה. חשבתי שאצליח לנתק את הרגשות, אך טעיתי. כנראה שבנושא כל כך טעון כמו השואה, אין אפשרות לנטרל רגשות (לפחות לא אצלי).

פטר פאבר, חייל גרמני פשוט נמצא בחזית המזרחית, רצה להימלט מהתופת ולו לזמן קצר אז הוא נושא לאישה את קתרינה שפינל – אותה הוא מעולם לא פגש. היא, גם כן בהמלצת הוריה, בוחרת בנישואים הללו לטובת עתידה הכלכלי. הם לא ציפו להתאהב באמת.

לאחר ירח הדבש, פטר חוזר לחזית, וכל העת מחזקת אותו העובדה שאשתו מחכה לו. הוא מתחילים להתכתב, היא מעדכנת אותו באירועים שונים מחייה, כולל אירועים משמחים ביותר שאמורים להשפיע על עתידם המשותף, ושניהם מטפחים ציפיות לגבי המשך הקשר. הם מצליחים איכשהו לשמור על קשר עד ש.....

הספר רווי אירועים אכזרים, ביזה, אונס, רציחות בדם קר, מעשים נוראיים כלפי יהודים, קומוניסטים וכל מי שלא "גרמני טהור".

הסוף אכזרי אף הוא, באופן אחר, וכן, זה נגע לי, כן זה כאב לי במידה מסוימת, ואולי זה ההבדל בינינו לבינם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של דני בר
דני בר
ג
ג'ורג'
תמונה של ruha
ruha
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של לי יניני
לי יניני
11קוראים|גיל ממוצע69|64%נשים

על המבקרת

תמונה של מירה רוזנפלד

מירה רוזנפלד

ותיקה
חברה מזה 10 שנים
58 ביקורות•250 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות קלה - רומנים•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של מירה רוזנפלד
מירה רוזנפלד
ותיקה
חברה באתר מזה 10 שנים
ביקורות58
לייקים שקיבלה250
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות קלה - רומנים15ספרות מקורית12מתח ריגול והרפתקאות10

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מירה רוזנפלד

ניסויים פתוחים

ניסויים פתוחים

אורלי סיגל

223 עמודים, כולל תודות.
הוצאת כנרת זמורה ביתן.

יש לי כל כך הרבה מה לומר על הספר הזה ואני תוהה מהיכן כדאי להתחיל.
"כמה פעמים בחיים שלנו עשינו משהו כזה עם ריח של הרפתקה? בסוף נתפגר מהבורגנות. זה באמת החלום שלנו? חלונות בלגיים, ג'יפ, ועד הורים? מערכת השקיה ממוחשבת. לא חנוק לך בגרון כשאתה חושב על זה?" (עמוד 32)

קומונה! הייתם עוברים לגור בקומונה עם החברים הטובים ביותר שלכם? לעזוב את מירוץ החיים, העבודה, המרדף אחרי הכסף ופשוט לעבור לגור בקומונה.

הספר הזה עורר בי את מחשבותיי ורצונותיי מהעבר לעבור לגור בקיבוץ. (חלומות שלא התגשמו, בסוף עברנו לגור במושבה קטנה ומדהימה, ואני לא מצטערת על זה לרגע).
לחיות בקומונה. מצד אחד זה מרגיש כמו חופשה בצימר שאינה נגמרת. הילדים עם החברים שלהם כל הזמן, וגם אנחנו, אבל, וזה אבל גדול. האם כל אחד מכם היה מוכן לוותר על האני הפרטי שלו לטובת הקומונה?

אהיה כנה עם עצמי ואומר שאני ממש לא בטוחה שהייתי מסכימה לכך. ואחרי שקראתי את הספר הזה, התעוררו עוד כמה סיבות טובות למה לא לעשות זאת.

"קרקרתי בין האורחים, החברים הותיקים, אלה שלא מכירים אותי כשאני עצבנית, או לפני שצחצחתי שיניים בבוקר. אלה שלא היו ערים לכל אחד ואחד מהריבים שלי עם בעלי בחודשים האחרונים, או רגעי הפיוס, ועוד חשבו עליי בעיקר דברים טובים. חברים רגילים. סתם. וקצת התגעגעתי לזרות הזאת, שאיבדתי בקומונה, ולתחושה שהבית שלך הוא אמנם כל המרחב שיש, אבל הוא שלך". (עמוד 142).

שלוש משפחות, כמה חברים טובים, משתעשעים ברעיון של "לעבור לקומונה". אחרי לא מעט לבטים והסתייגויות מצד מי מהחברים, נופל הפור, ומחליטים, עוברים לגור בקומונה. עוזבים הכל! את הכאן ועכשיו, והולכים לחיות את החלום".

אחינועם ובועז, נעמה ומרקו, ויונתן, ביחד עם הילדים של כולם, התחילו את החיים בקומונה המודרנית שלהם בווייב חיובי (או לפחות השתדלו שכך יהיה) ועד מהרה, המציאות טפחה להם בפנים, והבהירה להם שלא הכל סוגה בשושנים.

מערכות יחסים התערבבו זו בזו, ערערו והעירו שדים מרבצם. תשוקה סוערת מול אדישות, כעס לצד שנאה יוקדת. כל אלו מנת חלקו של הספר הקסום הזה.

רואים כי נעשתה "עבודת שטח" טובה, מרגישים שהכותבת "יודעת על מה היא מדברת". חיי השיתוף, המושגים בחקלאות, ושאר תיאורים שתרמו לאמינות של הספר.

זה המקום להדגיש כי קראתי ביקורות רבות על שימוש בשפה בוטה בספר, מה שהרתיע קוראים רבים. בעיני השימוש בשפה הבוטה אל מול השימוש בשפה מאוד עשירה, אותו דיסוננס, מעניק לספר את הקסם שבו.

הספר קולח ומסעיר, ובד בבד חצוף ובועט בבטן הרכה. יש בו ביקורת נוקבת על החיים הצבועים במידה כזו או אחרת של "האנשים החדשים", כמו שעברי לידר מכנה אותם. ואצטט מתוך שירו זה: "ויש לו טונה כסף, ובכל זאת הוא לבד". אני חושבת שזה אומר הכל.

הספר הזה יצירת אומנות של ממש בעיני.
הוא כתוב בצורה משובחת, ערוך בצורה מצוינת. יש בו משלב גבוה אל מול "שפת רחוב", והם משתלבים מצוין זה עם זה, כפי שכבר הדגשתי.

בהתחלה פחות אהבתי את המעברים מגוף שלישי לגוף ראשון, אך עם הקריאה הבנתי את "כוונת המשורר" (המחברת במקרה הזה) והצלחתי להבין מדוע בחרה הסופרת לבנות את הספר בצורה כזו, לעיתים מפי מספר כל יודע ולעיתים מפיה של אחינועם. נהניתי לקרוא את הפרשנות שלה לסיפור, את הסיפור האישי שלה.

שוב, כפי שאמרתי, לספר הזה קסם משלו, יש שיאהבו, ויש שפחות.
אני אהבתי. ואני כאן כדי לספר על זה.

קריאה מהנה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד
בארבע ידיים

בארבע ידיים

ענבל אלמוזנינו

שורת מעשי נבלה פוקדים את העיר ניו יורק פשעים שמזעזעים את אמות הסיפים.
חטיפת נערות בנות טובים משטח בית הספר, ככה מתחיל המותחן המבריק הזה, ספרה השלישי (וללא ספק הטוב מכולם) של ענבל אלמוזנינו.

אתחיל בגילוי נאות. את הספר הזה קראתי טרם צאתו לאוויר העולם, וגם היום, ממרום שלוש חזרות עליו, עדיין אינני בטוחה כיצד לסקור אותו. מרגישה שכל מילה שתתאר אותו, תחטא למציאות הטובה הרבה יותר. הספר הזה פשוט סנסציוני, נדיר, פנומנלי.

