פסח, תשפ"א.
אני משתמשת, כמו תמיד, בהגדה האהובה עליי המשובצת בנאומים של גדולי האומה ובסיפורים על מסירות נפש של העם היהודי בכל הדורות. אני קוראת אותם בין ברכה לברכה, ובין שיר לשיר, וצמרמורת חולפת בגופי. מופיעות בה מילותיו של דוד בן גוריון נואם בפני ועדת החקירה האנגלית; דבריו של נתן שרנסקי שעומד על היותו בן חורין גם כשנפסק דינו להישלח לסיביר; של הרב סולובייצ'יק והרב לאו, עזר ויצמן ועוד רבים וטובים. המיקום שלהם בתוך ההגדה תמיד מדויק, תמיד מעורר מחשבה וגעגוע.
מאז שקיבלתי את ההגדה הזאת, אני לא מסוגלת לעבור את פסח בלעדיה. החוויה היא מדהימה. אני מרגישה מחוברת כל כך הרבה דורות אחורה, ומבינה, עד כמה שאפשר להבין זאת בימינו, את ההרגשה להיות בת חורין בארץ ישראל.
ממש אחרי "והיא שעמדה" מופיעה רשימה (לא מלאה, כי בכל זאת קצרה היריעה) של פּרעות, פוגרומים, עלילות דם, גירושים ורדיפות כלפי היהודים - החל משעבוד מצרים בערך בשנת 1400 לפנה"ס ועד ועידת ואנזה הארורה ב-1942. האינקוויזיציה מופיעה אי שם בשורה אחת ברשימה: "שנת 1492: גירוש יהודי ספרד על ידי המלכים הקתולים פרננדו ואיזבל".
על השורה הזו נסוב הספר "כחותם על ליבך".
טוב, בערך.

אין ספק שלא יזיקו לנו רומנים על גירוש ספרד והאינקוויזציה. קראתי אחד לפני כן, אבל לא זכור לי ממנו הרבה, והוא לא נכתב על ידי ישראלית או אפילו יהודיה שהנושא קרוב לליבה. ב"כחותם על ליבך", לעומת זאת, הסופרת היא "משלנו", וציפיתי לקבל את החיבוק הזה ממנה, את תחושת השייכות שקשה לזייף. רציתי את הסיפור של יהודי ספרד. לצערי, בסוף הקריאה הרגשתי שיצאתי בקושי עם חצי תאוותי בידי.
החלקים היהודיים בספר נגעו לליבי. האופן בו האנוסים מנסים לשמור על אמונתם כמעט בכל מחיר, ההחלטות הקשות שעליהם לקבל - לברוח בחוסר כל ולהתמודד עם תלאות הדרך, אל מול הסיכון שבהישארות על אדמת המולדת העוינת. לא משנה אם שירתת את המדינה כחייל או כאיש מקצוע מוערך, בסופו של דבר גורלך זהה, ואתה חי כאדם רדוף, שמצית כל הזמן מאחורי כתפו. השכנים הופכים בין רגע למלשינים, והבחירות נעשות בלתי אפשריות. נהניתי לקרוא על ההתרגשות של ראובן כשפגש יהודי נוסף, על הצמרמורת שבהנחת תפילין אחרי כל כך הרבה זמן, על תפילה בציבור - אלו הדברים שחדרו אליי יותר מכל. אבל להרגשתי, הם היו משניים מאוד לעומת סיפורי האהבה שתפסו נפח נכבד מהסיפור, והם לא היו מספיק אמינים כדי שאתחבר אליהם.

