זה הוא קובץ רשימות מנלנכוליות שמצדיק את שמו, חשוב לקרוא את ההקדמה כדי להבין מדוע נכתב, וכך הספר הזה נפתח, והשלג השחור מתחיל:
''הסופה שטפה את מוסקבה בעשרים ותשעה באפריל, והאוויר רווה מתיקות, והנפש נכמרה ונרגעה מעט, ועלה הרצון לחיות'' (עמ' 7).
כמה שהמחבר רצה/רוצה לחיות! חליפה חדשה ומעיל הקדיש לשם כך, את הקופייקות לא חסך, את השם ליאונטיץ' צריך לסבול, ופניו אל עבר ארץ לא נודעת. חלום השוויון והאחווה הקומוניסטיים רחוקים שנת אור מהגשמה, ובספר העניין מודגש מפה לפה בסלונים הספרותיים, התנגשות האגואים, וכתבי יד שלשווא נכתבו.
הצנזורה נושכת את האמנים הסובייטים כמו להקת דגי פיראנה עם שיניה החדות והקטנות, וכמעט שלא משאירה בשר על העצם.
ספר מדכא, יבש, כזה שאני אוהב, אבל גם ספוג קצת ברעל. תרגומו של צבי ארד למרבה הפלא ממש משובח ועדכני יחסית לספר שתורגם בשנות השבעים.
ממש טוב, הרגשתי את הדרמה שהועברה לי מנקודת מבטו של המחבר, וכעת אני אסיים את הביקורת המדכאת הזאת בנתח חגיגי וצבעוני מהספר:
''הדירה עצומה הייתה, השולחן נערך, דומה, לעשרים וחמישה קרואים, כלי הבדולח הרשיפו ניצוצות. מלפפונים ירוקים טריים העלו מחשבות עליזות-מטופשות על פיקניקים, ומשום מה גם על התהילה וכל השאר'' (עמ' 33).











![עולם חדש מופלא [מהדורת 1985]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2132.jpg)

![רובינזון קרוזו [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers95/956605.jpg)




