סופר ישראלי חדש בצבץ לפני באופק, והתרגשתי להתחיל לקרוא את הספר. יותר מאוסף סיפורים קצרים (שרובם ממש קצרצרים, פחות מעמוד), קריאת הספר הרגישה יותר כמו הצצה ליומן כמוס שכתוב היטב, מה שענה על שאלתי ההתחלתית: מיהו תה, ומדוע בחר להסתתר מאחורי שם עט. תה נחשף עד לשד עצמותיו בספר הקצר, בין אם במעשים לא נחמדים לנשים צעירות, או עבירות קלות על החוק, אבל בעיקר חושף את נפשו השברירית. אהבתי יותר את הסיפורים הארוכים, שמעבר לנפח הכילו גם יותר עומק, אבל גם חלק מהקצרים והקצרצרים היו מצוינים. מוות וזמן או צער ואבדן (כשחושבים על זה לעומק הם מאוד דומים) הם הנושאים שחוזרים על עצמם בכל הסיפורים הקצרים, אבל תה חותם את הספר בהמון אהבה. ספר עצוב (הזלתי דמעה יותר מפעם אחת), עמוק ומרגש.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