ישנם שני סיפורי אהבה בספר. הראשון הוא של ראובן ואיזבלה, ולא התחברתי אליו בלשון המעטה. ראובן הוא רופא יהודי שאיבד את כל משפחתו כבר בדפים הראשונים של הספר, ומאז הוא נמצא במנוסה. הוא מתגלגל מפה לשם עד שמגיע אל אחוזת דה-פאז, בה נמצאת - מי אם לא - איזבלה. האחות הצעירה למשפחת דה פאז היא בחורה מפונקת, נהנתנית, ויפהפיה מהממת. זה כתוב בערך בכל פעם שאיזבלה מוזכרת, אז קשה לשכוח את העובדות הללו, מה גם שראובן מטיח אותן בפניה באופן ישיר מאוד.
בתחילה, איזבלה מתאהבת בראובן - שהפך לרופא האחוזה בעודו מסתיר את יהדותו. האהבה היא חד צדדית לחלוטין, אבל האמינות שלה הייתה בעיני קלושה. על סמך מה, בעצם, היא אהבה אותו? נראה שהדבר היחיד שהיה ביניהם הוא הקרירות שהפגין כלפיה, בניגוד לכל מחזריה. בעיני זה היא המקרה הקלאסי של גבר "קשה להשגה" שמצליח למשוך את תשומת ליבה של האישה הנחשקת ביותר בחדר. משם מתחיל משחק פיתוי מוזר, בו ראובן מוצג כמעט כיוסף בשעתו המתמודד מול אשת פוטיפר. לפחות זאת הייתה האסוציאציה שלי. אבל אז, הפתעה! איזבלה מתבגרת כהרף עין, פוקחת את עיניה סוף סוף למתרחש בעולם, והופכת לקדושה. מישהו אמר תניס ולאורנה? קצת נעלבתי בשמם.
ראובן הוא דמות מתסכלת, כיוון שמצד אחד הוא סגור מאוד מבחינה רגשית - הגיוני, הוא בטראומה, על זה אני סולחת - ומצד שני, יש לו תשוקה בלתי מוסברת כלפי איזבלה. כשהוא סוף סוף מקבל תירוץ לממש את התשוקה הזאת (עין ערך "איזבלה הפכה לקדושה") נשאר לי טעם רע בפה. אני מאוד אמביוולנטית לגביו. יאמר לזכותה של הסופרת שהיא ציינה, בסוף הספר, כי היא בעצמה התקשתה עם הנתיב של ראובן, וזה משהו שסופרים מעטים יודו בו. זה היה גילוי מרענן לקריאה.
נעבור אל סיפור האהבה השני - חוספינה ורודולפו. כבר כתבו כאן לפני, אבל בעיקרון דמותו של רודולפו מושלמת מידי, ועל כן לא מעניינת במיוחד. הוא הגבר השרמנטי בהתגלמותו, ואין לו לאן להתפתח. הוא אדיב, ישיר וכן, סקסי, ובנוסף לכך הוא גם חייל בשירות המלכה. חלומה של כל גבירה (וכאן אשים כוכבית, ראו בהמשך).
חוספינה דה פאז לא ניחנה ביופי המהמם של אחותה הצעירה איזבלה. היא חסרת ביטחון באופן מדהים, ומעדיפה לשקוע במעשי צדקה ולא להתמודד עם חייה. עד שמגיע האביר על הסוס הלבן.
חוספינה ורודולפו אינם יהודים, ולמעשה אין קשר בינם לבין סיפור יהודי ספרד למעט מחווה קטנה בסוף. זה סיפור חמוד, בסך הכל, אבל לא לשמו התכנסנו. ובכל זאת הוא ממלא חצי מהספר, ואולי אפילו יותר מהחלק שמוקדש לראובן ואיזבלה.
מה שכן, חוספינה היא הדמות היחידה שהצלחתי להזדהות איתה במידה מסוימת. דמותה יחסית עגולה ולא משתנה כהרף עין. היא עקשנית כמו פרד, אבל באופן אותנטי ולא מזויף. היא מתאהבת ברודולפו מאותה סיבה בה כולנו היינו מתאהבות ברודולפו, אבל עושה את זה בחן שהיה חסר לאיזבלה.
והנה מגיעה הכוכבית - חיבבתי את רודולפו עד כמה שאפשר לחבב פלקט מקסים, עד שהוא הכריח את חוספינה לעשות משהו בניגוד לרצונה. אני אמנע מספוילר ולא אציין מה זה היה, אבל זה היה מאוד טיפשי ומיותר בעיני, השאיר לי תחושת מועקה עצומה, ולאנשים יותר רגישים ממני אולי גם היה מעלה טריגר אונס. יש דרכים טובות יותר וטובות פחות להעביר נקודה, רודולפו, אבל זאת הייתה אחת גרועה להחריד.
כשחוספינה זכתה בסוף הטוב שלה, מיותר לציין שהשמחה שלי כבר התעופפה מהחלון עקב ההתפתחות שציינתי למעלה. וחבל, כי היא באמת הייתה הדמות היחידה שחיבבתי.