סוגת המתח היא המועדפת עליי ועל כך אין עוררין. מה שענבל הצליחה לעשות כאן, מעטים סופרי המתח בעולם הצליחו לעשות.
כן כן, אשף הטוויסטים הרלן קובן, אמן המתח לינווד ברקלי ואף גרג הורוביץ שהפך נערץ עליי ממש לאחרונה.
ההתרחשויות הבלתי פוסקות, המתח שנבנה, העלילה המסועפת והטוויסטים בסוף הספר, כל אלו שמורים לטובים שבין סופרי המתח, כן אף הסקנדינביים שבעיניי הם המשובחים ביותר.

סאם רדפילד, עיתונאית חוקרת גדלה בחיק דודה הנאמן רוברט אשר לאחר היעלמותם המסתורית של הוריה, לקח אחריות על גידולה. ביחד עם חברתו לחיים, קתרין, פרופילאית בכירה במשטרת ניו יורק הם גילו בסמנתה ניצוצות של סקרנות לעולם הפשע. חלומם היה שתהפוך לפרופילאית מובחרת כמותם. לה, לעומת זאת, קסם יותר עולם העיתונות, וכך בשילוב מושלם בין השניים, הפכה עיתונאית חוקרת בכירה.

עם הישמע הבשורה המרה אודות מעשי החטיפה הנתעבים, נשלחת סמנתה על ידי דסק החדשות לניו יורק על מנת לסקר את האירועים החריגים.

עם קצת עזרה מידידים (בכל זאת, היכרות רבת השנים עם קתרין ורוברט), היא מצליחה לחדור אל תוככי הצוות האמון על החקירה ומקבלת פריווילגיה שלא ניתנת להרבה אנשים, ליווי צוות החקירה, כולל ביקור בזירות הפשע וסיקור בלעדי של האירועים.

בביקורה הראשון בתחנת המשטרה, פוגשת סאם את העומד בראש החקירה, והוא לא אחר מצ'יף ג'ייקוב טורס. למן הרגע הראשון ובמהלכו של הספר נרקמת מערכת יחסים מורכבת ביותר ביניהם, משהו שבין עבודה משותפת על רקע עבירות קשות לבין תשוקה לוהטת, מאבק מוחות מבריק של שניהם ומלחמות על אגו, חדות, חברות ואהבה סוערת.

ג'ייקוב טורס איננו נמנה על הגברים הטיפוסים מהרומנים הרומנטיים. הוא לא העשיר בן האצולה או דומה . הוא פשוט גבר! יהיר ושחצן אך רגיש להפליא, בעל לב ענק! כזה שכל אחת תרצה.

ענבל אלמוזנינו רקחה במוחה המבריק עלילה מסועפת, מותחת עד כדי מצמררת, ולצידה, ולא פחות חשוב ממנה, סיפור על אהבה ותשוקה, מלחמה ושלום.
מותחן פסיכולוגי הכתוב לעילא ולעילא, המסתיר טפח וחושף טפחיים עד לסוף המותח.

העלילה מהודקת, אין פרט שנזנח, אין קצה שלא נסגר וננעל בבריח.

כקוראת מושבעת של הז'אנר, אני נוטה תמיד לבצע ספקולציות מה יהיה בסוף העלילה? מי עומד מאחורי הפשע? האם אני יכולה להיות הבלש ולגלות את הסוף?

פה המחברת התעלתה על עצמה ומדובר בספר גאוני בכל אמת מידה אפשרית.

אז מה יש לנו כאן?
מותחן פסיכולוגי חושני סוער, חקירות רצח מסועפות ושלל תיאורים שהאמינו לי שלא תוכלו להישאר אדישים אליהם.

זהו ספר ברמה בינלאומית. אין סופרים ישראלים שכותבים כך. ספר זה שראוי שיתורגם (ולא רק לאנגלית).
מדובר במה שלימים יהפוך רב מכר עולמי!

ממליצה בחום רב. רק עשו לעצמכם טובה וקחו כמה נשימות טובות לפני כן, כי לא בטוח שתזכרו לנשום במהלך הקריאה בו.

קריאה מהנה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד
בית הצעצועים השבורים

בית הצעצועים השבורים

יונתן יוגב

בית הצעצועים השבורים / יונתן יוגב
הספר מוגדר כרומן מתח פסיכולוגי. לעניות דעתי הוא הרבה יותר מזה.
זהו ספר שמוביל את הקורא מקצה אחד של קשת הרגשות לקצה השני שלה.
זה ספר שגרם לי לכעוס, להזדעזע וגם לצחוק ולהתרגש.
הספר מתאר את סיפורו של נתי, ילד שנות השמונים בבאר שבע של אז. גם אני הייתי ילדת שנות השמונים בבאר שבע. הזדהיתי עם המון חלקים בספר.
החל ממילים שמוכרות כנראה רק לילדי באר שבע כמו "מיץ קרח", דרך "גלידה באר שבע" האגדית עם המתכון הסודי הידוע רק לסבתא, "הגשר", וכלה בבדיחות והומור של ילד שגדל בבאר שבע באותן שנים.
הספר בעיקרו מתאר ילדות קשה, לא פשוטה בעיר. לשמחתי ולמזלי אני לא חוויתי את הצד הזה של באר שבע בילדותי. אני גדלתי במשפחה טובה, משפחה נורמטיבית, תומכת ואוהבת. לא הסתובבתי בשכונות המצוקה של באר שבע, אך הכרתי אותן היטב מסיפורים "בשכונה". מזלם של גיבורי הספר לא שפר עליהם כמוני.
נתי מספר את סיפורו כיום, כשהוא כבר בוגר, עובד בפיצוציה באשדוד, נזכר בילדותו הקשוחה בעיר באר שבע. הספר נע בין זיכרונות ילדותו/בגרותו לבין ההווה במשמרת באותה פיצוציה. נתי גדל במשפחה לאם חד הורית שגדלה אותו בעצמה לאחר גירושין מכוערים מאביו, שלא ממש עניין אותו. מידי פעם הוא קפץ לבקר או קבע להיפגש עימו, וגם אז, אלו לא היו הפגישות הכי חיוביות, בלשון המעטה.
הספר קשה. מאוד. התיאורים בו אכזריים, ומבהירים כמה ילדים יכולים להיות נקמנים וחסרי רחמים.
כמה עונשו של "מלשן" יכול להיות קשה לאין שיעור. המוח לא מצליח לתפוס את גודל הזוועה.
ילדות רוויה באלימות, בסיגריות, בסמים, בסיפורים למי יש יותר גדול ומי "זיין" יותר. מנת חלקם של אותם ילדים הייתה גם גניבות ופריצות. חלק מהסיפורים כמובן הם פרי דמיונם הפורה של ילדים מתבגרים ובחלק מהם, למרבה הצער, המציאות עולה על כל דמיון.
"הומואים מזדיינים פחדנים", ישי אמר ופתח בריצה אל שרידי המדורה הקרובה. הוא הרים קרש גדול ומושחר ששלושה מסמרי פלדה הזדקרו מקצהו, איגף במהירות את השביל שתמיר רץ בו .... ואז בתנועה ידה שיגר את הקרש השחור אל הבטן הרזה של תמיר. הבטן השקופה עם כלי הדם הכחולים. תמיר נעצר. לרגע עמד המום, הפה שלו פתוח, כאילו קפא..... "זה מה שקורה למלשן, יא מזדיין". (עמוד 120)
עוד בספר ישנו המשוגע, אותו משוגע שהיה בכל שכונה, בכל תקופה. פה זה דרומר הזקן, הסוטה, שהפחיד את כל ילדי השכונה.
"הבית של דרומר היה בקצה הרחוב. זאת היתה וילה ישנה עם חצר אחורית ענקית מוקפת עצים.... חלון שפנה אל הפארק והיה תמיד פתוח ותמיד חשוך, וילדים היו אומרים שאם תסתכל לתוכו יותר מדקה דרומר ייקח לך את העיניים..... הדבר השני שהתמיה את כל מי שעבר שם היה החצר הענקית של דרומר, שהיתה מלאה צעצועים: היו שם מתקני טיפוס, ונדנדה גדולה עם שלושה מושבים, וכולם היו במצב איום, חלודים, מתפוררים.... " (עמוד 52).
כמה מזה אמת ? כמה בדיה ? איך דרומר השתלב עם זיכרונות הנעורים של אותה חבורה, עד לאן המצב הידרדר ? ואיך כל זה קשור לשטר של חמישים ₪ שמקופל בכיסו של נתי במשך שנים רבות ?
תשובות לשאלות אלו (גם אם לא במלואן) תמצאו בספר.
חלק גדול מהספר כאמור הם זיכרונותיו של נתי והם מסופרים מפיו כילד. השפה היא שפת רחוב, מלאה בסלנג, בקללות. מאוד אותנטי, יוצר הזדהות עם הדמויות ואמינות.
נתי מגיע לנקודה שבה, כאדם בוגר, הוא סוף סוף מצליח לראות את חייו עוברים למסלול חדש, אחר, אולי עם נקודת אור קטנה בתוך האפלה.
ספר מאוד לא קל לקריאה, ויחד עם זאת, מאוד מומלץ.
קריאה מהנה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד
משחק החיים

