סיפורי חייך ואחרים, טד צ'יאנג
סוגה: מדע בדיוני הארד קור
במילה אחת: חיבורים על מדע בדיוני, סוציולוגיה ותאולוגיה
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: חרף פרסומיו המועטים נחשב צ'יאנג לאחד הקולות המקוריים של הזאנר. בכל אחת מאותן שכיות חמדה של פרוזה, הוא בורא עולם. עולם הדומה לשלנו אך באותה נשימה שונה ממנו בתכלית. ספר זה טומן בחובו את כל יצירותיו נכון להיום. מגדל בבל - עוקב אחר פיסת חיים של בנאי בפרוייקט הארכיטקטוני השאפתני ביותר אי פעם. דרך חוויות הטיפוס והבניה, נפרשת בפנינו תמונת עולם מרהיבה, המכה בקורא בעוצמה בראשיתית. הבן - מפגיש אותנו עם מוח אנושי המצליח לפרוץ גבולות, לזקק מחשבה אל מעבר לגבול האפשר. היכולות העומדות לרשות מוח זה הן בלתי נתפשות עד שהוא פוגש אדם המתעלה אף עליו. חלוקה באפס - מספר על מתמטיקאית מבריקה המגלה כי כל התפיסות שלה, ושל העולם כולו, לגבי מהות המתימטיקה? שגויות מהיסוד. וכמובן, אם המתימטיקה אינה מה שחשבנו שהיא, כך גם העולם. סיפור חייך - מתאר מפגש ראשון עם חוצנים. מדענית המנסה ללמוד את שפתם את החייזרים לומדת את השפעתה של השפה על תפיסת העולם, המציאות והזמן. גילויים אלו ישפיעו עליה ועל מערכת היחסים שלה עם ביתה. שבעים ושתיים אותיות - הן אותיות עבריות המשמשות, עפי תורת הקבלה, להנפשת חיים בגופים דוממים, כגלמים. הסיפור מתרחש בעולם בו הביולוגיה האנושית מבוססת על עקרונות שונים מאלה שלנו, ומחבר באופן מבריק בין תיאוריית הפרפורמציה שרווחה במאות הקודמות לתורת הקבלה היהודית. גיהינום - הוא היעדרו של אלוהים. מתרחש בעולם בו גן עדן וגיהנום הם לא תפיסות מופשטות וביקורי מלאכים מהשמיים מתרחשים לעיתים תדירות. כשעוזב אדם את עולם החיים, ניתן לראות את נשמתו פורחת מעלה אל גן העדן, או מטה, אל הגיהינום. ההשפעות החברתיות של מציאות הזויה זו מרחיקות לכת. האבולוציה של המין האנושי - בודק בצורה ממזרית ומשעשעת את דרכי המחקר המדעי בעתיד. לאהוב את מה שרואים - תעודה הוא מעין סרט תיעודי על צעירים הנוטלים גלולה שתנטרל את האזור במוח המבחין ביופיים החיצוני של אנשים, ותאפשר לכולם להתייחס רק ליופי הפנימי .

מתאים ל: חובבי מדע בדיוני הארד קור

קריאה חוזרת: לא

סיכום: בד"כ אני נמנע מספר המקבץ סיפורים קצרים. הפעם חרגתי ממנהגי ולמרות הציון הבינוני שנתתי לספר, הוא כולל כמה סיפורים מבריקים. ביניהם, "הבן" על שדרוג המוח לרמת על-אדם; "חלוקה באפס" המזכיר לי קורס במתמטיקה מימי האוניברסיטה בו המרצה הוכיח לנו תיאורה כלשהו וחייך לעצמו מרוצה בעוד אנחנו לא קולטים מה הקטע; ו"לאהוב את מה שרואים" שצריך להילמד בכל תואר לסוציולוגיה ופילוסופיה וגם מעלה שאלות עכשיויות על כל תרבות היופי והפילטרים באינסטגרם.
לעומת זאת, היו שם כמה סיפורים גרועים שנאלצתי לדלג עליהם לאחר 5-10 דפים – בין השאר "72 אותיות" ו"גהינום הוא היעדרו של אלוהים". לא ברור לי למה הוא הכניס סיפורי תאולוגיה ודת בספר מדע בדיוני.