היה עוד דבר שהפריע לי, אבל קצת קשה להסביר אותו. מבחינתי, כשאני נשאבת באמת לתוך ספר, אני לא מדמיינת את הסופר כותב אותו, מתלבט על שורות, על שמות ועל תאריכים. הסיפור מספר את עצמו, והסופר בכלל לא קיים במשוואה. אבל ב"כחותם על ליבך" חשתי לכל אורך הקריאה את הילה ארוון לידי. לא הצלחתי להתנתק מהתחושה שהוא... נכתב. שהוא לא באמת קיים.
כשמישהו אצלנו במשפחה מתלונן שכואב לו הראש, התשובה של אבא שלי היא "סימן שיש לך ראש". אז כאן, יש נוכחות מאוד מורגשת של היד שכתבה את הסיפור, כמו כאב ראש שזועק את קיומו.

משהו שאולי כדאי לציין - בניגוד לרושם שאולי עלול להתקבל מן התקציר על הכריכה, קו העלילה היחיד הוא ב-1494, ומה שמתרחש ב-1560 הוא סיפור מסגרת בלבד שמופיע בפרק הראשון והאחרון של הסיפור.
הדיאלוגים השנונים בין הזוגות בהחלט מוסיפים לאווירת הספר והופכים את הקריאה לנעימה יותר. השפה של הילה ארוון עשירה מאוד, וכיף לקרוא אותה (כל עוד, כמו שאמרתי, לא מרגישים את ה"נוכחות" שלה יותר מידי). בסך הכל ישנו ערך מוסף, והקריאה יחסית קולחת. משאירה לכם את ההחלטה :)

"פֶּסַח - עַם שׁוֹמֵר בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים אֶת יוֹם צֵאתוֹ מִבֵּית עֲבָדִים. וְדֶרֶךְ כָּל מְחִילוֹת הַשִּׁעְבּוּד, הָאִינְקְוִיזִיצְיָה, הַשְּׁמָד וְהַפְּרָעוֹת נוֹשֵׂאת הָאֻמָּה בְּלִבָּה אֶת הַגַּעְגּוּעִים לַחֹפֶשׁ, בְּזִכָּרוֹן עַתִּיק אֲשֶׁר כֻּלּוֹ מֻפְנֶה לִקְרַאת הֶעָתִיד. מֵאָבוֹת אֶל בָּנִים, דֶּרֶךְ כָּל הַדּוֹרוֹת, נִמְסָר דְּבַר יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּזִכָּרוֹן אִישִׁי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַחְוִיר וְאֵינֶנּוּ דֵּהֶה. אֵיזֶה יֵצֶר חֵרוּת עֲמֹק טָבוּעַ בְּלֶב עָם, שֶׁיָּכוֹל הָיָה בַּאֲבִיב יָמָיו לִיצֹר יְצִירָה כָּזֹאת וְלִמְסֹר אוֹתָהּ מִדּוֹר לְדוֹר."
(ברל כצנלסון)

פסח שמח!

