תעתוע של קולין הובר אכן הפתיע אותי, בהתחשב בכך שרובן מהכתיבות שלה הם סיפורי אהבה.
הספר הזה היה ספר מתח מעולה, שליווה אותי במהלך הקריאה בפחד, סקרנות, לחץ, והתרגשות.
נהנתי מהעלילה המושכת והמלחיצה, הספר כתוב בצורה קלילה , ספר מהנה לקריאה .
הדמויות בספר בנויות מעולה, הן מעניינות עם אופי מאוד ייחודי.

בתעתוע הובר מגישה לנו מותחן רומנטי טוב וכתוב היטב, לטעמי.
מכירים את הסרט "ארבע חתונות ולוויה אחת"?! כשסיימתי את הפרק הראשון בתעתוע הרגשתי כמו שהרגשתי כשצפיתי בלוויה בסרט - ההספד העוצמתי (בלוז הלוויה, מצורף) והסצנה שלוותה אותו, עטפו אותי בקריאת הפרקים הראשונים.

בהמשך הסתננה האפלה הרועמת של המותחן.
בכריכה האחורית מופיעה "אזהרה: תעתוע לא ימס את לבכם, הוא ישרוף את נשמתכם!".
אני לא מורגלת במותחנים. למי שסקרן מה הסיפור עשה לנשמתי, אודיע כי לא נשרפה אבל דיממתי לא מעט.

הסיפור - לואן, סופרת דלה. מרוששת בניו יורק, לא מפורסמת ולא אוהדת פרסום, ללא משפחה (אמה בדיוק נפטרה לאחר שסעדה אותה) מקבלת הצעה לסיים סדרת ספרים של סופרת מצליחה שחלתה ולא יכולה להשלימם.
לואן מבקרת במשרד הביתי של המצליחה, לתחקיר. בבית גרים המצליחה החולה, בעלה ובנה. והיו גם בנות לזוג. שתיהן נפטרו (טה טה טה טם...).
זה מה שאני יכולה לספר לכם על הספר בלי לעשות ספויילר.

אציין שחווית הקריאה היא יותר מותחן מאשר רומנטי אבל בהחלט יש כאן שילוב של שניהם.
עוד אציין כי הספר פותח חלון לכתיבה ותהליך הכתיבה של סופרים וכמי שאוהבת את המילה הכתובה ואת החוכמה בשזירת מילים לערך מוסף, זה מקסים בעיני.

מצרפת תרגום ראוי (בעיני) להספד שהבטחתי. מוזמנים לקרוא ולהרגיש.

בְּלוּז הַלְוָיָה / ו.ה. אוֹדֶן

עִצְרוּ אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים, נַתְּקוּ גַּם אֶת הַקַּו,
תְּנוּ לַכֶּלֶב עֶצֶם כְּדֵי שֶׁלֹא יִנְבַּח עַכְשָׁו,
הַשְׁתִּיקוּ אֶת הַפְּסַנְתֵּרִים וּבְתִּפוּף שָׁקֵט
אֶת הָאָרוֹן הָבִיאוּ , תְּנוּ לַמְּקוֹנְנִים לָצֵאת .

יָחוּגוּ מְטוֹסִים מֵעַל לָרֹאשׁ בִּיְּלֵּל מִסְפֵּד,
רוֹשְׁמִים עַל הַשָּׁמַיִם אֶת הַהוֹדָעָה: הוּא מֵת.
קִשְׁרוּ סִרְטֵי נְיָּר סְבִיב צַוְּארֵי יוֹנִים צְחוֹרוֹת,
וְעַל יְדֵי שׁוֹטְרֵי תְּנוּעָה עֲטוּ כְּפָפוֹת שְׁחוֹרוֹת.

הוּא הָיָה צָפוֹן שֶׁלִי, דָּרוֹם, מִזְרָח וְיָם,
כָּל יְמֵי הַחוֹל שֶׁלִי, שַׁבָּת הַמְּנֻמְנָם ,
חֲצוֹת-לֵילִי וצָהֳרַי, כָּל מִלּוֹתַי , שִׁירָה,
חָשַׁבְתִּי – אַהֲבָה נִצְחִית: טָעוּת שֶׁלִי מָרָה.

הַכּוֹכָבִים לֹא רְצוּיִּים: כַּבּוּ אֶחָד אֶחָד.
אִרְזוּ אֶת הַיָּרֵחַ, שִׂימוּ שֶׁמֶשׁ שָׁם בַּצָּד.
טַאטְאוּ אֶת הַיְּעָרוֹת, רוֹקְנוּ אוֹקְיָנוֹס מִמֵּימָיו,
כִּי דָּבָר לֹא יִגָּמֵר בְּטוֹב עוֹד מֵעַכְשָׁו.


