הסבתא והסבא של נאוה סמל? אז בהם מדובר.
פעם היתה אימפריה אחת, אוסטרו-הונגרית שמה. לפאני שודך גבריאל, אבל כדרכן של מלחמות, שהעיתוי שלהן לא משהו, המיועד גבריאל גויס. גבריאל לא ראה את קצה המלחמה ובחר לערוק לצד שממול, לרוסים. אמנם שם לא נלחם, אבל נתקע כמה שנים עד לסיום המלחמה ו"בילה" את זמנו עם לריסה ובנה קוסטיה במשק שלהם, תבינו מה שתבינו. בכליו נמצא תמונה של אישה ובלילה נהג לבטא את השם קוסטיה בשנתו. כשחזר כבר לביתו, המקום שינה ייעודו, נקרא בוקובינה והיה בתחום רומניה החדשה.
פאני האמינה כל השנים שהוא עדיין חי וחיכתה לו. האם ההמתנה השתלמה? חכו ותראו. פאני שמחה לראות את גבריאל הנאה שב אליה, הם התחתנו, היא התעברה ונולד בן, יצחק. גבריאל לא צחק, קנה כרטיס לאמריקה, לא סיפר לאיש ונסע. אמרתם שנסע להכין את הדרך, שנסע לעשות לביתו, שנסע להתעשר ואחר כך בלה בלה בלה. אז כדוברי יידיש, הם, לא אתם, אמרתם. גבריאל פשוט נעלם ואחר כך שמע מה קרה באירופה שוב, שמח שאינו חייל שם והתעצב על אשתו ובנו, ששוב לא שמע מהם.
אבל הבן יצחק כבר לא היה קטן וידע לחלום את החיום הציוני ועשה ככל יכולתו להעלות רבים ככל האפשר לפלשתינה. כך האב שומע על בנו יצחק, האב גבריאל הרציג, שבנו כבר ארצי. הבן פעיל רציני והאם שניצלה בעקבותיו. בדרך לא דרך, הרבה גלים ומחנה מאסר בקפריסין, החבורה הקטנה מגיעה בתוך מעפילים רבים והבן הראשון נולד כבר בישראל, אותו בן, שלהבדיל מכל הדמויות בספר לא קיבל שם. נכנה אותו שלוימל'ה. וכך, החבילה הקטנה מוצאת מקומה בקיבוץ אלוני אבא ופתאום ביקור, גבריאל.
כדי לקצר סיפור לא ממש ציוני, גבריאל עסוק במניות בניו-יורק המעטירה, סוחר במיוחד במניות דיסני, מתלונן על הצבעים החדשים בטכניקולור ומתברר שרק על עצמו הוא יכול להתלונן באשר הוא הולך ומתעוור. עכשיו הוא גרוש אחרי שבביקורו הראשון בישראל, לא פלשתינה, פאני התקרבה אליו וביקשה ממנו גט. בביקור השני כבר היה עיוור וראה טוב מתמיד, אז שב והתחתן.
חשבתם עד עכשיו שזה סיפור שמתלבש על סיפור הקמת ישראל? אז טעיתם. אולי הפרטים לא תמיד מציאותיים אחד לאחד ונאוה סמל לקחה חופש אמנותי כדי לתאר את סבתה וסבה, אבל היא יצרה סיפור נאה, ממנו נותר היום בעיקר שלוימה.

בן דוד של אבא שלי נפטר השבוע. הבן שלו, אדם בגילי, כתב בקבוצה המשפחתי המורחבת הודעה על מותו, תיאר מקצת פרטים ביוגרפיים מתולדות חייו של המנוח ברוסיה הסובייטית ובקשייו בארץ והוסיף: "מוסרית והלכתית אני מחויב לכבד את זכרו ולשבת שבעה. עם זאת המורכבות של הרגשות שלי כלפיו לא מאפשרים לי לדבר עליו בצורה נוחה עם אחרים ועל כן אני מבקש להימנע מביקורי תנחומים ומהודעות בנושא". נדרשת רמה גבוהה של תחושת נטישה וכעס כדי להגיע למצב הזה, שאומר למעשה "אני לא בטוח שאני מצטער שאבא שלי מת" או "מראש לא היה לי מספיק רגש כדי להצטער עכשיו".