רומן היסטורי מרתק וסוחף, המתאר את סיפורם של היהודים כשנתיים לאחר גירוש ספרד, שנת 1494, ספרד.
"המלכים הקתוליים נתנו ליהודים לפני צו הגירוש אפשרות להתנצר או לעזוב. אך גם מי שהמירו את דתם בכוונת אמת,
עדיין נרדפו על ידי הנוצרים הוותיקים" (עמ' 356)
וזה מהות הסיפור. סיפורו של ראובן דנינו, רופא מצליח בספרד, השומר בסתר על יהדותו, חוזר לביתו ומגלה לזוועתו,
את אשתו ושני ילדיו תלויים מצוואריהם על קורת עץ במטבח.
הוא נמלט לאחר שהבין שסודו התגלה ושכניו גילו את יהדותם,
על אף שהוא ובני משפחתו הוטבלו לנצרות, החליפו את שמותיהם וחדלו לקיים בגלוי את מצוות היהדות.
הנוצרים, הכנסייה והאינקוויזיציה רדפו את היהודים.
דינם של מפירי הצו היה החרמת הרכוש ומיתה.
הוא ידע מסיפורים ששמע משכניו, שרבים מהמגורשים מתו מתלאות הדרך הקשה ולכן בחר להמיר את דתו למראית עין ולהישאר בספרד...
במהלך מנוסתו מביתו, ראובן משנה שוב את שמו ומגיע לאחוזת דה-פאז, הוא משמש כרופא המשפחה, שם הוא מתאהב בבת המשפחה, איזבלה
ובמקביל מגלה בין עובדי הבית, יהודי נוסף המסתיר את זהותו ובכך נפתחת לפניו הצצה לחייהם של שתי משפחות יהודיות המקיימות את מצוות היהדות בסתר,
הוא פוגש את רבקה לבית קסטל.
בשלב הזה, הסיפור הולך ומסתבך ומגיע עד לסיפור המסגרת בירושלים, 1560
ולסיפורו של שאול, נינה של רבקה.
הסיפור קולח, אך אמצעו של הספר הרגיש לי כרומן רומנטי, לא אמין ותו לא.
דירגתי 4 כוכבים על כתיבה מעניינת ונושא חשוב.
מומלץ בהחלט.

לכתיבתה של הילה ארוון התודעתי דרך ספרה הראשון "סודות באחוזת השושנים" ודרכו הגעתי גם לספרה "הדרך הביתה".

משני הספרים הללו נהנתי, ולכן בחרתי לקרוא גם את הספר הנוכחי "כחותם על לבך", שעוסק בתקופה היסטורית שאותי מרתקת במיוחד: "אנוסי ספרד".

הרקע לתופעה של "אנוסי ספרד" החל בגזירות קנ"א ב-1391. הגזרות כללו סדרת מעשי טבח נגד היהודים, שריפת בתי כנסת, מהומות רבות והמרות דת בכפייה.

במהלך הגזירות יהודים רבים נאלצו להמיר את דתם כדי להציל את חייהם. היהודים שהמרו את דתם נקראו "הנוצרים החדשים" (הקונברסוס) והמומרים נקראו "אנוסים".

"הנוצרים החדשים" היו נתונים למעקב, ולחקירות מתמידות מצד האינקוויזיציה, שנוסדה בפקודת איסבל ופרידננד ועיקר תפקידה היה לוודא את נאמנותם של "הנוצרים החדשים" לנצרות ולישו.

השיא של תופעת "האנוסים" היה בשנת 1492 – "גירוש ספרד". בפני היהודים עמדה ברירה: "המרת הדת או גירוש תוך ארבעה חודשים".

רבים המירו את דתם לפחות למראית עין ונותרו לחיות בספרד, וחלק עקרו לפורטוגל השכנה או לארצות אירופה כמו: איטליה, יוון ותורכיה שהיעד היה להגיע לארץ הקודש.

הילה ארוון בחרה לכתוב רומן עלילתי, הנשען על עובדות היסטוריות, העוסק ב"אנוסי ספרד" וברדיפתם על ידי האינקוויזיציה. בכתיבה ייחודית ובהצלחה היא נצמדת לעובדות, ובוחשת לתוך העובדות ההיסטוריות עניין רב, תשוקה ואהבה אסורה.

תחילתו של הספר ב-1560 בירושלים, בסצנת ביקור של רבקה ושאול-נכדה בבית העלמין, במטרה לפקוד את קברו של יוסף-בעלה. בדו-שיח שהתנהל בין רבקה ושאול, מבקש שאול לדעת מדוע נבצר ממנו, לממש את אהבתו לבת ממשפחת דנינו, בשל חרם משפחתי ישן... מה מקורו?

כדי לדעת את מקורו של החרם הילה ארוון נוטלת את הקורא למסע... לשנת 1494 בספרד, ומה קרה אז?