הייתה תקופה שהמחבר (טד ציאנג) היה הכוכב בהא הידיעה.
האמת שהשתדלתי מאוד לקרוא אתהסיפורים בתושמת לב, ואני אישית לא התרשמתי באופן מדהים
אבל מי שרוצה להכיר- זה הספר

סיפורי חייך ואחרים/ טד צ'יאנג

סיפורי חייך ואחרים הוא אוסף סיפורים קצרים, שכולל סיפורים. אי לכך ובהתאם לזאת, בגלל קוצר הסיפורים אני ממליץ לא לדעת את התקציר. נכון, יש בקובץ סיפורים טובים יותר וטובים פחות, אבל לדעת לפני אל מה נכנסים בסיפורים קצרים ממעיט את ההנאה.
קחו את הספר, תקראו את הסיפורים ותצללו אליהם בידיים פתוחות.
למי שבכל זאת מעוניין בתקצירון ודעתי האישית, יקבל את שני הדברים על כל סיפור מייד אחרי הנקודות (אני עדיין ממליץ לקרוא את הספר ורק אז לרדת לקרוא מה שכתבתי).
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
-הסיפור הראשון הוא 'מגדל בבל'. מגדל בבל מספר לנו את הסיפור המקראי הידוע, עם טוויסט אחד מרכזי ומעניין. לי אישית הפריע השימוש החופשי להחריד בשם ה', אבל היי לכל מי שלא דתי לא יהיה אכפת. הדמות הראשית כתובה מצויין, והעלילה באמת מעניינת וחיכיתי לראות מה יקרה בהמשך.

-'הַבֵן' הוא הסיפור השני. פה אנחנו קוראים אודות אדם שקיבל אינטליגנציה גבוהה להחריד, והוא מתחיל לחפש אחר היופי הטמון בתבניות היקום כולו. הסיפור מעניין, כתוב טוב אבל הסוף קצת חלש לדעתי ומאכזב.

-בסיפור השלישי ניפגש עם 'חלוקה באפס'. לטעמי, פספוס גדול. הסיפור מתמקד הרבה יותר מידי במתמטיקה במקום באנשים, ומאחר וזה מדע בדיוני ולא מתמטיקה אמיתית, זה לא מספיק מעניין. עיקר הסיפור הוא האנשים, ומהם אנחנו לא מקבלים מספיק.

-'סיפור חייך'. וואו. הסיפור הרביעי הוא גם שמו של הספר, וברור לחלוטין למה. מדובר בסיפור הטוב ביותר בספר, ואחד הטובים שקראתי בחיי. הכתיבה מבריקה, ויש בינה לבין התקדמות הסיפור קורלציה שהדהימה אותי. סיימתי את הסיפור נדהם. וואו. מדובר פה על מפגש עם חייזרים, לימוד שפה וקשר בין אמא לבת. פשוט וואו.

-'שבעים ושתיים אותיות' מתאר לנו עולם בו שמות קדושים וקבלה הם נחלת הכלל, וממציא צעיר ומבריק מנסה למצוא פתרון לבעיות האנושות. סיפור לא רע בכלל, עם המון תוכן שעובר טוב ולא נהיה עמוס מידי.

-'גיהנום הוא העדרו של אלוהים' הוא סיפור מוזר. בעולם בו התגלויות מלאכים הן דבר שבשגרה, ניסים מתרחשים גם הם ללא הרף. אבל לכל התגלות ישנו גם צד אפל, והמלאכים לא מביאים עימם רק ברכות. לא התחברתי לסיפור, הוא הרגיש לי מוזר ורנדומלי למדי.

-שני הסיפורים האחרונים הם 'האבולוציה של המין האנושי' ו'לאהוב את מה שרואים' ושניהם פשוט גרועים. האבולוציה הוא משהו קצרצר של עמוד שמנסה לדבר על המדע בעתיד עם מגא-אנשים חכמים. אבל הוא לא מוצלח, לא מעביר כלום ובעיקר סתמי להפליא.
לאהוב את מה שרואים כתוב כמו סרט דוקו על האופציה המעניינת בה אנשים יכולים לחסום לעצמם את היכולת לראות יופי, עם דיון על ההשלכות החינוכיות והמוסריות של התהליך. מעניין? מעניין. אבל הסיפור ארוך מידי, מרוח ולא ברור למה כל כך הרבה מלל בוזבז על רעיון די בנאלי. היה אפשר להבין את כל הצדדים גם לאחר שלושה ארבעה עמודים, לא היה חובה לגרור הכל. על הסוף כבר דילגתי.

