צל"ש לסמי מיכאל על השפה העשירה והרהוטה שלא רק שאינה מעיבה במאומה על העלילה הארוכה והמפותלת ,המתפרשת על פני שנים רבות ,אלא מוסיפה לה עומק ,אמינות ורמה ספרותית גבוהה. זהו סיפור עוצמתי עשיר באירועים ללא רגע של מנוחה . הסופר מתאר הווי חיים שקשה לעכל אותו בגלל שנדמה כי פס מן העולם. מעמדה של האישה נחות ביותר לעומת הגבר הכול יכול .מקובל היה באותה תקופה של ראשית המאה לחתן ילדה או נערה צעירה עם גבר מזדקן כדי לשפר את מצבה הכלכלי של המשפחה. אישה אלמנה היא חסרת מעמד ונידונה לחרפת רעב .לידת בת מעיבה על השמחה והיא בעצם מהווה הכנה לשמחה האמיתית שתגיע עם לידת הבן שיחזיר את הכבוד האבוד לאם ולאב. חיי הצפיפות המתוארים בספר ללא פרטיות מינימלית גרמו לחיכוכים בלתי פוסקים, למריבות משפחתיות ובגידות בסדר גודל שקשה להעלות על הדעת עד כדי שיבוש החיים והפיכתם לחיי תוהו ובוהו. הרמה הירודה של התברואה , המחסור בתרופות יעילות, וחיי הדלות חוללו מחלות קשות שרק מעטים מהילדים שרדו אותן.
ויקטוריה , גיבורת הספר נדונה לחיי סבל נוראיים שקשה להישאר אדישים אליהם.
זהו ללא ספק ספר נפלא ולמרות המצוקות שהסופר כה היטיב לתאר אותן -תוך שהוא חודר לעומק נשמתן של הדמויות ומעלה את מחשבותיהן ורגשותיהן בלשונו המפולפלת - הספר משאיר בקורא רושם עז שלא במהרה ישכח.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