משחק החיים

ענבל אוחנה

משחק החיים / ענבל אוחנה
ענבל אוחנה היא מחברת ישראלית, הכותבת בז'אנר הרומנטי אירוטי. הכרתי אותה דרך קבוצות הקריאה בפייסבוק, ואף קראתי איזה ספר אחד או שניים שלה.
אך בספר הזה היה משהו אחר. היה בו המון רגש, ומיד אפרט על כך.
לא הכרתי אותה ברמה האישית, ולצערי נפגשנו לראשונה בנסיבות קשות, כשבאתי לבקר אותה בביתה.
את ענבל אוחנה פקד אסון נוראי. אחרי תקופה ממושכת של ניסיונות רבים להרות, היא סוף סוף הצליחה במשימה, אך הנורא מכל קרה. לאחר שאוריאל נולד, התגלתה בגופו מחלת הסרטן, והוא רק בן ארבעה שבועות. לאחר זמן קצר של מלחמה עיקשת, אוריאל הלוחם נכנע למחלה הארורה.
בעודו בבית החולים, כשכולה אחוזת תקווה ומלאת אופטימיות, הבטיחה ענבל לאוריאל שתכתוב ספר ואת רוב הכנסותיו תתרום לאגודה למלחמה בסרטן. היא לא שיערה בנפשה שבמלחמה הזאת הם יפסידו, ובכל זאת, כפי שהיא אמרה הבטחות צריך לקיים, והיא החליטה להוציא את הספר.
בתוך זמן קצר – בו אנשים רבים וטובים עשו כמיטב יכולתם ותרמו מזמנם, ממרצם ומכספם, יצא הספר משחק החיים, ביום בו מלאו 30 ימים לפטירתו של אוריאל. סיפור קצר ומרגש, לא על המקרה האישי שלה, אלא פשוט ספר על מציאות חיים לא פשוטה, מציאות חיים קשוחה בעיר באר שבע – בה, גם אני גדלתי והתחנכתי.
אדם, בחור צעיר שעבר לא מעט בחיים, עובר טרגדיה והופך בן לילה להורה לכל דבר, אשר דואג ומפרנס את אחותו ואת סבתו. החיים במשפחה ללא משפחה אינם פשוטים והוא עושה הכל כדי לשרוד, הכל כולל הכל.
הוא "עושה עסקה עם השטן", כך כתוב על הכריכה, וזה בהחלט לא רחוק מן המציאות. הוא בוחר בחירות שלהן השלכות משמעותיות ביותר עליו ועל קרוביו היקרים, והולך עם זה עד הסוף.
כאשר שרידי המשפחה שנותרה לו מצויים בסכנה, הוא מגיע למבוי סתום ותוהה מה הפתרון הנכון לצאת מן הסבך אליו נקלע.
האם אפשר לצאת מהסבך הזה ? האם לא מאוחר מידי ? החיים חוזרים ומוכיחים פעם אחר פעם שהם לא משחק ילדים.
"כלים במשחק החיים. לכל אדם בעולם מחולקת יד של קלפים, ועם הקלפים האלה אנחנו מתנהלים בחיים, משחקים את המשחק, אך מה עלינו לעשות כשהקלפים שחולקו לנו גרועים ? כל החיים נלחמנו והתמודדנו. גם עכשיו נתמודד". (עמוד 75)
תשמעו, הסיפור אמנם קצר (כ- 80 עמודים בלבד), ונגמר די מהר, אך מרגישים את הרגש, את עוצמות המילים שנכתבו על ידי אמא אחת שעולמה חרב עליה ביום בהיר אחד. רואים שאנשים עבדו על הספר, שהוא נערך בצורה מהודקת, והוא כתוב בצורה קולחת.
ענבלי יקרה, הצלחת להגשים את ההבטחה שלך לאוריאל, ואני מאחלת לך שמעתה רק בשורות טובות יפקדו את ביתך.
נוח על משכבך בשלום ילד יקר,
יהי זכרו של אוריאל ברוך.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד
פרויקט אליס

פרויקט אליס

ט.ר. ריצ'מונד

פרויקט אליס הנו מותחן פסיכולוגי שונה לגמרי מכל מה שהכרתם.

אליס, בחורה צעירה, עיתונאית מוכשרת, לוחמת צדק, מוצאת את מותה בנהר, ככל הנראה נפלה מהגשר הבנוי מעליו.

בדמה נמצאו כמויות אלכוהול. האם איבדה שליטה ? האם התאבדה ? האם נדחפה אל מותה ?
שאלות אלו ורבות נוספות מטרידות את האנשים הקרובים אליה, בני משפחה וחברים.

פרופ’ ג’רמי קוק, שהיה, בין היתר, גם המרצה שלה באוניברסיטה, לוקח על עצמו פרויקט לפענוח הטרגדיה האיומה.

אט אט מתגלים שקרים וסודות, שמסתירים יותר מידי אנשים המעורבים בסיפור.

הספר בנוי כולו קטעים קטעים החושפים רובד אחר רובד את זהותה של אליס. אנו הקוראים מכירים את אליס תוך כדי עיון בכתבות בעיתון (גם כתבות שלה בעצמה), עיון בבלוג של חברתה הטובה, מכתבים מבן זוגה לשעבר (אחד מהם לפחות), מכתבים של פרופ’ קוק לאחד בשם לארי, התכתבויות בין פרופ’ ג’רמי קוק לאמה שלה אליס (מה הקשר ביניהם וכיצד הדבר קשור לפרויקט אליס?) ועוד.

פרופ’ ג’רמי קוק ממשיך לחקור את מותה ויודע שכל מה שאנחנו רואים באינטרנט, ברשתות החברתיות ובמדיה בכלל, אינו חזות הכל. הוא פועל ללא לאות, הגם שאנשים מנסים להניא אותו מלהמשיך במשימה.

מי היא אותה אליס ? מה מסתתר מאחורי זהותה ? מי אלו אותם אנשים אשר הקיפו אותה בימי חייה וכיצד כל זה קשור למותה ? תקראו ותגלו.

גילוי נאות, הקריאה בספר בפורמט בו הוא כתוב היתה לי קשה. יהיה נכון יותר לומר קצת שונה, קצת מוזרה. לאט לאט מתרגלים לזה והסיפור נחשף מתוך הידיעות והמכתבים השונים.
מניחה שהייתי נהנית ממנו קצת יותר אם היה כתוב בצורה אחרת, אך יחד עם זאת, זה היופי שבו, זו הייחודיות של הספר.