מישהו באתר "רדיט" כתב בתגובה בשרשור על טד צ'יאנג תגובה שאמרה משהו כמו "צ'יאנג תמיד ניגש לכתוב סיפור מתוך בסיס כזה של 'מה אם X רעיון \ אמונה היסטורית \ קונספט תיאורטי היה קיים במציאות?' וממשיך משם". אני חד משמעית מסכים.
אפשר לסכם את כל הסיפורים באוסף הזה ככה; הסיפור הראשון הוא "מה אם סיפור מגדל בבל היה קורה במציאות והמציאות הפיזית של העולם הייתה כמו שאנשים חשבו שהיא באותו הזמן?", "סיפור חייך" הוא "מה אם חייזרים היו מגיעים לכאן והיינו צריכים לגלות איך לתקשר איתם מאפס, ומה יהיו ההשפעות של שפה כזו על הלומד אותה?" וכן הלאה.
האמת שזה עובד נהדר (לרוב. נגיע לזה.) כי צ'יאנג ממש נכנס בעובי הקורה של הקונספט הזה וגורם לו להרגיש אמיתי ולא גימיקי בעליל, ודרך אגב מביא הרבה אמיתות על המחשבה האנושית.

יחד עם זאת, יש כאן סיפורים טובים יותר ויש סיפורים.. ובכן, טובים פחות.
לא אשקר, היה רגע בקריאה שדי סבלתי והמשכתי לקרוא די בעל כורחי, אבל אני לא מתחרט על כך, כי שני הסיפורים הכי טובים בכל האוסף הזה הם שני האחרונים לטעמי.

אכתוב כאן בקצרה את דעתי על כל סיפור:

1. מגדל בבל: הסיפור שפותח את האוסף והוא די נהדר. העלייה ההדרגתית במגדל מרגישה סוריאליסטית ומלאה בהפתעות, בייחוד עם המשחק על הציפיות שלנו נוכח הסיפור המקראי. ההכנסה של פרקטיקה לכל עניין מבנה המגדל ואופן ההתנהלות עם מגה פרויקט כזה היא מעניינת.
יחד עם זאת, הסיפור הזה אולי מעט ארוך מדי, בעיקר בהתחשב בעובדה שהדמויות כאן דלות באישיות.
4 נמוך מבחינתי.

2. הבן: ובכן, זה היה מטורף. פשוט נהדר. אני מופתע שאת "סיפור חייך" הלא כל כך קולנועי עיבדו לסרט לפני סיפור המתח - אקשן הבועט הזה. מסתבר שקנו את הזכויות לעיבוד שלו לקולנוע אבל זה פשוט לא הופק (עדיין..?).
4.5 כוכבים.

3. חלוקה באפס: וכאן טד צ'יאנג מתחיל לאבד אותי.
אין לי ראש מתמטי ואני לא אוהב מתמטיקה, והסיפור הזה הוא בעיקר לאוהבי מתמטיקה. יש כאן המון התעסקות בקונספטים מתמטיים שלא הבנתי ולא אכפת לי מהם.
מה שכן, רגשות אנושיים אני כן מבין וכן אכפת לי מהם, והלב הרגשי של הסיפור הזה הכה חזק וקרוב לבית מבחינתי. יצא לי להכיר בחורה דומה לגיבורת הסיפור, ואפיון האישה האובססיבית למחקר וההתמוטטות כתוצאה מניתוץ אקסיומות, כמו גם יחסיה עם בעלה.. הסיפור הרגשי כאן כל כך מוכר וכואב, ובניית הדמויות כל כך מדויקת שזה צלח את חוסר הנגיעה שלי למתמטיקה.
4 נמוך

4. סיפור חייך: טד צ'יאנג ממשיך לאבד אותי בסיפור הזה עם שתי בעיות עיקריות:
א: עיסוק מתמחה ופרטני מדי לקורא הסביר בבלשנות, ברמה שבערך כל שני עמודים הייתי צריך לחפש מונחים או קונספטים בלשניים באינטרנט ולקחת זמן להבין אותם, מה שכמובן אי אפשר לעשות בקלות מויקיפדיה כשאתה בור בעולם הזה, אז נשארתי מנותק שכלית מחלק גדול מאוד מדיוני הבלשנות הארוכים בסיפור הזה.
טד צ'יאנג קרא על בלשנות במשך חמש שנים(!) לפני שהוא כתב את הסיפור הזה, שזו מחויבות מרשימה שבהחלטת מתבטאת בדיוק וריאליות מעוררת הערצה, אבל הוא יכול היה להקדיש עוד קצת זמן להנגשה של זה לקורא הפשוט.
למשל: הערות סופר \ מתרגם סביב מונחים היו יכולות להיות דבר נחמד, ואין כאן כמעט כאלו.

