בכל ספר של י.ב.זינגר אני נוכחת לדעת שהתפיסה שלי אותו כסופר נעים, פשוט נעים, היא נכונה. רק הוא בעיניו הבוחנות והמדויקות, בשילוב עם כתיבה עשירה ברגשות כמו חמלה, אהבה וכנות, מצליח לתאר סיפור חיים אישי של אהרן שנשבה כל פעם מחדש בקסמיה של ילדה שהסביבה בזה לה בשל היותה מוגבלת. זאת על רקע תרבות האימפריאליזם המערבי השוררת באירופה המהללת עליונותה של תרבות, בין היתר בזכות בניה בעלי גנים משובחים וגזעים יפים. לאורך כל הספר, הגיבור נע בין תחושת השייכות או המחויבות לאהובותיו ה"רגילות", לבין השלווה והנועם שהוא מוצא בחיקה של שושה - חברת ילדות שלו מן הכפר בו גדל אשר מפגרת בהתפתחות.
קריאה שטופה ובלתי מאופקת מצפה לכל חובב ספרות יפה הסובבת סביב ענייניה של המאה שעברה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