הספר כתוב וערוך טוב, מהודק, נכנס לנבכי נפשם של הדמויות השונות ומרתק בעלילתו.

אסכם בציטוט מתוך קטע שאמרה אמה של אליס בהלווייתה :

“במוות אין דבר.
אני רק חמקתי לחדר הסמוך.
אני נותרתי אני ואתם נותרתם אתם.
כל שהיינו זה לזה,
כל זה עדיין נכון.

קראו לי בשמי הישן והמוכר.
דברו אליי באופן הנינוח
שדיברתם בו תמיד.
אל תשנו דבר בנימת קולכם. אל תחדירו בה רצינות או צער מאולצים” (עמוד 3499)

עכשיו, אחרי שסיימתי את הספר, אני יכולה לומר בלב שלם שאני ממליצה עליו.

קריאה מהנה חברים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד
ינשוף לילה

ינשוף לילה

מ. פירס

ינשוף לילה / מ.פירס

רומן רומנטי אירוטי, שהתחיל בצורה מבטיחה....

האנה קטאלנו בת ה- 27, בעלת חיים די שגרתיים, מתחילה לכתוב להנאתה ופוגשת ברשת את מאט סקיי, בן ה- 28, הכותב אף הוא להנאתו. הם מראים האחד לשני את כתביהם ואף משתפים פעולה יחדיו.
למאט יש חוקים, בלי שמות, בלי פרטים מזהים, בלי תמונות. אט אט הסקרנות גוברת וכשהאנה בטעות שולחת מייל מכתובת המייל האישית שלה, הכולל את תמונתה, החוקים נשברים ומתחילה מערכת יחסים סוערת, פראית, מוטרפת.

המשיכה הלוהטת ביניהם חוצה את גבולות הרשת והם נפגשים, בניגוד לכל הכללים שנקבעו מראש.

מה שהאנה לא יודעת זה שמאט הוא אותו סופר ידוע מ.פירס שבאמתחתו ארבעה רבי מכר. הוא מנסה להסתיר זאת, וזה לא הסוד היחידי שהוא שומר ממנה.

הספר רווי תיאורי סקס פרועים ומפורטים למדיי, ללא עכבות וללא הנחות.
הסקס פראי, קינקי ולעיתים אף אפל. לי זה הרגיש באיזשהו שלב קצת יותר מידי, עד כדי כך שזה האפיל על העלילה.
לפתע הבנתי אנשים שקראו ואמרו שהספר הוא רק סקס ללא עלילה (זה אמנם לא מדויק לגמרי, אבל התחושה שלהם מובנת).
יחד עם זאת, הספר ערוך בצורה מושלמת, המבנה התחבירי, הידוק הטקסט וצורת הכתיבה הסוחפת, הפכו את הספר לכזה שקוראים בכמה שעות.

אז כן, אין פה יצירת מופת אבל בהחלט ספר חביב פלוס לחובבי הז'אנר האירוטי.

קריאה מהנה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד
תפקיד חייך

תפקיד חייך

אורית רוזנבוים

כמה פעמים שמעתם את המשפט "צריכים לקבל רישיון כדי להיות הורים" ?



אז אם לא רישיון (למרות שממש חבל שאי אפשר), לפחות ספר שייתן לכם את הכלים להיות הורים טובים יותר, או לפחות הורים טובים דיים (על משקל "אמא טובה דיה" של ויניקוט).



בספר הנפלא הזה, תוכלו לקבל כלים לחיים טובים יותר, שלווים יותר, הורות הרמונית ומכבדת.

תוכלו ללמוד כיצד לגדל משפחה שוויונית ומאושרת. נשמע כמו חלום רחוק ? לא בטוח בכלל.



זה המקום להבהיר שלא מדובר בספר הדרכה פר אקסלנס, וגם לא "ספר מתכונים לגידול ילד מאושר" כמו שכתוב בהקדמה, אך הספר מעניק צורת התבוננות חדשה על ההורות, החינוך, השילוב המעניין הזה בין הורים לילדים וחייהם המשותפים. (והאמינו לי בחרתי בקפידה את הניסוח, אני מתכוונת לכך באומרי "השילוב המעניין הזה")



הספר מלווה אותנו בנקודות זמן שונות במסענו כהורים. הוא נותן לנו ארגז כלים ובו מספר דרכי התמודדות עם מצבים שונים ומאתגרים – בו כל אחד מאיתנו יכול לבחור את הדרך בה הוא פוסע במסע.

אין פה שחור ולבן, אין פה "איך צריך להתנהג", יש פה גישות, המלצות, וההשלכות של כל אחת מהדרכים.



הספר מבוסס על השיטה האדלריאנית והוא מורכב מחמישה שערים :



מניחים תשתית.
הילד מעצב את אישיותו.
התנהגויות מפריעות של ילדים.
גיל ההתבגרות.
עצב, לחץ ומשבר.


כל פרק בספר מתחיל בקטע/ציטוט שנותן הצצה לשיטת אדלר והמשך הפרק דן באותה סוגיה, מפרט אותה ומפרק אותה לגורמים.

כמו כן, בספר ראשי תיבות שמסייעים להבנת הגישה וליישומה ביתר קלות בחיי היומיום שלנו.



אשתף אתכם במשהו, כשאתה סוקר ספרים, אתה נוהג "לשמור לך בראש" (או ממש לסמן) משפטים שאתה רוצה אח"כ לצטט בסיקור. פה מצאתי את עצמי כל כמה עמודים אומרת לעצמי, "את זה אני אצטט", "וואי זה ממש חשוב".



אם הייתי ממשיכה כך , קרוב לוודאי שהייתי מצטטת לכם את הספר כולו, אבל אני לא יכולה לעשות את זה, ולכן אסתפק בהמלצה חמה לקרוא אותו.



מדובר בספר חובה לכל הורה, אשר יכול לקחת ממנו מה שמתאים לו ולהעשיר את עולמו כהורה ומחנך, כישות משפיעה, יוזמת ומשתפת.



בספר דוגמאות רבות לויכוחים, עימותים, משברים ומצוקות שהורים נתקלים בהם על בסיס יומי. הוא נותן פרשנות לכל אחד מהמצבים, כיצד הילד רואה את הסיטואציה, כיצד ההורה רואה אותה וכיצד כל אחד מהם מפרש אותה. הוא בוחן סוגי משפחות שונות ודרכים שונות לחינוך ומאיר את ענינו לגבי כל אחת מהדרכים.



מאז ומתמיד התחום הזה ריתק אותי. במהלך דרכי המקצועי עשיתי הסבה ולמדתי ליווי התפתחותי לתינוקות. תמיד אמרתי שלקבל כלים יהפוך את מלאכת ההורות לפשוטה יותר. כמו עם תינוקות, כך גם עם פעוטות, ילדים צעירים, נוער ואילך. לכל גיל יש את האתגרים שהוא מציב, ואין ספק שאין מתאים מהשם שנבחר לספר, זהו בהחלט תפקיד חיינו.



אני מאושרת שקראתי את הספר הזה, החכמתי, העשרתי את עולמי, נחשפתי לרעיונות חדשים, יצאתי קצת מהקופסא (באופן כללי אוהבת לעשות את זה). אני חוזרת להיות אמא טובה דיה, ואתם ? לכו לקרוא את הספר המרתק הזה.



ממליצה בחום.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד
נשואה למוסד

נשואה למוסד

שלוה הסל

כאשר קראתי פרסומים על הספר, והבנתי כי הוא מבוסס על סיפור אמיתי, אשר העמיד את הכותבת בסכנה, נמלאתי סקרנות לגביו.

מנגנוני ביטחון המדינה, השב"כ, המוסד, תמיד ריתקו אותי, וספר שמבוסס על חייה של הכותבת, ספר שכמעט ונאסר פרסומו, ספר שהמחברת נאבקה קשות כדי להוציאו לאור ולחשוף את סיפורה, הוא ספר חובה מבחינתי.

