עד היום קראתי את כל ספריו של גיום מוסו שתורגמו לעברית. בדרך-כלל ספריו מתאימים לי לתקופות שבהן אני טרודה בענייני דיומא שמצריכים אנרגיה מועצמת.
מוסו כותב קליל, אין צורך במאמץ במיוחד, תאי המוח נחים בשלווה בחצידוריהם והדפים עוברים מצד לצד בלי להרגיש. נכון! אלה זן ספרים שהמצאתי להם קיצור בראשי תיבות: קנ"ש משמע: קראתי, נהנתי שכחתי.
רוב ספריו מכוונים לסוגת המתח וכך גם הנוכחי. הספר "הנערה מברוקלין" יודע לשמור על מתח, אך אל תצפו למתח תזזיתי. פה לא כוססים צפורנים, לא תולשים שערות, ויחד עם זאת, מאוד רוצים להגיע לפתרון התעלומה. ראו הוזהרתם!
למוסו יש דפוס כתיבה: פרקים קצרים, משפטים לא ארוכים, כתיבה בטלאים, וציטוטים ידועים של סופרים ופילוסופים למיניהם בראש כל פרק. לא תמיד הציטוטים מתאימים לתוכנו של אותו פרק, אך הם שם- שיהיה. זה בדיוק כמו להניח מלח ופלפל על השולחן, גם שאין צורך ושהתבשיל מתובל היטב, אך המלח והפלפל מקשטים את השולחן.
לזכותו של מוסו ,ייאמר שעד שני שליש מהספר לא ידעתי את הפתרון לתעלומה, בשליש האחרון כבר היה לי רמזון קטן והסוף הפתיע. איזה דימיון יש לסופר הזה... מעניין מה הוא אוכל שם בצרפת שתורם לכישרון הזה.
בכתיבה יפה, נהדרת ומיומנת, מוסו מגולל חקירה בשתי חזיתות, על ידי שתי דמויות מרכזיות. השילוב בין שתי החזיתות, וחוטי המעבר ביניהם משלימים את החסר ובונות את השלם.
קל מאוד להתמכר לדמויות המורכבות והמרתקות שמוסו טווה בספריו, וככל שאני קוראת את ספריו, אני חשה כיצד הוא משתבח מספר לספר.
העלילה מגוללת לקורא על ידי שתי דמויות. בגוף ראשון רפאל ברתלמי ובגוף שלישי -מארק קאראדק.
אז מה יש לנו כאן?
הספר מתחיל ב-31.8.2016. אנה בקר ורפאל ברתלמי, מצויים שלושה שבועות לפני חתונתם, ואחרי חצי שנה של הכרות. רפאל אהב את אנה מההתחלה. הוא התאהב במיסתורין, האיפוק והדסקרטיות שאפפה אותה, יחד עם זאת כל התכונות הללו ואופיה היוו מקור לחרדה עבורו.
דו-שיח והתנצחות ביניהם, על החיים ללא סודות אחד מהשני, מגיע לתחנה שאף אחד לא ציפה לה....
"אתה רוצה לדעת אם יש לי סוד, רפאל? התשובה היא כן! אתה רוצה לדעת למה אני לא רוצה לספר לך עליו? כי מרגע שאספר לך לא רק שתפסיק לאהוב אותי, אתה תשנא אותי."
.... ואז חיטטת בתיק ושלפת את הטאבלט שלך. הקלדת סיסמה ופתחת את אפליקציית התמונות. אט אט דיפדפת בין התמונות בחיפוש אחר תמונה מסוימת. כשמצאת אותה הסתכלת עלי במבט חודר, מילמלת כמה מילים והושטת לי את הטאבלט. שם, מול עיני, היה הסוד שסחטתי ממך.
"אני עשיתי את זה," אמרת שוב ושוב. (עמוד 12)
מה היה שם בתמונה שזעזע את רפאל וגרם לו לצאת מהבית בתדהמה, עם עור ברווז ומיצי מרה בגרון?
האם בועת האושר שבה חי, היתה רק אחיזת עיניים שכיסתה מציאות אחרת?
האם עליו לדאוג לאנה או ההיפך, להיזהר ממנה?
מהסצנה הזו מתחילה להתגלגל חקירה על ידי שתי דמויות מרכזיות. למה? כי אנה נעלמה? לאן?
מי זה רפאל ברתלמי? סופר של ספרי מתח. הכתיבה היא מרכז חייו ולשם היטה את כל פעולותיו. הכתיבה היתה עבורו נתיב בריחה מהשגרה העגמומית. אלא מה, שהיצירתיות שלו נקטעה לפני שלוש שנים, בגלל נטלי קרטיס ובמהלך סיור בלונדון.
נטלי היתה אשת העולם הדיגטאלי, ואילו רפאל אהב את הנייר. הריון לא מתוכנן הותיר אותם כזוג עם תיאו ילדם המשותף.
נטלי הבינה מהר מאוד שהיא לא בנויה להיות אימא, והחליטה להשאיר את תיאו בידיו של רפאל, ולעזוב הכל מאחריה לטובת העבודה בגוגל העולמית.
כעבור יומיים רפאל חזר עם תיאו לדירתו במונפרנאס בצרפת...
כאב חד הורי רפאל היה זקוק מעת לעת ל"חברים טובים" שייסיעו בידו לטפל בתיאו. לעזרתו מגיחה הדמות הנוספת בעלילה: השוטר מארק קאראדק. קארדאק היה שוטר בעבר. הוא נפצע מכדור שנורה לעברו במהלך שוד מזויין בככר ונדום, ומאז אותו אירוע נאלץ לפרוש לפנסיה מוקדמת. למרות זאת "דם השוטר" זרם בעורקיו. לדבריו: "פעם שוטר תמיד שוטר" (עמוד 38)
רפאל משתף את מארק באירוע עם אנה, ושני אלה יוצאים לחפש את אנה ובהמשך מתפצלים. תוך כדי חקירתם שניהם נתקלים, במידע משונה על אנה והכול מתחיל להיות מורכב והזוי, עד כדי לא רציונאלי.
כמו ביתר ספריו של מוסו גם כאן יש טויסט והפתעה... היה לי חשד ובכל זאת הופתעתי.
לסיכום אשתמש בציטוט מעמוד 94: "האמת היא כמו השמש. אפשר לראות לאורה הכול, אך אי-אפשר להתבונן בה." (ויקטור הוגו)
אם מתעלמים מכמה שגיאות וביטויים שכנראה לא תורגמו נכון אז לכו על זה! יופי של ספר להתפלש איתו כמה שעות, בליווי דימיונו המופלג של מוסו.
תיהנו
לי יניני
הוצאת כנרת זמורה ביתן, מתח, 304 עמודים, 2017
