כבר זמן רב שהספר הזה סקרן אותי. בכל זאת, רב מכר בעשרות אלפי עותקים שאינו ספר עלילתי קונבנציונלי, אלא אסופת חוויות אישיות הנוגעות לנשיות, מגדר, מיניות – אבל לא רק.
בתור סטודנטית לתואר שני במגדר, יכול להיות שהיה זה “אך טבעי” שארצה לקרוא את הספר הזה, אך לדעתי מדובר בספר שיעניין כל אישה שפתוחה ורוצה לשמוע על חוויות אישיות – בנוגע לזהות, מיניות, זוגיות, אימהות – של נשים אחרות.
אני חושבת ש”השוס הגדול” של הספר הזה נעוץ בעובדה שהוא מביא לקדמת הבמה נושא שלרוב נלחש בחדרי חדרים, והוא המיניות הנשית. לא מדובר כאן על המיניות הנשית המוצגת לראווה במדיה, שנשענת במידה רבה על סטריאוטיפים ואידיאלים רחוקים מהמציאות, אלא על חוויות אמיתיות, אותנטיות, חלקן חיוביות וחלקן קשות, עם הרבה מילים כמו “כוס”, “דגדגן”, ו”שפיכה נשית”.
חלק מהסיפורים מטלטלים יותר וחלקם פחות, אבל אני מניחה שכל סיפור פוגש אותך בנקודה מסוימת שבה את נמצאת בחיים, ויכול להיות שבקריאה חוזרת, בעוד כמה שנים, עם ארסנל חוויות קצת שונה מעכשיו, אותם סיפורים יפגשו אותי במקום שונה.
כך למשל, ישנם סיפורים על מיניות והזדקנות, על מיניות בזוגיות רבת שנים, על עיצוב הזהות בעקבות טראומה מינית בילדות, על חוויות מיניות ראשוניות ועוד. חלק מהמספרות נחשפו בשמן המלא וחלק העדיפו להישאר בעילום שם.
לדעתי, הגדולה שטמונה באסופת הסיפורים הזו היא מעבר לסיפורים עצמם, ומעבר להחלטה המוערכת מאוד של לדבר נושאים שאינם מדוברים והיא הידיעה, גם למי שלא קראה את הספר אלא רק שמעה עליו, שנשים מדברות על מיניות ופתוחות לשתף בחוויות שעברו עליהן. המיניות הנשית כבר אינה “טאבו”, להפך, היא עולם ומלואו שרק עכשיו אנחנו מתחילות לחשוף אותו.
לא חסרות הרצאות מתוחכמות על כוחה של חכמת ההמונים – ובכן, כאן מדובר ב”חכמת ההמוניות”. לא תקראו?