קראתי אותו ובהחלט קיבלתי אישור לתחושותיי. ספר מרתק שלא ניתן להניח מהיד.

החיים המשעממים, השגרתיים לא היו ולא יכלו להיות מנת חלקה של סלי. היא היתה נשואה באושר לג'רי ורק באחת מנסיעותיהם, גילתה שהוא איש שירותי הביטחון. התגלית! בעלה הוא איש המוסד.
עד מהרה השתלבה סלי בחיים הללו ואף ביקשה להצטרף אליו ולעבור להתגורר עימו במדינה ערבית במסגרת עבודתו. כל ניסיונותיו להניא אותה מכך עלו בתוהו.

"את יודעת." אמרה, "הערב הבנתי שאני לא רק נשואה לאיש מוסד. אני נשואה למוסד, לשליחות, להרפתקאות, לאחריות....". (עמוד 38 בטאבלט).

ואתם לא מאמינים כמה האמירה הזו הייתה נכונה.

סלי אישה מאמינה, שוחרת צדק, יחידה מסוגה. היא מאמינה באמת ובתמים שהיא יכולה לתקן את העולם, וכאשר היא מגלה נסיונות לרמות איש עשיר כקורח, יהודי, אשר , בין היתר, שם לו למטרה לעזור לזולת, נתון בפני ניסיונות מרמה, עושק, ניצול וגזילת כספו, היא מחליטה לקחת את המושכות לידיים ולצאת לעזרתו.

היא שומרת לו חסד מהימים בהם היתה בתחילת דרכה בלונדון ובמצוקה הקשה שליוותה אותה, ואת עזרתה האדיבה של קרן פייר מרן, שהציעה "מלגות לסטודנטים שיעמדו במבחניה. המלגות כוללות תשלום שכ"ל ומענק מחיה". (עמוד 9)

היא יוצאת למסע מטלטל לגילוי הצדק. היא לא מניחה לאף אחד ולשום דבר להפחיד אותה או להרתיע אותה.
היא דבקה במטרתה.

תוך כדי כך היא מסכנת את עצמה ואת הסובבים אותה אבל היא נחושה להמשיך ולהוכיח את צדקת דרכה.

כל כך הרבה אנשים מעורבים בעניין עד שקשה מאוד להבחין מי נמצא בצד של "הטובים" ומי לא. על מי אפשר לסמוך ועל מי לא.

הכתיבה סוחפת למן הרגע הראשון ועד לעמוד האחרון ממש בספר.
בתור חובבת ספרי מתח מושבעת, השאלות לאורך הקריאה לא מרפות, ההשערות מהדהדות בראש, עד לסוף העוצמתי !!

מבלי לדעת כמה באמת מתוך הספר הוא האמת כהווייתה וכמה פרי דמיונה של המחברת (בהתבסס על נסיון חייה), אני שמחה שהספר יצא לאור.

ממליצה בחום!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד
להסתבך איתך

להסתבך איתך

אמה צ'ייס

להסתבך איתך / אמה צ'ייס
איזה ספר כייפי !! פשוט כייפי !
אתחיל בזה שהתחלתי את הספר אתמול בערב, וכמעט שסיימתי אותו אבל כל כך נהניתי ממנו שרציתי "לשמור ממנו עוד קצת" אז פשוט הכרחתי את עצמי לסגור אותו ולהמשיך אותו היום.
הספר כתוב בצורה שנונה, מבריקה ומצחיקה, כן כן ממש מצחיקה, לא סתם משעשעת. החיוך היה מרוח לי על הפנים מהעמודים הראשונים ועד לאחרונים (למעט כמה עמודים ככה בין לבין).
נהניתי להיכנס למוח גברי לכמה שעות, והדבר המופלא הוא שאת הספר כתבה בכלל אישה. אז שאפו לך אמה צ'ייס – עשית עבודת תחקיר נפלאה. הרגשתי כאילו ממש גבר מספר לי את הסיפור.
אז על מה הספר ? אתם בטח רוצים לדעת.
דרו אוונס, איש עסקים מצליח, עשיר מאוד, חתיך הורס, שובר לבבות, סקס מזדמן הוא אורח חייו והוא לא מתבייש בזה. הוא לא מכיר משהו אחר הדון ז'ואן הזה.
הספר נפתח ברגעי השפל של אותו מאצ'ו – אותם רגעים בהם הוא מתואר בדיוק כמו גבר טיפוסי שחלה בשפעת. בית הרוס, בקבוקים שרועים ברחבי הבית, מגשי פיצה ריקים (שלא לדבר על קרטוני הגלידה שמדיפים ריח איום ונורא של ריקבון בן מספר ימים), וגבר אחד שמרחם על עצמו. ממש מרחם על עצמו. רק שהפעם זו ממש לא שפעת. הוא חולה כן, חולה אהבה. הבלתי ייאמן התרחש, ודרו התאהב. ועוד במי.
קייט ברוקס – אישה הורסת במלוא מובן המילה. יפה, חכמה , שנונה, חריפה. הגרסה הנשית של דרו (לפחות מבחינה אינטלקטואלית), מתקבלת כעובדת בחברה של אביו של דרו. ולמן אותו הרגע, דרו שם לו למטרה – להשיג אותה (למטרות סקס לפחות). דרו לא רגיל לחזר, להתאמץ, נשים נופלות לרגליו. הוא לא האמין כמה זה יהיה קשה.
לקייט תוכניות משלה, והיא מעבירה אותו בית ספר, מה בית ספר ? אוניברסיטה של החיים (בכל תחום שאתם יכולים לחשוב עליו).
שאפו ענק קייט, רשמי לך, מעריצה אחת כבר יש לך.
דרו מספר לנו, הנשים הקוראות את הספר, את סיפורו והוא עושה את זה בדרך שונה ומיוחדת. לאורך כל הסיפור, דרו מחלק לנו טיפים "בחינם" מעולמם של הגברים, מייעץ לנו כיצד עלינו לנהוג ביחסים שבינו לבינה, ובעיקר משתף אותנו בחוויה המטורפת שעבר ועודנו עובר. הספר מתובל בהומור גברי, במשפטים שנונים ובהברקות של ממש.
לא אגזים אם אומר שממש צחקתי בקול רם.
חייבת לציין שלאורך כל הספר, כשקראתי את האנקדוטות הקטנות, חשבתי לעצמי שלבטח הדברים נשמעים (או נקראים ליתר דיוק) יותר טוב באנגלית. אז מעבר לזה שקיבלתי חשק לקרוא את הספר באנגלית, נהניתי מכל רגע של קריאה.
אסכם בטיפ מהעמוד הכמעט אחרון של הספר :
"ובכל זאת... אחרי כל הטיפים שנתתי לכן, אני מרגיש שאני חייב לכן כמה מילות חוכמה אחרונות. לקח. משהו בעל משמעות. אז הנה:
אל תניחו שום דבר. גם אם אתן חושבות שאתן יודעות הכול. גם אם אתן בטוחות שאתן צודקות. תשיגו אישור. הטענה הזאת שמי שמניח הנחות מדיף ריחות? זה בדיוק העניין. ואם לא תיזהרו, זה עוד יעלה לכן בדבר הכי טוב שעשוי לקרות לכן אי-פעם" (עמוד 284) .
והאמינו לי, הוא מדבר רק מתוך ניסיון.
אני כותבת את הסקירה הזו והחיוך עדיין מרוח לי על הפנים.
בקיצור, רוצו לקרוא, ספר משעשע, כייפי, שנון ונפלא!
ממליצה בחום !

