511 עמודים. ספר טוב לבכות תוך כדי קריאה. צריך זמן פנוי וסבלנות. הספר קצת ארוך מדי לטעמי, אפשר היה לקצר קצת.
הספר מספר לסירוגין על שתי אחיות שנולדו בארה"ב בשנות הארבעים במאה העשרים. ההורים יהודים והיגרו מאירופה. הבנות חוו הרבה חוויות בחיים, כל אחת חוויות משלה. כיסו הכל, זרקו נושא ותמצאו אזכור שלו בספר. סך הכל ספר טוב, יותר עצוב משמח, לא ממליצה לקרוא כשגוססים.

ספר קטן וחמוד שאפשר לקרוא בכמה שעות, מתאים לטיסה או ליום חורפי בבית. שתי גיבורות הספר תל-אביביות מגניבות, יש להן אותו שם, גילי לוין, כל פרק עוסק באחת מהן, מדי פעם הדרכים מצטלבות.
זו לא קריאת חובה וגם לא בזבוז זמן מוחלט. זה חביב כזה, נחמד, בקטנה. תל-אביבי.

אי אפשר שלא להשוות לסטיג לרסון, אבל לגרקרנץ עשה עבודה לא רעה פה. היו לי ספקות, התלבטתי אחרי שהתחלתי האם להמשיך, לא נסחפתי מיד לתוך העלילה. אבל המשכתי ולא התחרטתי כשסיימתי.
יש דמויות חדשות, יש דמויות ותיקות ומוכרות, מיכאל בלומקוויסט וליסבת סלאנדר במרכז העלילה.
לרסון פחות הכביד עלינו בספריו עם עשרות דמויות משנה וקורות חייהן הלא-בהכרח רלבנטיות.
לסיכום - אם יהיו ספרי המשך, אקרא גם אותם. אם לא, לא נורא.
בשורה התחתונה - כיף לקרוא, לא חובה.

קראתי אותו בחצי יום, מתאים טיסה קצרה או בוקר על החוף.
מי שאוהב את אשכול נבו, בטח יחבב גם את זה.
ישראליות מזוקקת. כשאתה רחוק, זה אולי יעורר בך געגעועים לישראל. כשאתה כאן, פחות.
בעלילה, הספר מחולק לשלושה חלקים, מה שקורה בשלוש קומות של בניין אחד בהרצליה.
מעמד הביניים, משפחות, בורגניות, צרות של עשירים ובריאים.
זה פשוט עוד ספר של אשכול נבו, לא הופתעתי ולא התאכזבתי.
נחמד לקרוא, מעביר בכיף כמה שעות, יישכח במהירות ולכן אני כותבת את הביקורת הזו, כתזכורת.

סיפור אהבה מתוק ודביק, לא מתוחכם אבל מרגש.
ספר שכיף לקרוא ביום גשום עם כוס תה מתחת השמיכה.
לי הוא הוריד הרבה דמעות, בכיף שלי.
בין הנושאים החמים על הפרק: שואה, יהדות, יחסי אם-בת, אהבת אמת, חברות, משפחה, שקרים, כסף, אפיה.
אני חושבת שהספר צריך לתפוס אותך במצב הרוח הנכון, לא כשאתה ציני וממורמר.

ספר סוחף, מרתק, מעניין. מרגע שהתחלתי אותו היה לי קשה להניח אותו מהיד וסיימתי אותו מהר מאד. הספר מספר מכמה נקודות מבט על החיים בקוריאה, הצפונית והדרומית, חושף אורח חיים קשה לעיכול, של דמויות שונות. מומלץ.

ספר סוחף, מרתק, מעניין, כתוב טוב, כולל תרגום בסדר גמור לעברית. ספר על החיים, על מחלות, עצב, אכזבות, תשוקות, אנשים אנושיים, טיפוסים מיוחדים. במשך שבוע קראתי רק את הספר הזה, רציתי לסיימו כדי לדעת מה קורה בסוף ולא רציתי שהוא יסתיים כי נהניתי מהקריאה. למי שאהב את 'חייבים לדבר על קווין', את האמת הישירה, האכזרית, החותכת, המצליפה הלא מתחסדת ולא מייפה של ליונל שרייבר, אני בדרך לקרוא את הספר שטרם קראתי.

לקרוא את מאיר שלו זו חוויה חיובית. הוא סופר טוב, העברית שלו מעוררת השראה ורצון לכתוב כמוהו וגם להחזיק מילון עברי-עברי בהישג יד, לקרוא כל יום עמוד אחד וללמוד עוד ועוד. הוא מכיר צמחים, מכיר מקומות בארץ, אוהב לטייל, להעביר את הידע שלו למי שמוכן לקבל. בספר הזה במיוחד בולט הטון הדידקטי כבן לשני הורים מורים.
הוא פשוט כותב יפה, מעורר געגועים לפעם, למשפחתיות, לשבטיות, לביחד, אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי.
כדאי לקרוא.

ספר מהנה לקריאה, מענין, מסקרן. מהספרים שקשה להניח מהיד מרגע שמתחילים לקרוא.
התרגום קצת חורק בהתחלת הספר אבל אחרי זה מסתדר.
עדיף לא לקרוא את גב הספר כי הוא לא מוצלח כמו הספר עצמו. לקרוא אותו בשפת המקור זו בטח חוויה.