ב: הסיפור חותך הרבה מאוד מההתרחשויות סביב הגעת החייזרים ולמידת השפה שלהם לזיכרונות של הבלשנית את ילדתה המנוחה, ולרוב הזיכרונות האלו פשוט לא כתובים טוב במיוחד או משתלבים..
רוב הקטעים על הילדה שלה מרגישים לי כמו איזה ניסיון לחקות פוסט של אמא רהוטה מהממוצע בפייסבוק, יש בהם משהו מוזר, וגם כשהם יותר טבעיים הם פשוט לא מעניינים במיוחד. כלומר, מהצד האחד יש לנו עיסוק בחייזרים ולמידת שפה לא אנושית. מהצד השני יש לנו את הסיפור על הפעם שהבת שלה בגיל 16 התבדחה סביב בן זוג שאמא שלה יצאה איתו. למה זה צריך להיות כאן?
כן, יש קטעים יפים יותר בקשר לילדה (למשל הסיפור על המילה "שושבינה" בפיה בגיל גן, ואיך זה מתקשר ללמידת שפה בכלל.) אבל אפשר היה לערוך את זה יותר, כי הרבה קטעים גורמים לגלגול עיניים.
3 כוכבים.

5. שבעים ושתיים אותיות: חד משמעית הסיפור הכי רע ומייגע כאן.
בבריטניה הוויקטוריאנית, המהפכה התעשייתית מונעת על ידי "שמות" קבליים שמניעים גלמים רבי עוצמה, ועל הדרך כל מיני תאוריות מדעיות מוזרות של תחילת העת החדשה הן אמיתיות.
הסיפור הזה מאוד ארוך, מאוד מבולגן ומאוד מייגע. הוא מקדיש הרבה מאוד זמן להתעסקות פרטנית בכל הרעיונות הפסאודו מדעיים שבו והתיאוריות המורכבות והמבולגנות שהוא בונה כדי לאחד ביניהן לבין אלמנטים מהקבלה, ובסוף הוא בעיקר גורם לכאב ראש.
הדמויות לא מעניינות במיוחד ולא היה אכפת לי מהנעשה. אם אני ארצה לקרוא משהו על המהפכה התעשייתית באנגליה וההשלכות שלה יש אופציות הרבה יותר טובות ויותר מעניינות.
כוכב אחד.

6. האבולוציה של המדע האנושי: בקושי חמישה עמודים ובלי דמויות, ה"סיפור" הזה מרגיש יותר כמו טיוטת ה"מה אם" מאשר טקסט גמור. מדובר כאן על תרחיש מעניין שבו המדע של בני אדם משופרים הוא כל כך מתקדם שבני אדם רגילים כמעט לא מבינים אותו, בני האדם המשופרים לא כותבים אותו בשפות אנושיות, ומדע אנושי הוא רק ניסיון "להסביר לאחור" את המדע של המשופרים. כל הטקסט מנוסח כמו מאמר עיתונאי, זה נכתב לפרויקט לעיתון מדעי.
סה"כ הרעיון נחמד אבל אין כאן שום בשר אלא רק שלד של סיפור.
שני כוכבים.

7. גיהנום הוא היעדרו של אלוהים: ומרצף של אכזבות ב"שבעים ושתיים אותיות" שלקח לי נצח לקרוא מרוב תסכול, שעמום וסיבוך יתר, אנחנו עוברים למה שהוא אולי הסיפור הכי טוב כאן וחד משמעית יצירת מופת.
הסיפור הזה הוא על מציאות שבה התגלויות מלאכים הן דבר שגרתי פחות או יותר, ואם אתם זוכרים את התנ"ך שלכם אז אתם יודעים שמלאכים הם פחות תינוקות עם כנפיים ויותר מפלצות לאבקראפטיות, וככה זה גם בסיפור הזה.
המלאכים הם כל כך מפחידים ואיומים למעשה, שבמהלך ההתגלויות שלהם יש אבידות בנפש, ובמקרה שלנו מדובר באישה שישבה בבית קפה כשזכוכית התנפצה נוכח עצמת המלאך וחתכה לה עורק ראשי. אופסי.
בעלה הרוס לחלוטין, בעיקר בהתחשב בעובדה שבמציאות של הסיפור, אחרי שמישהו מת רואים אם הנשמה שלו הולכת לגן עדן או גיהנום, והיא הלכה לגן עדן, בעוד הוא כופר מוחלט והוא יודע שאם הוא ימות הוא יגיע לגיהנום וכך יהיה מופרד ממנה לנצח (הגיהנום בסיפור הזה די סבבה האמת, אין בו עונש, אתה פשוט לא נמצא ליד אלוהים לאחר המוות).
אז הוא מבלה את שאר הסיפור בניסיון למצוא דרך לאהוב את אלוהים באמת ובתמים כדי שהוא יגיע לגן העדן אחרי המוות ויתאחד עם אישתו.
בדרך אנחנו פוגשים גלריית דמויות צבעוניות וכל כך הרבה שאלות מרתקות בקשר למהות האלוהות ותפיסות אנושיות של שכר ועונש ושאר קונספטים תיאולוגיים.
בתור חובב תיאולוגיה זו הייתה הנאה צרופה, והדמות של הבעל ההרוס מאהבה כבשה אותי מיידית.
הסיפור הזה הוא ספר איוב על קראק, כפי שצ'יאנג כותב פחות או יותר בחוסר צניעות מסוים אבל בדיוק בהערות בסוף הספר.
5 כוכבים.