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מירה רוזנפלד

ביקורות נוספות על "ההתחייבות"

ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

ספר קשה. לפחות לי.
זהו ספר שנכתב על מלחמת העולם השנייה מנקודת מבט גרמנית מאד. תמציתו - הם לא היו אשמים והם סבלו מאד.
ועם זה קשה לי מאד לחיות. קשה לקרוא ספר שנכתב מזווית כזו, למרות שהכותבת עשתה זאת בכישרון רב.
הייתי חייב לשנן לעצמי, תוך כדי הקריאה, כל הזמן ש"הם התחילו, הם היו הרבה יותר רצחנים, הם רצחו את העם שלי" ולו רק כדי לאזן את הספר שכתוב מאד מנקודת מבטם, וממנה בלבד.
אין בי אושר על סיבלם, אבל אני לא מתרשם ממנו.
הספר שווה קריאה בעיקר בגלל הזווית ממנה נכתב. בעיקר כדי להתמודד עם צורת המחשבה שלהם, של אלו שסבלו מהיותם גרמנים. למרות שהשתתפו במלחמה ותמכו בהיטלר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

#
לפני זמן מה מישהי אמרה לי, שלדעתה התפרצות הקורונה – והסארס לפניה – הם העונש של בעלי החיים על הסינים, המתייחסים אליהם רע כאשר הם לא חולים. אנחנו מחונכים לחשוב שיש כוח כלשהו המטיל עונשים על העושים רע ובזה עוסקת מאגי בספר הזה.

לכאורה מדובר בגרמניה של מלחמת העולם השנייה. הסיפור מתחיל בשנת 1942, כשהגרמנים במגמת עלייה. חיל אחד הנמצא בחזית הרוסית נושא לאשה צעירה אחת הנמצאת בברלין. הוא רוצה חופשה. היא רוצה הבטחת-הכנסה כאלמנה, אם ימות. שניהם שייכים למעמד הבינוני הנמוך, שחי במצוקה יחסית בשנים שחלפו מאז מלחמת העולם הראשונה, ומצפה לשיפור התנאים כמו שמבטיח לו השלטון. הם נפגשים לראשונה בחופשה שהוא קיבל (הוא לפחות קיבל את מה שרצה) והזמן הקצר המשותף עושה את שלו. הם מתאהבים, נפרדים וכל אחד מהם נשען על הדימוי של בן זוגו כדי להחזיק מעמד בזמנים שנכונו להם.

הספר מתיימר לתאר את חיי היומיום בגרמניה בזמן המלחמה ואת חיי היומיום של החיילים בחזית. לכאורה זה ניסיון לפרוט את ההיסטורייה לפרוטות ושהקורא יוכל לקבל מושג על מה שהיה שם. [מי שמתעניין בזה – כדאי לקרוא את "ברלין. סוף" האותנטי של היינץ ריין] בתהליך הזה מאגי אינה מרחמת על הקורא שלה, במו שאינה מרחמת על דמויותיה. היא נשארת בעמדה של מספר אדיש ומרוחק מהאירועים עליהם היא כותבת, ופורשת לפני הקורא את הדמויות כמו שהן נראות לה: נטולות חמלה, חמדניות, לא מפשפשות בציציות כשהן מקבלות את הטוב, לא מתעניינות באנשים שגורלם לא שפר עליהם. מגי מתארת תיאורים קשים הגולשים לגועל, לאלימות ולדחיית האנושיות. אני משערת שהספר מקובל על הקורא הישראלי. הגרמנים – נאצים, עמך וכל השאר - מוצגים פה באופן דוחה. איש מהם אינו יוצא טוב ואי אפשר להזדהות עם שום דמות – יהיה סיבלה אשר יהיה.

ואני? תהיתי מה הקשר של מגי לנושא. היא אירית, ילידת 1950, עיתונאית וזה ספרה היחיד. נראה לי שהקשר היחיד שהיה לה לנושא הוא אינטלקטואלי – היא עלתה על נושא מעניין ורצתה לכתוב עליו ספר. לדברי הניו-יורק טיימס "לכתוב סיפור שאינו מאפשר סימפטייה לדמויות ומנכר את הקוראים מהן, הוא אחד האתגרים הגדולים של סופר בו הצליחה מאגי" אבל לי נראה כי אי-מעורבות, ככל שהוא חיוני לשופט או לאו"ם (נניח...) הוא רע לסופר ואינו מעיד על הצלחתו, אולי להיפך. לצורך עונש עדיף בעיני לקרוא פרוטוקולים של משפטי נירנברג. אלה מתארים מציאות אמיתית, לא החצנה של הדמיון-שלי-על-מה-שצריך-היה-להיות-שם. לא התרגשתי, לא התפעלתי לא נשביתי בקסמו של הסיפור. כתוב בסדר, סיפור מעניין, לכאורה. השאיר בי טעם רע.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•yaelhar
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

הסכם הוא גשר בין שני רצונות של אנשים. כל אחד ורצונו הוא. שני הצדדים מתחייבים למלא את חלקם בהסכם, וככה נוצרת ההתחייבות.

פטר הוא חייל גרמני הנלחם בחזית, וקתרינה היא צעירה גרמניה החיה בברלין עם הוריה. התקופה היא מלחמת העולם השנייה. אבל הספר הזה כל כולו מביא רק את הפן הגרמני. אמר מי שאמר פעם שבמלחמה אין מנצחים, יש רק מפסידים. וזה נכון.

בעוד פטר חולם על חופשה בת כמה ימים, פתח מילוט מהזוועה שהוא חי בה, קתרינה מנסה להבטיח את עתידה, שהולך ומתערפל מיום ליום ככל שנמשכת המלחמה. השניים מחליטים להינשא. צעד שיעניק לפטר את חופשת ירח הדבש המיוחלת, ואילו קתרינה תהיה זכאית לקצבת אלמנות אם פטר יפול בקרב.

כנגד כל הסיכויים השניים נפגשים לאחר שנישאו בשלט רחוק, ונוצר ביניהם ניצוץ למן ההתחלה. פטר מגיע כולו שורץ כינים, מלוכלך, ורעב שאי אפשר להשביע. לאוכל כמו גם לגופה של אישה, למגע, לחום, לכל מה שהוא ההיפך מהמקום שממנו הגיע.

כשפטר חוזר לחזית קתרינה מגלה שהיא הרה. עם הידיעה הזו, קל יותר לפטר להמשיך להילחם, וזה מה שמחזיק אותו, ונותן לו את הכח לעבור את הימים. זה וזכרונה של קתרינה.

על פניו התיאור נשמע אולי כמו רומן מתקתק וקליל. זהו, שהוא לא. בשפה יחסית מאוד מצומצמת מתארת הסופרת את האוירה בצורה מדוייקת. את המחסור, הייאוש, התקווה, הרעב. הספר לכל אורכו מביא תיאורי ביזה, טבח, ואונס בצורה כזו שהרגשתי כל הזמן שיש עננה כבדה ואפורה כמו עוטפת את הספר. אפור כהה כהה, קודר ואפל.
הספר קשה, ויחד עם זאת משהו בו לא נותן להניח אותו מהיד.

ןההתחייבות, מה איתה? מילאו אותה? קראו, זה מעניין. מסוג הספרים המאוד מתאימים למועדוני קריאה. ההתחייבות הזו תמלא לכם ערב שלם בהתדיינות עליה.

קשה, אבל טוב.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•dina
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

מלחמת העולם השניה.
פטר הוא חייל גרמני המגיע לברלין לחופשה קצרה על מנת להינשא לקתרינה, בחורה צעירה שהכיר בהתכתבות .
הנישואין הם נישואי אינטרס, הוא- על מנת לצאת לחופשה . היא- כדי לקבל קצבת אלמנה באם ייהרג.
אך השניים מתאהבים במהלך החופשה.
הזוג נאלץ להיפרד כשפטר חוזר לצבא ומכאן והלאה נפרשים לפנינו דרכיהם בנפרד – במעמקי רוסיה השותתת דם- ובליבה סטלינגרד,
ובתוככי הרייך השלישי, בברלין הנאצית.

הספר לא חוסך בתיאורי מלחמה קשים-קרבות, רעב ומוות בלתי נתפסים.
ומן הצד השני מתוארת ההתמודדות של תושבי ברלין עם ההפצצות, ההלשנות והתבוסה לרוסים, האונס וההשפלות.
זהירות, זה קשה לעיכול.

