אחרי שקראתי את מה זאת אהבה,
סערת נפש וישראל שיחת נפש,
השתוקקתי כל כך לקרוא את
הספר הראשון של יורם יובל,
הספר שעוד לא קראתי.

הדרך שבה הוא כותב ומתאר את הדברים פשוט ממכרת.
הספר ממש ריתק אותי,
החשש של ארז זרצקי בלבנון,
,הפחד מוות בארץ שבה
"או שאתה רוצח או שאתה נרצח" והדרך שהוא עבר שם מקצין סוג ב, קצין שאף אחד לא לוקח ברצינות,
לקצין קצת כמו אבא, לקצין גיבור, לקצין כזה ששמים עליו, זה שקובע מי עולה למסוק ומי נשאר! השינוי שהוא עבר שם פשוט סוחף.
והסוף, את הסוף תקראו בעצמכם.
מתחילת הספר תהיתי לעצמי,
האם הספר מספר את סיפורו של יורם יובל?
האם הפרטים שם אמינים? עדיין נותרתי ללא תשובה.

זה היה מיוחד לקרוא את מסעו של זרצקי בשריון תוך כדי הבנה שמחר בבוקר אני נועם הקטן בעצמי מתגייס למסייעת שיריון.
רק בתקווה שלא אחווה את חוויתו של ארז זרצקי.

ממליץ לכולם! בנוסף אני ממליץ על ספרו "סערת נפש" שלדעתי מוצלח אף יותר.

סיפור טוב על החברה הישראלית ועל מלחמת לבנון (הראשונה).
ארז הוא צעיר תל אביבי, סטודנט למנהל עסקים והיסטוריה, וקצין שריון-סגן במילואים.
ארז הוא גם מי שהוא בגלל הסיבות הבאות - המשפחה בה נולד ובפרט אביו איש העסקים והקצין במיל', מה שהוא עבר ועובר בחייו עד כה, החברות שלו והאהבות שלו, החיים היפים בתל אביב ועוד.
ארז כבר שרת ולחם בלבנון עם הגדוד שלו אך כשארז מקבל את צו מילואים לתע"מ של חודש בלבנון מתחיל ספר (או סרט) חדש. ארז מגלה גם את החברה הישראלית ופרצופה בשנת 1985, וגם תובנות חדשות על עצמו. במהלך המילואים עצמם ארז ממשיך ומגלה תובנות חדשות והיבטים נוספים גם בחבריו לגדוד וגם בו עצמו.
עם או בלי נקיטת עמדה (תלוי בעיני ומשקפי המתבונן) הספר הוא ביקורת על המלחמה (ההיא או בכלל) ועל החברה הישראלית גם יחד.