ראובן דנינו (רודריגו מרטינז) שב לביתו ממסע ולתדהמתו מצא את אשתו, בתו ובנו תלויים, שבנו-יצחק נעדר ולא מצוי בעריסתו. בשברון לב ראובן נאלץ לנוס באישון לילה, בטרם אנשי האינקוויזיציה יגיעו גם אליו.

בדרך לא דרך ובמהלך שוד בשוק, הגורל מפגיש את ראובן עם משפחת דה-פאז, שלוקחת אותו תחת חסותה, כשבכל אותה עת, הוא מסתיר את יהדותו, וכל מטרתו לאתר את בנו-יצחק. האם מצא את יצחק?

למשפחת דה-פאז שלוש בנות: אנה שנישאה לבחיר ליבה, איזבלה היפיפייה המתנשאת וחוספינה עם הלב הרחום שנקרעת בין אהבתה לרודולפו, ו/או להצטרף למסדר הנזירות. מי ניצח בסערת ההחלטות של חוספינה? הדת? האהבה?

ברובד אחר של העלילה, איזבלה מגלה עניין בראובן הרופא שהציל את אביה ואחיה במהלך שוד הדרכים. איזבלה שהורגלה שגברים לא אומרים לה "לא", לא מוותרת ולא מוכנה להשלים עם יחסו הקר של ראובן אליה. האם היא תצליח לשכנעו לשנות את יחסו אליה?

באחד המעקבים של איזבלה על ראובן, היא מגלה את היותו יהודי. ככל שסודו נחשף היא חוברת לראובן ומסייעת להברחתם של יהודים מספרד, בידיעה שהיא מסכנת את חייה וחיי משפחתה. בד בבד האם הגילוי קרב את איזבלה לראובן ומטרתה הושגה?

אהבתי את הדמויות אותן טוותה הילה ובמיוחד איך לא? את דמותו של רודולפו הנחוש בדעתו וחוספינה. שני עקשנים שכנגד כל הסיכויים ובכל זאת...

הילה החלה את הספר בהקדשה מרגשת: "לזכרם של יהודי ספרד המגורשים והאנוסים, אלו שסיפורם ידוע לנו ואלו שלא. לזכר כל מי שלא שרדו, ולזכר מי ששרדו אך איבדו את כל עולמם." אחרי פתיח כזה אי אפשר שלא לחוש בעוצמתו וחוסנו של הספר כבר בראשיתו.

הרומן כתוב בצורה מסקרנת ומפותלת רווי בשקרים, דילמות, תשוקות, דת, אמונה, הרשות הנתונה, הבחירות בחיים ותקוות.

בהחלט ספר שנקרא בשקיקה ועדיין, לדעתי אפשר היה לצמצם בעמודים ולא לפרוס אותו על פני 525 עמודים.

לא יכולתי לבקש ספר יותר טוב מזה ליום הכיפורים.

שאלת המיליון דולר: מי ניצח הלב או ההגיון?

בשורה התחתונה: כשמו כן הוא "כחותם על ליבך"...

לי יניני

הוצאה עצמית, רומן היסטורי, 525 עמודים, 2017

אתחיל ואומר שזהו ספרה השלישי של הילה שאני קוראת, הילה כותבת נפלא וזהו ספרה- בעיניי, הטוב ביותר!
עלילה מעניינת על נושא עליו מעולם לא קראתי, יש לציין- תקופת האינקוויזיציה וגירוש יהדות ספרד.
הספר מספר את קורותיו של ראובן, יהודי במנוסה מפני האינקוויזיציה שאיבד את משפחתו, שנותרה לו תקווה אחת למענה חי, ושם מבלי להתכוון מוצא אהבה גדולה נוספת...
הספר כתוב בצורה נפלאה, מאוד זורם ומהר מאוד התחברתי אליו.

הספר מעט נופל לקלישאות רומנטיות(שאני פחות מתחברת אליהן), אבל פחות מבספרים קודמים ונראה לי שרק לי זה מפריע, לאור קהילת המעריצים של הילה הנפלאה.
הספר עשה לי חשק לקרוא עוד על התקופה הזו שלצערי, ממה שאני זוכרת, פחות נלמדת בשיעורי הסטוריה.