זהו ספר מצוין.
ספר שיודע להכות בבטן. להסתכל למציאות בעיניים.
הספר הזה היה אמור לסחוט ממני דמעות של הבנה, צער ואכזבה. הייתי אמורה לרצות לחבק את גיבוריו, לבכות ולהתגעגע איתם.
אבל כבר בפרקים הראשונים גיבור הספר מתלווה לפלוגות האס אס שפורצות לבתי היהודים ומגרשות אותן באישון לילה, ועושה זאת באדישות ואפטיה.
ואהובתו המתוקה ומשפחתה עוברים להתגורר באחד מבתי היהודים שגורשו מברלין- פולשים בתאוות בצע לבית לא להם, בוזזים את רכושם.
ומה שלא יקרה מעתה, משימת ההזדהות עמם הפכה בלתי אפשרית מבחינתי.
כמה שניסיתי. נאטמתי .

ספר מעולה. אבל תכל'ס, קשה לי אפילו לכתוב עליו.
סורי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חגית
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

פטר הוא חייל בחזית הרוסית. כדי לקבל חופשה של שבוע הוא נרשם לחתונה עם גרמניה בברלין - קתרינה- אלה הם נישואי תועלת. פטר יקבל חופשה קצרה, קתרינה תקבל פנסיה נדיבה אם פטר יפול בקרב.
אך לא כך מתגלגלים העניינים. לזוג נולד ילד כתוצאה מהמפגש הקצר. והוא שורד בקרב הקשה בסטלינגרד ובשבי שאחריו רק כדי לחזור לאשתו. גם קתרינה שומרת אמונים בניגוד להצעות של משפחתה וידידיה.
ספר שמציג בצורה מכוערת את האנשים שנשארו בברלין תחת המשטר הנאצי, ואת הסבל הקשה של החיילים הגרמנים בסטלינגרד.
למרות שנשאלת השאלה, איך סופרת אירית מגיעה לסיפור כזה,
הקריאה שוטפת ונהניתי מאד. ממליץ בחום.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•kisr
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

ספר שחובט בקורא בעוצמה בידיים חשופות. צריך הרבה כוח, ומאגרים נפשיים כדי לצלוח אותו.
והסיום..נדון בהמשך.
עלילת הספר פשוטה יחסית: פטר פאבר, חייל זוטר בצבא הנאצי, מצוי באמצע הפלישה לרוסיה (מבצע ברברוסה), מבקש תואנה לחופש ומוצא אותה ב.. שידוך עם קטרינה שפיגל, גרמניה כשרה מברלין.
השידוך הזה יוצר אהבה ו..בן.
מכאן, צריך להיפרד מתוכן הכריכה האחורית, אבל עיקר הדברים כי שני מעגלי חיים משיקים אחד לשני:
החיים בברלין, על ה"פריבילגיות והקשרים" שהם מציעים. חיים אלו מוגנים בתנאי שיש הזדהות עם מטרות המלחמה והשחיתות של הממסד. החיים שם מציגים תהליך "שימור" של ה"תרבות והנימוסים" הגרמניים, תוך התעלמות ממקורות השפע לשכבה קטנה יחסית באוכלוסיה.
הסצנה שאולי מייצגת את ה"אורדנונג" הגרמני/נאצי מתבטאת לדעתי באותו תור ערב חג המולד כדי לקנות ברווז.
הקצב מציג לראווה על החלון עשרה ברווזים, דבר שהיה מספיק לעומדים בתור.
באותו רגע מגיחה מכונית מפוארת, ממנה יורדת אישה לבושה בפרוות, מלווה בשלושה חיילים. היא נגשת אל הקצב, תוך חציית התור ממש כמו ביציאת מצריים ומצביעה על שלושה ברווזים והשאר ברור, אין פרץ ואין צווחה.
לדעתי, ברוסיה עשו זאת בחנויות נפרדות.
המעגל השני של החיילים הגרמנים בחזית, מתואר בצורה חשופה יותר וראליסטית.
יש בזה מרכיב שהרבה מאיתנו מכירים: הריחוק מהבית, הגעגועים, ואלו שהצליחו להשתחרר.
יש דיונים על צדקת הדרך.
הספר מאיר בצורה נפלאה את ההתפוררות והשינוי של נפש הלוחם וגופו הפיזי, במערכה מתמשכת ומרובת חללים כמו המערכה שהחלה בחרקוב ומסתיימת בסטלינגרד.
וכל זה בתיאורים פלסטיים של מוראות הקרב, הקשרים בין החיילים ועוד ועוד.

יחודו של הספר שאין הוא עושה הנחות, אינו מעגל פינות, ובזה הוא הופך לפנינה ספרותית.

בזמן קריאת הספר "נקלעתי" לסיטואציות דוחות ש"דגל שחור מונף מעליהם". כמו כניסה לכפר ברוסיה וחיסול שיטתי של זקנים כדי שהשאר יביאו אוכל שהם מחביאים במקומות שונים.
במקרה זה,הכותבת לא מנסה להצדיק או ליפות את המעשה.
אותו פטר פאבר שמתגעגע בצורה אנושית לאשתו ולבנו שנולד, רואה ברוסים מין "תת אדם" שאין מה להרהר על האמצעים שהוא וחבריו נקטו כדי לבקש מזון.

והסיום כתוב בתלמוד :" על דאטפת יטופוך ..וכו".
המפגש בסיום בין פטר וקטרינה מרתק מבחינה פסיכולוגית, אין בו פתרון, וטוב שכך.
הוא מעמיד שתי דמויות שנפגשו לזמן קצר, עברו תקופה ארוכה של פרידה שבה כל אחד בנה ציפיות משלו.
מומלץ לקריאה, ומעורר מחשבות לבעלי קיבה חסינה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

סיפור אהבה מעניין וקולח על חייל גרמני, פטר, שרוצה לצאת לחופשה מהלחימה בחזית המזרחית. הדרך היחידה שלו לקבל חופשה היא להינשא לאישה שהוא לא פגש מעולם. הוא מתחתן עם קתרינה ומבטיח לעצמו חופשת "ירח דבש" ואילו לה מובטחת גמלת אלמנות אם חס וחלילה ייהרג במלחמה.
כאשר השניים נפגשים לשמחתם הם מוצאים חן אחד בעיני השניה ומייד חושקים זה בזו. הם מבלים ביחד את החופשה ונפרדים בציפייה להיפגש שוב בסיום המלחמה לאחר ניצחון הגרמנים המובטח.
פטר חוזר למלחמה ומגלה כאוס גדול. חבריו נהרגים למול עיניו, גופות מוטלות בדרכים, הם בוזזים בתי יהודים והמפקדים מפקירים אותם. הוא סובל מרעב, ממחלות ומקור עד שברלין נופלת בידי הרוסים והוא צריך להחליט האם להיכנע לרוסים או להמשיך להסתתר ולהסתכן במוות מרעב.
קתרינה נשארת בברלין ומתחברת עם משפחה שכנה ששייכת לאליטה הנאצית. אביה סוגד בצורה עיוורת לראש המשפחה ונאלץ להקריב קורבן בדרך. מעשה שיגרום להרס המשפחה.
גם קתרינה עוברת תקופה לא פשוטה ומתמודדת עם אובדן של אנשים הקרובים לה.
פטר וקתרינה מתכתבים לאורך כל הלחימה. דרך המכתבים הם נקשרים ומתאהבים ושניהם מחכים למפגש המיוחל בסיום המלחמה. אבל מסתבר ששניהם השתנו מאד וכבר לא בטוח שהחיים ביחד זאת האפשרות המתאימה מבחינתם.
סיפור אהבה מרגש על רקע מלחמה אכזרית כתוצאה מאידיאולוגיה הרסנית וחוסר מוסרית.
הספר נקרא בנשימה אחת, ממליצה בחום!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תושיק
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

קתרינה שפינל, צעירה גרמניה נישאת בנישואי נוחות לחייל נאצי- פטר שבחרה מתוך קטלוג של תמונות, היא מצידה תקבל גמלת אלמנות אם הוא ימות והוא מקבל חופשה של שבוע ויזכה לחזור הביתה אפילו אם זה רק לקצת.