8. לאהוב את מה שרואים: תעודה:
קודם כל, כפי שהשם אומר, הסיפור הזה הוא אכן תעודה יותר מהכל, ולדעתי כתסריט לסרט מוקומנטרי דרמטי היצירה הזו באמת תזרח, הרבה יותר מאשר על דפים.
כל הסיפור מועבר לנו באמצעות "ראיונות" עם דמויות שונות וציטוטים מכתבות בטלוויזיה, תשדירים וכו'. ממש החומר למסך הקטן או הגדול. (ואכן ראיתי שהזכויות לעיבוד לטלוויזיה נרכשו לפני כבר יותר מחמש שנים. נו! אני צריך סדרת טלוויזיה על זה!)
אבל עם כל ההתקטננות שלי, זה מצוין גם כסיפור.
הנושא מרתק; פולמוס סביב הליך הפיך שמכבה את התפישה של יופי אנושי בבני אדם. כלומר, אדם שעבר את ההליך יכול להבחין במראה החיצוני של אנשים, אבל הוא לא ירגיש שמישהו יפה או מכוער בשום אופן, זה לא יעורר אצלו שום תחושה.
בסיפור הזה יש קבוצת סטודנטים באוניברסיטה כלשהי שרוצים לחייב במסגרת הקוד האתי של המוסד שכל הסטודנטים יעברו את ההליך הזה, והעניין מובא סביב ציטוטים של הרבה מאוד מעורבים וזוויות שונות ומורכבות.
זה היה מרתק, ואני אשתמש במשפט השחוק "רלוונטי היום יותר מאי פעם", כי בחיי שהקריאה לפעמים הרגישה לי כמו לשמוע פרוגרסיבים אמריקאים של ימינו, ואני בטוח שאם היה התקן כזה, מספר רב של מוסדות אמריקאים היו מחייבים שימוש בו.
ומהצד השני, עם הרשתות החברתיות (שלא היו קיימות כשהסיפור נכתב) ואמצעי עריכת התמונות המשוכללים יותר ויותר, גם העיסוק של הסיפור הזה בשקרי יופי שחברות ודיגיטל מוכרים לציבור נהפך להרבה יותר ממשי ומסוכן.
יש בסיפור הזה גם הרבה הומור ודיוקן מדויק להחריד של אנשים צעירים והתמודדותם עם חיצוניות.
5 כוכבים.

סה"כ אני מאוד ממליץ על הספר הזה, אבל אם תדלגו על "שבעים ושתיים אותיות" לא יקרה כלום.

אתם מכירים את ההרגשה שמתחילים לקרוא ספר בלי שום ציפיות ואחרי מספר עמודים הפה נפער בתדהמה מגודל הכישרון, ואתה יודע שתצטרך לכל הפחות קריאה נוספת כדי להעריך את מה שקראת? זה מה שקרה לי עם הספר הזה.
קניתי אותו סתם, בלי סיבה: 8 סיפורי מדע בדיוני של סופר שמעולם לא שמעתי עליו ומסיבה טובה: שמונת הסיפורים האלה הם כל מה שהוא פרסם עד כה. ספורו הראשון זכה ב"נביולה" היוקרתי וכל הסיפורים הנוספים זכו לפחות במועמדות אם לא בפרס או שניים.