זה כנראה די דומה לתחושות של יצחק, אביה של נאוה סמל.

נניח שאת סופרת ויש לך סיפור משפחתי די מדהים. כבר כתבת דברים אחרים ושמעת כל מיני דברים בעולם, ועדיין נראה לך שהסיפור יוצא דופן. רק מה? יש כאן רגישות. בכל זאת אנשים יכולים להעלב, וזו משפחה שלך כך שתצטרכי לחיות איתם בהמשך. עוד בעיה היא שאת נוגעת בדבר, ויכול להיות שלא כולם מסכימים על העובדות או רואים עין בעין עם הפרשנות שלך לדברים שאת יודעת שקרו. ככה היה במשפחה המורחבת של בעלי, והכותבת בסוף הבינה שדרכה על יותר מדי פצעים כואבים, ולא כולם הסכימו שלאימא שלה היה רומן עם הגיס כי לכתוב "יקירתי" במכתב לא בהכרח מעיד על זה. היא הבינה בסוף את המורכבות וגנזה את הספר. אבל הבעיה קיימת. עוד בעיה נוגעת לכך שא תחלק מהסיפור, אבל בעצם לא רצית לכתוב עלייך. אפשר כמובן להרחיק עדות ולכתוב את זה כסתם סיפור על שני אנשים ורק בסוף בסוף לציין את הקשר המשפחתי, אבל אז זה יהיה פחות מעניין לקוראים שלך.

אלה פחות או יותר הדילמות שעמדו בפני נאוה סמל, והיא פתרה אותן יחסית יפה. היא כותבת משהו שהוא בן ממואר לרומן, בין בידיון לסיפור היסטורי, סביב הסיפור של סבא שלה גבריאל וסבתא שלה פאני. השניים היו מאורשים ב"דרך הישנה", כלומר בלי הרבה היכרות מוקדמת, ברומניה של טרום מלחמת העולם השנייה. גבריאל המאורס גוייס לצבא, לחם, ערק לצד הרוסי, התחבא בבית של איכרה רוסייה במשך שלוש שנים. בכל הזמן הזה פאני נותרה בבית וחיכתה לו. הוא לא מיהר לחזור, כשחזר לא חשב שהוא מחוייב לנישואים או שהיא בכלל תרצה, היא רצתה, הם התחתנו, היא ילדה את בנם המשותף יצחק, אביה של נאוה. הוא בתורו נסע לאמריקה, הבטיח להביא אותם אליו ולא קיים, גם לא שמר על קשר ולא שלח כסף. למרות הלחצים המשפחתיים פאני לא דרשה גט, אלא נשארה לגדל את בנה. מאוחר יותר הם עלו לארץ יחד, גרו בקיבוץ, יצחק הקים משפחה, ואז "הסבא מאמריקה" חזר לחיים שלהם. סמל יוצרת את דמותו של גבריאל היטב, משלימה בדימיון את הפרטים המעטים שהיו ידועים לה, מנסה לגשר בין הדמות שהכירה בילדותה של הסבא העיוור דובר האנגלית והנחמד, אל הדמות שאבא שלה נושא איתו - של אב מנוכר ונוטש, ואל הדמות המורכבת יותר של הבעל הביגדני הדון ז'ואן המתאהב בנשים. בחלק הזה הספר הזה הזכיר לי את הספר "האיש בחליפת עור הכריש הלבנה", אמנם תפוצה אחרת אבל סגנון זהה. עם זאת הדמות של הסבתא פאני נותרה קצת מעורפלת וחסרת מניעים או מוטיבציה לפעולות שלה ובאופן כללי קצת שטוחה, וחוץ מהיותה עקשנית לא הצלחתי להבין מה השאיר אותה נאמנה לאיש הזה כל אותן שנים עד כדי מגורים משותפים בסוף חייהם.

את הספר לקחתי מספיירת הרחוב, והוא חדש-חדיש. ספר עבה בכריכה רכה, לא יתכן שהיו קוראים בו בלי להשאיר סימנים, ועל כן אני מסיקה שלא טרחו לקרוא בו בכלל. לשמחתי היה לי יום נסיעות בתחבורה ציבורית, מביתי לתל אביב וחזור כולל החמצה של רכבת אחת, ואני יכולה להחזיר את הספר, קצת יותר ממורטט בקצוות, חזרה לספריית הרחוב.