"כחותם על ליבך" הוא ספר רומנטיקה נהדר על הרקע ההיסטורי של גירוש ספרד.
בתור מי שזהיר למדי כשזה נוגע לספרות ישראלית, מצאתי סיפור קולח, מעניין, בנוי היטב והעיקר – ספר שקשה להוציא מהידיים.
הילה מתארת את חיי האנוסים בספרד, וגם קצת את ירושלים בתקופת האימפריה העותומנית בצורה ברורה וזורמת שמשתלבת יפה בתוך הסיפור, וזה לא דבר מה בכך.

ואף על פי כן, אני לא מסוגל לתת לסיפור חמישה כוכבים.
הסיבה (בגדול) היא משום שהספר נותן לטעמי יותר מדי משקל לדרמה ולרומנטיקה, על פני הפיתוח של הדמויות.
אני כלל לא מתיימר להיות מסוגל לכתוב סיפור יותר טוב, אבל למי שמעוניין, הנה הנקודות שהוחמצו לדעתי (אזהרת מיני-ספוילרים):

דבר ראשון, כמעט חצי מספר מתעסק בסיפור האהבה בין חוספינה ורודולפו, שתי דמויות נוצריות למהדרין, שלא תורמות במאומה לנושא העיקרי של הספר, ורק מגדילות את החלק היחסי של הדרמה.
- רודולפו הוא הלוחם המושלם, הרומנטיקן המושלם, הגבר המושלם. בקיצור- דמות משעממת להחריד, שלא מתפתחת ולא יכולה להתפתח במהלך העלילה (הרי הוא מושלם, כאמור).
- חוספינה, לעומת זאת, היא דמות עגולה יותר, שהיה לה פוטנציאל להיות מעניינת.
אם הסופרת הייתה מחליטה להעמיק את ההתלבטות של חוספינה בין חיי רוח במנזר או חיים 'חומריים' של זוגיות, זה היה יכול לטעמי להיות מרתק. במקום זה, ההתלבטות
האמיתית הפכה להיות הנוסחה השגורה של "אוהב/לא אוהב", וגם זו הייתה יכולה להיות מוצלחת אם היא לא הייתה נמתחת ונמתחת עד אינסוף.

החלק העיקרי של הספר עוסק בסיפור האהבה בין ראובן, המתנצר החדש אבל יהודי בסתר, לבין איזבלה הנוצרייה.
- איזבלה היא ללא ספק הדמות שעוברת את שינוי האופי הכי גדול במהלך העלילה. היא מוצגת בהתחלה כדמות אנוכית, מפונקת ויהירה, ומסיימת במקום אחר לגמרי. לצערי, קצב ההתפתחות של הדמות שלה היה כל כך מהיר, שזה נראה אמין רק למי שהיה מוכן להאמין. אשרי המאמין.
- ראובן הוא הדמות שעוברת הכי הרבה תהפוכות בספר. היו הרבה נקודות שהייתי שמח לרחבה עליהן:
נישואיו הראשונים, שאנחנו כמעט לא יודעים עליהם כלום אבל עדיין אמורים לחוש את הטרגדיה של איך הם הסתיימו.
הלבטים האמוניים שלו, שהסופרת מבינה כי חייבים להתייחס אליהם, אבל לא מוכנה להקדיש להם יותר מעמוד וחצי בקטע מעבר בין אפיזודות.
סתם פירוט על שיטות רפואה בימי הביניים. טוב, זה רק אני.
לעומת זאת, אני לא מבין במה תרם החלק עם משפחת דה-וגה לעלילה.
- רבקה. בפרק הפותח היה הרושם שעומדים לספר עליה הרבה ובפירוט. בסוף, מתברר שהיא מוזכרת רק ברבע האחרון של הספר כעוד דמות צדדית, כמעט בלי להתייחס
לנקודת המבט שלה.

לסיכום, אם אתם לא קטרנים כמוני ורק רוצים ספר מהנה, יש לכם פה קלאסיקה.

מצטרף אל דברי השבח.
מרגע שפתחתי את עמודו הראשון נסחפתי אל עלילתו המורכבת והמרתקת.
הילה ארוון עשתה מחקר רציני על ימי האנוסים בספרד, על בעיותיהם, על יחסי השכנות המורכבים עם הלא יהודים.
מרתק.