הם נפגשים ובפרק הזמן הקצר שהיה להם מתאהבים ומחליטים להתחייב לחכות אחד לשנייה.
אבל... ביניהם המלחמה שלא תהיה קלה לאף צד.

בעיניי זה ספר טרגי, בתקופת מלחמת העולם השנייה- מציג את הצד של הגרמנים שהאמינו בגדולתם וניסו לכבוש את העולם, התייחסות קצרה ליהודים שבמשוואה- מוציאים אותם מביתם והגרמנים תופסים את מקומם ורכושם, פרטיזנים שנלחמים כנגדם...
התקציר טומן בתוכו אפשרות לאהבה ותקווה אבל לא כך, לפחות להרגשתי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קרינה
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

פטר פאבר וקתרינה שפינל מתחתנים. הם מעולם לא פגשו זה את זו וראו אחד את השניה רק בתמונה יחידה. מדובר בנישואי נוחות. פטר רוצה חופשת ירח דבש וקתרינה יודעת שאם היא תהרה ותהיה אלמנת חייל, היא תקבל פנסיה מהצבא והטבות נוספות בזמן המלחמה בתמורה להיותה אם לבנו של חייל בחזית. אפילו החתונה מתרחשת ממרחק כשהוא בחזית והיא בברלין ובמעמד שני עדים מכל צד והתמונה של בן הזוג (אם אפשר לקרוא לזה כך באותו מעמד). פטר מקבל את חופשת ירח הדבש המובטחת ומגיע לברלין לפגוש את אשתו בפעם הראשונה. באופן מפתיע, הם מתאהבים במבט ראשון, למרות שפטר מגיע מוזנח מאד. מסריח, מלוכלך ושורץ כינים. קתרינה מתגוררת עם הוריה. להם היתה העדפה שקתרינה תבחר בבן של רופא ולא בחייל רגלים פשוט והם מקבלים את פטר עם כל ההסתייגויות הנלוות.

פטר מאריך את חופשתו כמה שניתן, חוזר לחזית וקתרינה נשארת בברלין ומגלה שהיא הרה. אביה של קתרינה, שנלחם במלחמת העולם הראשונה ונשאר מקושר ללוחמים מבוגרים שלחמו איתו, סולל את דרכם לצמרת החברה של ברלין, במקרה הזה דוקטור ויינרט ומשפחתו. במשך רוב תקופת המלחמה הם נהנים משפע כלכלי, מחליפים להם את הדירה לדירה מרווחת יותר והם מקבלים אותה על כל תכולתה. קתרינה גם היא מנתבת את דרכה ומתרועעת עם נשות הקצינים. למרות היותה נשואה לחייל פשוט. את בגדיה היוקרתיים, את תכשיטיה ואת המלבושים של בנה הקטן היא רוכשת אצל המשכונאי בעודה ממתינה לבעלה שיחזור מהחזית.

ההמתנה מתמשכת, הגלגל מסתובב והמשפחה סופגת מכה אחר מכה. הנאמנות העיוורת של האב שמוכן להקריב את כל משפחתו על מזבח נאמנותו גם אחרי שסר חינו, גם כשכבר ברור שהצבא הגרמני סופג תבוסה קשה, גם כשברלין מופצצת והחיילים הרוסים פולשים אליה, נובעת מסתבר מפחדנות וכנראה גם מאנוכיות. האיש לא מוכן לנקוף אצבע למען בטחון משפחתו. אחרי שהדירה החדשה נחרבת בהפצצות, הם חוזרים לגור בדירה הישנה חסרי כל ונזקקים לעזרת השכנים שכבר לא ששים לעזור להם.

הספר הזה קשה. יש בו תיאורים אכזריים וגם תאורים מגעילים, אטימות מוחלטת ומוסר כפול. הסופרת לא חוסכת מהקורא דבר. גרוש היהודים מוזכר בו במשורה רק בהקשר של רכוש. השואה, המחנות, לא מוזכרים בכלל. יש בו שני סיפורים: הסיפור של קתרינה ומשפחתה והסיפור של פטר וחבריו בחזית והסיפורים מתחברים לאורך הספר ע”י חלופת המכתבים בין קתרינה לפטר. הסוף של הסיפור היה צפוי בעיני. הספר קריא מאד למרות התיאורים שבו ומצאתי שקשה להניח אותו מהיד, אבל התחושות שלי במהלך הקריאה היו קשות ובלתי מתפשרות. לא יכולתי להזדהות עם אף אחת מהדמויות. לא הצלחתי לרחם עליהן. אין שום התייחסות של הדמויות למי היה שייך הרכוש שהם קיבלו. אנחנו מבינים את זה מתוך תיאור של סיטואציה אחת או שתיים ממש קצרות בתוך הסיפור. אטימות מוחלטת לעניין.

“…. רחצה את הילד והלבישה אותו וירדה למטה אל העגלה שדר’ ויינרט נתן לה. היא היתה גדולה, אלגנטית ומודרנית, עשויה אריג כחול כהה וכרום מבהיק. מצאה חן בעיניה הדרך שבה נשים אחרות מביטות בה כשהיא דוחפת אותה…” עמ’ 156

ואז בעמוד הבא: “… צל הוטל על המגזין. קתרינה הרימה את עיניה. זו היתה אישה בשמלה קייצית שפעם היתה אלגנטית, תינוק רכוב על המותן ופעוט נאחז בחצאית השמלה. שניהם בנים.

העיגולים השחורים תחת עיניה כיסו את רוב הפנים.

“היא עובדת טוב, מה?” אמרה.

“סליחה?” אמרה קתרינה.

“העגלה. היא מצויינת. היתה לי אחת בדיוק כזאת.”

“כן, אני מאד אוהבת אותה”

“האיזון מעולה, יותר טוב מהדגם שהיה לי עם הבת הבכורה שלי.”

קתרינה הצלה בידה על עיניה להביט באישה, בטלאי הצהוב המלוכלך והקרוע…” עמ’ 157.

ממשיכה עוד שיחת חולין מנומסת שמתייחסת לגילאי ילדיה, רגלי האישה קורסות תחתיה והיא נתמכת בספסל. כל מה שעובר בראשה של קתרינה הוא שהעוברים ושבים יראו אותה משוחחת עם יהודיה והיא אומרת לה: “אסור לך לשבת פה”. לאחר שהיהודיה ממשיכה בדרכה היא חוזרת אל המגזין שלה.

במובן מסויים לא הצלחתי להתנתק ולקרוא את הספר מזוית אנושית אובייקטיבית. אני חושבת שחשוב שיש ספרים כאלה, אלא שאני מתקשה להתחבר אליהם. את לבד בברלין למשל נטשתי באמצע. לא ריחמתי על הדמויות ובמקומות מסויימים אפילו תיעבתי אותן, כל אחת מהן כמעט. מצד שני, הייתי סקרנית.

לשאלה האם אני ממליצה? הספר כתוב היטב לדעתי. הסיפור מחובר היטב וגם אנטי היא תגובה לספר שכתוב היטב. זו כל ההמלצה שאני יכולה לתת ביודעי שבעולם הקוראים יש מי שמסוגלים להסתכל על הספרים האלה בפרספקטיבה אחרת.

סקירות נוספות כאן:

http://saloona.co.il/sigaliot/

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
דירוג
5.0
לפני 9 שנים

“סיפור אהבה מעניין וקולח על חייל גרמני, פטר, שרוצה לצאת לחופשה מהלחימה בחזית המזרחית. הדרך היחידה שלו”