מאנגלית: יעל גלוברמן

וחלק מהסצנה מהסרט: https://www.youtube.com/watch?v=DDXWclpGhcg

סיפור מתח קליל מאד, משולב בתאורים ארוטיים לייט. אהבתי לקרוא ולהעביר איתו את הזמן בנועם. המתח לא רע בכלל. מסוג הספרים שמתאימים למלחמה כשהראש לא פנוי לספרים כבדים או עצובים מדי.

ספר מעולה.
לרוב הסופרת, קולין הובר, כותבת סיפורי אהבה, אז הספר הזה היה הפתעה מבחינתי.
ציפיתי לעוד סיפור אהבה קורע לב ובמקומו קיבלתי ספר מתח....אבל ספר מתח ט-ו-ב שכתוב היטב ומכניס לאווירה.
הספר כתוב משתי נקודות מבט: האחת של הגיבורה- לואן, סופרת לא הכי פופולארית שנמצאת בנקודת שפל בחייה - והשנייה היומן האוטוביוגרפי של וריטי - סופרת מצליחה שיש לה הכל בחיים אך לאחרונה עברה תאונה והיא מרותקת למיטה.
לואן נכנסת לנעליה של וריטי במטרה לסיים את סדרת הספרים שוריטי כותבת. היא מגיעה לביתה של וריטי, נחשפת למשפחתה, עוברת על החומרי הכתיבה שלה ומגלה הרבה יותר משציפתה למצוא.
שתי העלילות מתקדמות במקביל אם כי לא על אותו ציר זמן, והמוח לא מפסיק לעבוד ולחפש רמזים גם לאחר שהספר מסתיים.
אז... בלי ספוילרים(!) זה ספר המתח\אימה הטוב ביותר שקראתי בזמן האחרון.
ספר חובה לכל מי שאהב את "לפני השינה" של ס.ג'. ווטסון.
מותח ומצמרררררר

קראתי הרבה ביקורות על סוף הספר הזה, אבל אני רק רוצה להגיד תודה לקולין הובר שהיא סיימה אותו ככה.... בזכות הסוף הזה הצלחתי לישון בלילה שקראתי את הספר.

טוב אז זה לא ממש ספר שאתה מצפה לקרוא שאתה רואה שהסופרת זו קולין הובר. זה לא עוד רומן רומנטי עם נגיעות ארוטיות שיגרום לך לדמוע ולהתאהב בעוד גבר שלא קיים באמת. אבל אני שמחה שהוא לא כזה, למרות שייחלתי שזה יהיה מסוג הספרים האלו כשהתחלתי לקרוא את תעתוע.

הספר הזה שונה. הוא יותר מותחן פסיכוטי. ולמרות שזה לא בדיוק סוג הספרים שאני מתחברת אליהם (אני ממש פחדנית זה לא בשבילי), אהבתי אותו!
לא יכולתי להניח אותו מיד! העלילה מעניינת ולא צפויה בכלל, הדמויות מסקרנות וגם כמה ימים אחרי שסיימתי אותו, הוא לא עזב לי את המחשבות!

אז ממש מומלץ לקרוא אותו! אבל בשבילכם, אל תקראו אותו בלילה...
לא ממש ספויילר אבל שלא תגידו שלא אזהרתי: עברו כמה ימים ואני עדיין מרגישה שוראטי צופה בי ישנה...

הספר הזה אינו כמו הספרים האחרים שקולין הובר כתבה. מי שמצפה לרומן מתוק שעושה קווץ' בלב עם סוף טוב שמגיע די מהר - לא ימצא את זה פה. אז חבל שהאזהרה הזאת מגיעה רק בסוף הספר בפרק התודות.
זה מותחן אירוטי מצמרר.
מותחן - כי יש גופות ויש מישהו רע בסיפור והקורא מנסה לפענח את זה תוך כדי קריאה.
אירוטי - כי יש בו תיאורים מיניים כמקובל בז'אנר ולא צריך להפעיל את הדמיון לבד כי המתרחש מצוייר במילים.
מצמרר - כי כתובות בו זוועות שהן טאבו בחברה שלנו כמו אמא ששונאת את ילדיה, כמו הריגה במסווה תאונה והתחמקות מחקירה ועונש, ועוד רמאויות והולכת שולל.
למי שמוכן לאמץ נקודת מבט פחות מעורבת, מזומן ספר שנקרא בשטף, עם עלילה מסקרנת וגיבורים מעניינים, ועם סוף שמחזיר את הקורא לשמו של הספר "תעתוע".
אני אוהבת כותבים שמפתיעים, נהניתי.