הפעם אני רוצה לקחת את הרומן של נאווה סמל למקום אחר. לצאת לדרך עם אחד המשפטים שנכתבו די בהתחלה על ידי הכותבת עצמה, שמגיחה מדי פעם בספר- בתפקיד הסופרת, ומתרגמת לנו את הסיטואציה הבאה: "מה היה קורה אילו הקולונל הרוסי, גבר ממשי, ומי שהציל את פאני מאונס, היה נשאר בסירט, מקום מגוריה, כשדמותו של גבריאל/אהובה שעמו התארסה, ומזה שנים נמצא רחוק במלחמה- הפכה פתאום ערטילאית לעומתו... הייתכן שהייתה מתחוללת תפנית מפתיעה בעלילה וכל חייה של פאני היו משתנים לחלוטין ?" זו שאלה שכמעט כל אחד מאתנו שואל בסיטואציה כזו או אחרת במהלך החיים, בדרך כלל בהקשר של חבירה רומנטית. מה היה קורה אילו לא הייתי עולה על האוטובוס או נכנס לפאב בשעה מסוימת או עונה לטלפון בטעות וממשיך את השיחה, או מחליט ללמוד במכללה הזו דווקא למרות שהתקבלתי ללימודים במקום אחר ועוד ועוד... בקצור מה היה קורה אילו לא היינו מגיעים למקום מסוים ופוגשים את המיועד/המיועדת זה שבסוף אתו אנחנו בוחרים להמשיך את חיינו ... הרי החיים הם מעין "דלתות מסתובבות "( זוכרים את הסרט הבריטי עם גווינת' פאלטרו וג'ן לינץ, המציג שתי עלילות שונות ומקבילות בחייה של הדמות הראשית ?) לרגע סובבנו ראש, והופס... נלכד ברשת מי שנלכד. והרי השבריריות והמקריות ושמזינים את מסלול הגורל הם כה מתעתעים וכל כך לא רציונליים לעיתים, וגם לא תמיד מתוכננים – וכבר נוצרה סיטואציה שבה אנחנו "מככבים", וסצנה בוראת סצנה, והינה אנחנו על "הבמה" משחקים את תפקיד חיינו, בלי שעשינו חזרות, בלי שקראנו מראש את המחזה, בלי שלמדנו משחק, בלי שיש לנו יד בהשתלשלות העניינים... וכמה שנהיה בטוחים ונחשוב שיש לנו שליטה על מה שקורה בחיים שלנו– כנראה שאין ! הבחירה היחידה היא- להגיב כך או אחרת....

אז את פאני וגבריאל כתבה נאווה סמל כסאגה משפחתית אוטוביוגרפית רבת תהפוכות, על הסבא והסבתא שלה. סיפור על אהבה ונאמנות יוצאת דופן מול בוגדנות ושפע של נטישות. אז תסיקו מכך שזה בהחלט לא רומן רומנטי ועם זאת, הדגש הוא על אהבה ותשוקה מן הסוג הבלתי מתכלה מצד הסבתא פאני, ועודף של שרמנטיות מהסוג ש"מפיל חללים", מצדו של הסב גבריאל, ואיך החיים של השניים קושרים אותם זה לזו ובה בעת מרחיקים אותם זה מזו, כשבאמצע מצטופפת זוגתו של הסב גבריאל -קלרה... משום מה זה הזכיר לי את בשביץ זינגר עם הרומן שלו "שונאים, סיפורי אהבה"... והסוף ? מפתיע ! קראו ותיהנו אני נהניתי. ולכן ממליצה.

וכמו רבים אחרים שישאלו, גם אני מצאתי את עצמי שואלת במהלך הקריאה מה גורם לאהבה להתלקח, ומדוע אדם זה ולא אחר ( שנראה דווקא מתאים יותר) מצית אותה ? לאורך ההיסטוריה האנושית ניסו בני האדם להבין את מסתרי האהבה ולשלוט בה באמצעות שיקויי אהבה, כשפים, תפילות, התייעצויות עם מכשפות ויידעונים וזה לא מפליא, שהרי התאהבות היא אחת החוויות המסעירות המרגשות והמשמעותיות ביותר בחיי רבים מאתנו, אבל רבים ובכללם אנשי מקצוע, אינם מאמינים בהתאהבות כסיבה מספקת לנישואים, שהרי ההתאהבות היא עיוורת, חוויה חולפת, שטחית וחסרת הגיון בעוד שבחירת בני זוג לנישואים היא עסק רציני שיש להתייחס אליו בכובד ראש הולם, עם תכתיבי הגיון ולא תכתיבי רגש, האומנם כך אנחנו פועלים ?