אני לא נוטה לרשום הרבה ביקורות אבל החלטתי לספר הזה שאני חייבת לכתוב.
טוב סיימתי אתמול את הספר הראשון של הילה כחותם על לבך .
אחרי הרבה זמן שקיבלתי המלצות על הספרים שלה
ספר מדהים מאוד אהבתי את סיפורי אהבה ובתור אוהבת היסטוריה היה מאוד מעניין לקרוא על ההיסטוריה של מגורשי ספרד גילתי המון דברים חדשים ומזעזעים.
מי שלא קרא עדין אותו ממליצה בחום לקרוא באמת ספר מדהים שמשאיר חיוך על הפנים בסופו.

זהו רומן היסטורי של הילה ארוון המספר את סיפורה של אהבה אסורה שמתפתחת בירושלים בשנת 1560 על רקע חרם משפחתי ישן שלאף אחד אין מושג מה מקורו.

בשנת 1494, שנתיים לאחר גירוש ספרד, ראובן דנינו, רופא מצליח ששומר על זהותו בסתר, מנהל חיי משפחה שלווים, אך המציאות משתנה בבת אחת לנגד עיניו.
הוא נאלץ לצאת לנדוד ברחבי הממלכה וחי בזהויות שונות כמתייהד עד שהוא מגיע לקאזה דה פאז, אחוזה מפוארת מוקפת בחומות וכרמים שונים בבעלות המשפחה.
בעודו חי בזהות הכפולה שאימץ כמתייהד, הוא נתקל באיזבלה דה פאז, בת הזקונים של משפחת דה פאז ונערה יפהפייה ונחשקת שמעמידה אותו בשלל ניסיונות שלא אחת ולא פעמיים מעמידות אותו מול העולם שממנו הגיע, הדת שאליה הוא שייך, המאוויים שלו כבן אדם ומטלטלת את עולמו שגם ככה ספג לא מעט מהלומות.
חוספינה דה פאז, למשל, אחותה של איזבלה, מביעה את רצונה להצטרף למסדר הקלאריסות ולהיות חלק מהמנזר, אך האם היא תזנח את רצונה ותלך בעקבות האהבה יחד עם אהוב ליבה, רודלופו לופז, לוחם שנלחם בצבא המלך בקרב על גרנדה?

כמו כן, הסיפור מתאר את קשיי האנוסים ואת הלבטים שבהם היו מצויים ולעיתים היו כחצויים בגלל הפחד שאולי ייתפסו.

הספר השאיר אצלי טעם מאוד חזק של עוד, ספר נהדר שאני ממליץ עליו בחום. כדאי לקרוא אותו. לא תצליחו להוריד אותו מהיד.
לכל מי שאוהב רומנים היסטוריים- אסור לדלג, עצרו כאן.
קראו ותיהנו.