צ'יאנג בורא עולמות שהבידיון שבהם קרוב מאד לדברים שאנחנו מכירים, ומבסס את סיפוריו על חוקים מדעיים מתחומי פיזיקה ומתימטיקה הנותנים משנה תוקף לרעיונותיו החברתיים: כי הוא כותב על בני אדם ועל חוקים חברתיים, ומנסה לבחון את החיים דרך תופעות בדיוניות.
הוא בוחן את הקשר בין אינטלקט לרגש, את משמעות השפה בהבנת העולם וידיעת מה שקרה ומה שיקרה. הוא מספר מה קורה למדענית שתגליתה עלולה להפוך את כל הידע הקיים פניו. הוא בוחן דת ואמונות. כל אלה ועוד דרך סיפורים יצירתיים וכתיבה נפלאה.

למי שאוהב מדע בדיוני, לא נרתע מקריאה על תחומים מדעיים שהסופר מפרק ומרכיב מחדש בדרך חדשה - כדאי מאד לקרוא את הספר הזה. ול"אופוס" - השבח להוצאת הספר הזה, שמקדמי מכירתו כה נמוכים, והרווח של הקוראים מקריאתו כה רב.

כמה פסוקים מספר בראשית הפכו ביד האומן של טד צ'יאנג לסיפור קצר רב עוצמה על הקשר בין האדם לאלוהים. הסיפור הפותח "מגדל בבל" נכתב מנקודת ראותו של סופר בבלי בן התקופה ובו מסופר על האדם הבונה במשך מאות שנים מגדל לרקיע על מנת להגיע לאלוהים, אך כשהוא מגיע הוא מגלה ש...
זהו כאמור הסיפור הראשון בקובץ הסיפורים הקצרים עתירי הדימיון אותם כתב טד צ'יאנג לאורך מספר שנים ופרסם אותם לראשונה ב-2002. הספר מתויג כספר מד"ב אך למעשה הוא כולל מספר סיפורים קצרים בתחומי הפילוספיה והמדע העוסקים ברעיונות כגון: מהות החיים, מהו האלוהים, מוסר, שכר ועונש, מה קורה כשהאדם מנסה לשחק את האלוהים, הפילוסופיה של המדע ועוד.

פרט לסיפור על מגדל בבל הסיפורים האחרים עוסקים בניסוי גנטי המעניק לאדם תבונה עילאית, מתמטיקאית המגלה שהמדע המודרני נשען על הנחת יסוד מתמטית שגויה, תקשורת עם חייזרים הגורמת למדענית לגלות את העתיד הבלתי נמנע, שימוש בתורת הקבלה ע"י מדענים ופוליטיקאים הרוצים לשחק את האלוהים, התגלויות מלאכים הגורמות דווקא לסבל למאמינים אדוקים (מעין וריאציה נוצרית על סיפור איוב) ומה קורה לחברה שבה באמצעים טכנו-נוירולוגיים מנוטרל אלמנט המראה החיצוני.

בסוף הספר מקדיש טד צ'יאנג עמוד הערות לכל אחד מהסיפורים בו הוא מספר מה הניע אותו לכתוב את הסיפור, מקורות ההשראה שלו, הגלגולים שעבר הסיפור ומהם המסרים שהוא ניסה להעביר. מאד מעניין לקרוא את הערות המחבר לאחר שמסיימים לקרוא כל אחד מהסיפורים.

הדבר המעצבן היחידי הקשור בספר נוגע להוצאת הספרים "אופוס" – כשאני קונה ספר במיטב כספי אני לא מצפה למצוא שם עשרה עמודי פרסומת וגלויות משוב כרוכים בתוך הספר. בחו"ל כשרוצים להוסיף ברושורות, פרסומות או גלויות משוב מצרפים אותם בנפרד ועוטפים הכל בשרינק.

לסיכום: מי שמחפש משהו שונה, חשיבה מחוץ לקופסה ורעיונות מופשטים (ניהיליסטים במידה) יתענג על הסיפורים שכמה מהם מעולים, אחרים טובים ורק אחד (זה שעוסק בהתגלויות נוצריות) אכזב אותי. כדי להבין לעומקם שניים מהסיפורים רצוי להבין קצת במתמטיקה ("חלוקה באפס") ובפיסיקה ("סיפור חייך").

תודה מיוחדת למוטי שבתגובתו לאחת הביקורות שלי על ספר מד"ב המליץ לי על הספר והסופר.

אהבתי את זה בטרוף. כל סיפור הוא המצאה גאונית.