אז ברומן הסוחף הזה של סמל, נשאל את עצמנו את השאלות האלה ונגיע למסקנות כאלה ואחרות אם בכלל, ולבסוף נשאר עם "רב הנסתר על הגלוי" ולך דע מה מתחולל בנפש פנימה.. לאלוהים הפתרונים ...האומנם ?

סאגה משפחתית המבוססת על אירועים אמיתיים במשפחתה של הסופרת נאוה סמל ז"ל.
הספר מספר על סבתה פאני וסבה גבריאל שהכירו בעיירה סירט בבוקובינה שברומניה,
התארסו ועוד לפני שהספיקו להינשא, גבריאל גויס לצבא בעקבות פרוץ מלה"ע הראשונה.
במהלך המלחמה לא נוצר אתו קשר והוא נחשב נעדר, אך זה לא מנע מפאני להמתין לארוסה
שישוב. כאשר שב לביתו בסיום המלחמה, לאחר כ- 4 שנים (בלי לפרט מה עשה בהעדרו..),
גבריאל קיים את הבטחת הנישואים ונישא לפאני.
בשנת 1919 לאחר שנולד בנם יצחק והוא אז תינוק בן שישה חודשים,
החליט גבריאל להגר לאמריקה, תוך שהוא מבטיח "להסתדר" שם ולשלוח כרטיסים לפאני ויצחק התינוק
שיצטרפו אליו לאמריקה.
גבריאל לא קיים את הבטחתו זו ותוך שהוא נוטש את משפחתו, הוא חי באמריקה עם ידועה בציבור, קלרה מנדל.
בהמשך פאני העגונה ובנה היחיד, יצחק, ששרדו את השואה, נפגשו בישראל עם האב והבעל הנוטש, רק לאחר 28 שנה
לטכס ברית המילה של נכדו (שלמה ארצי, בנו של יצחק),
הסיפור ממשיך לתאר את חיי הזוג, אך את היתר אני ממליצה שתקראו בעצמכם.
אם הסיפור לא היה מבוסס על חיים אמיתיים, הייתי אומרת שהסופרת הרחיקה לכת בדמיונה הפורה.
הספר כתוב היטב, בצורה מרתקת ולא ניתן להניחו מהיד.
מומלץ בחום.

יש ספרים שאתה פשוט רוצה לכתוב בקצרה עליהם - נהדר. זה אחד מהם.
נואה סמל יצאה בריקוד מופלא וריחוף בין אמת היסטורית ובדיה, בין היהודי הלוחם והמגשים ליהודי הגלותי וספסר הכסף, בין הנאמנות עד אין קץ לבין הבוגדנות הבלתי נפסקת. בשפה עשירה אבל קולחת, מעוטרת בפסוקים מהמקורות והתפילה ומתובלת באימרות שפר ופתגמים יידשאים עסיסיים. בהתבוננות בוגרת על מציאות קשה וכואבת ו"קפיצות" לעיניה שלה כילדה המנסה לפענח ולהבין...בין ביקורת וסלידה של אדם מבוגר לבין הערצת הנכדה של דמויות משמעותיות בחייה.
בתוך כל אלו משולב סיפור יהודי של המאה ה20 רבת התהפוכות, ההפתעות ושיאי הרוע האנושי, מגלות מזרח אירופה לסיר הבשר האמריקאי ועד לפינות הקטנות שלנו בקיבוץ ובתל אביב.
נפלא. כתוב נהדר. מדבר אל הלב.