וואוו איזה ספר משובח!
את הספר כחותם על לבך קראתי לראשונה עוד לפני כשנה וחצי כשהתפרסם בוואטפד, ומיד התאהבתי, הייתי בין המעריצות הנלהבות של הסיפור בכלל ושל רודולפו בפרט, כך שבעצם זו הפעם השנייה שאני קוראת את הסיפור.
כל הזמן דחיתי את הקריאה בספר כי חששתי שלא ארגיש את ההתלהבות כמו בפעם הראשונה, במיוחד שידעתי שהסופרת ערכה שינויים והוסיפה כל מיני תוספות לעלילה ולא ידעתי למה לצפות או שלחלופין חששתי שהספר יהיה כל כך טוב שבסיומו ארגיש תחושה של ריקנות ויהיה לי מחסום קריאה רציני.
בסופו של דבר אזרתי אומץ וסוף סוף ישבתי לקרוא את הספר.
אני יכולה להגיד בהחלט שקריאה ראשונה לא דומה לקריאה שנייה, עצם זה שיודעים פחות או יותר מה הולך לקרות משנה את החוויה של הקריאה ואף מפחית את העוצמות של הרגשות, למרות שבקריאה שנייה יש יותר תשומת לב לפרטים שאולי לא שמת לב אליהם בפעם הראשונה והעלילה והדמויות מקבלות יותר תוקף.
מדובר ברומן היסטורי סוחף ומרתק אודות גירוש היהודים מספרד ב-1492. תקופה קשה בה היהודים היו רדופים וחסרי כל מעמד. תקופה בה גזרו על כל היהודים בספרד לעזוב את הדת היהודית ולקבל עליהם את הדת הנוצרית, יהודים שנתפסו כ'מיתהדים'- ששומרים על הדת והמצוות בסתר סופם לעבור חקירות ועינויים קשים במרתפי האינקויזיציה ואף לגזר דין מוות.
ראובן דנינו, רופא בעל שם, השומר בסתר על יהדותו, חוזר הביתה לאחר מסע של קניית תרופות לחוליו ועולמו חרב עליו. הוא נוכח לתדהמתו כי אשתו ושני ילדיו נרצחו בדם קר על ידי חבורת שיכורים מהעיירה, לאחר שהלשינו על משפחתו כי הם מתייהדים. לשמחתו הוא מגלה כי בנו התינוק חי ונלקח לידיהם של אנשי הכמורה. הוא מבטיח לנקום את נקמתם ולהשיב אליו את בנו בעתיד מאחר והוא חייב לנוס על נפשו מיד שמא יתפסו אותו וגורלו יהיה כגורל משפחתו. ראובן יוצא למסע נדודים עד שלבסוף מגיע לקאזה דה פאז- אחוזה גדולה ומפוארת בבעלותם של משפחת דה פאז העשירה והנכבדת. שם הוא מכיר את איזבלה היפה והיהירה וחווה טלטלה בפעם השנייה בחייו.
בנוסף יש את חוספינה הענוגה, אחותה של איזבלה שנקרעת בין אהבתה לרודולפו לופז, לוחם אמיץ מחצר הממלכה, בעל תעוזה וכריזמה לבין אדיקותה הדתית ורצונה להצטרף למנזר של מסדר הקלאריסות ולהיות נזירה.
הספר מתמקד בעיקר בשני הזוגות האלה כשברקע יש עוד דמויות משנה המוסיפות נופך לסיפור.
אני חייבת להודות שעוד מהפעם הראשונה וגם לאחר הפעם השנייה, התחברתי יותר לרודולפו וחוספינה מאשר לראובן ואיזבלה.
יש משהו ברודולפו וגם בחוספינה ששובה מהרגע הראשון (למרות שהחוסר ביטחון של חוספינה לאורך הספר מעצבן נורא). רודולפו הוא גבר שבגברים, משדר עוצמה וכוח אך מנגד יודע להיות גם רגיש ואוהב. הוא כריזמטי, מחוספס ונחוש שהופך עולמות בשביל להשיג את רצונו. אין עליו וגם לא יהיה.
עם ראובן היה לי קצת קשה (תסלחנה לי כל מעריצותיו) כי הוא טיפוס מסובך, בהתחשב בכל מה שעבר עליו, נוטה לדכדוך ועצבות, דבר שמביא אותו ברגעים מסוימים להיות תבוסתני וחסר אמונה, הוא משנה את דעתו מפעם לפעם ולא סגור על עצמו, ולכן לא הצלחתי להתחבר אליו לגמרי.
איזבלה רוב הספר הייתה נערה מפונקת, ילדותית, אגואיסטית וגאוותנית כך שרוב הזמן היא הייתה ממש מעצבנת, רק לקראת הסוף כשהיא עברה שינוי לטובה והדמות שלה התפתחה מאוד, הצלחתי להתחבר אליה ואף לאהוב אותה.
הספר כתוב בשפה גבוהה ועשירה, כמו שרק הילה יודעת, בהתאם לאווירה של התקופה.
נראה כי הסופרת עשתה מחקר מעמיק בכל מה שקשור לגירוש ספרד ומגיע לה שאפו גדול על כך.
ללא ספק ספר מיוחד ומרגש, מלא בתקווה ואופטימיות למרות כל הסבל והקושי שהיו באותה תקופה. ספר שנוגע ומשאיר את חותמו עמוק בלב ובהחלט מגיע לו 5 כוכבים