סיפור החיים המרתק של סבא וסבתא של הסופרת המנוחה. לא יצא לי לקרוא ספרים של נאווה סמל עד כה... כמובן שלאחר פטירתה היא עלתה לי לתודעה יותר והחלטתי לקרוא את הספר המדובר האחרון שלה.
הסיפור לכשעצמו מאוד מעניין והכתיבה איכותית.
פאני וגבריאל הכירו והתארסו ממש לפני מלחמת העולם ה 1 ורצה הגורל שהמלחמה הפרידה בניהם למספר שנים לא מבוטל.
החיים מרחיקים ומקרבים בניהם לסירוגין כשברקע כל הדרמות של המאה ה 20 הידועות לכולנו.
אז שילוב של עלילה יפה וכתיבה איכותית תמיד עושה את העבודה.

עוד נקודה מעניינת:
מידי פעם הסופרת מכניסה את הלבטים שלה לתוך הסיפור והם מהווים פסק זמן קצר ומעניין מהעלילה כי לא יוצא הרבה לקורא להיכנס ללבטים של הסופר במהלך הכתיבה. רובנו קוראים את המוצר המוגמר בלי לדעת היכן היו הנקודות בהם הסופר חווה קשיים.
בספר זה הלבטים של הסופרת עוד יותר מעניינים כי אחרי הכל מדובר פה על זכרונותיה כילדה קטנה ואיך שהיא ראתה את אותה מציאות מהעיניים הילדותיות שלה וכעת היא צריכה לפרוש את אותה מציאות מורכבת כמבוגר האחראי.

ניתן היה לקצר מעט את הספר.. עדיין הרגשתי שהוא ארוך מידי ועל כך הורדתי לו כוכב אבל מעבר לכך בהחלט מומלץ.

לא יאמן כי יסופר.
לאורך כל הספר המרתק והמרגש הזה, צריך להזכיר לעצמך שזה סיפור אמיתי. סיפור אהבתם הבלתי הגיונית של פאני וגבריאל - הסבא והסבתא של נאווה סמל, ואחיה - שלמה ארצי.
זו יצירה ספרותית נהדרת המשלבת: היסטוריה אמיתית - חיי קהילת יהודי בוקובינה רומניה, אסונם בשואה, עלייה ב' ותקומה.
- סיפור חייהם של בני משפחתה של הסופרת. סבהּ וסבתהּ, אביה יצחק ארצי וקרוביהם בכפרם ברומניה, בניו יורק
ובארץ.
- והרבה דמיון ויצירתיות ספרותיים על אהבות יצריות וחושניות של הנפשות הפועלות.

ספר על אנשים אמיתיים עם חיים הנושקים כמעט לגבול הדמיון.
מומלץ ביותר.

פאני וגבריאל" סיפור אהבה. אבל לא "רומן הרומנטי" שסבתא פאני אהבה לקרוא בצעירותה. סיפור הכולל בתוכו את ימי השואה. בין הימים של ערב מלחמת העולם הראשונה לבין העשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל מתרחש לפנינו סיפורה של משפחה יהודית אחת בין גלות וגאולה, בין שואה לתקומה ובין גלותיות לציונות. הסאגה הזאת היא סיפור אהבה - נטישה - ומפגש מחודש המגרה את הדימיון, ומעלה דמעות של צער ושמחה לאורך כל הקריאה כולה.

נאמנותה של פאני יוצאת דופן מול הבוגדנות, הנהנתנות והיהירות של גבריאל, כשבתווך ומסביב משתרע סיפור ההישרדות של משפחה יהודית.

זה הספר הראשון של נאוה סמל שאני קוראת. שמעתי עליה הרבה בעיקר לאחר מותה והייתי סקרנית לקרוא ספר שלה. לצערי הספר הזה קצת מאכזב. הסיפור האישי אמנם מרתק ואילולא היה מבוסס על סיפור אמיתי הייתי חושדת שהוא מופרך, וגם תאור התקופה מעניין. אבל בראייה כוללת הכתיבה משמימה, הספר לוקה באריכות יתר, התאורים ארכניים ולא ממש מעניינים, ומרבית הדמויות הן דו ממדיות, לא ממש חיות מול עיניך. יוצא מכלל זה תאור הדמות של גבריאל שבהחלט יש בה עומק מסוים. התאור של פאני לוקה בשטחיות - רגשותיה אינם ברורים, אינך מבין את מניעיה, ולא מספיק לכתוב שהיא אוהבת את גבריאל, צריך גם לשכנע את הקורא בכך ולא היא. בסיכום - לא כל מי שיודע לכתוב הוא גם סופר. מקווה שספריה האחרים של סמל טובים יותר.