אז היום חשבתי לבוא ולכתוב ביקורת על ספר מקסים [הסדרה עצמה מקסימה בהחלט], הסיפור שלי עם הספר החל בשבוע הספר לפני כמה שנים, אם אני לא טועה כי יש לי זיכרון רע מאוד, מצאתי את ספר ההמשך שלו וביקשתי אותו מאבא. אבא אמר לי שקודם אני צריך לקרוא את הספר הראשון שלו ולקחתי את הספר הזה.
בהתחלה, זה נראה לי ספר משעמם וקשה לקריאה בגלל שפה גבוהה מדי, אך ניסיתי לתת לו עוד צ'אנס ומעולם לא התחרטתי.
ושנתחיל עכשיו מהביקורת?
העלילה:
בשביל תקציר תקראו מה שכתוב מאחוריי הספר, לא באתי לתקצר לכם, זה לא תפקידי. מה שכן הרעיון הוא די פשוט- קוותה המפורסם שהרבה טוענים שעשה כך וכך בדרך כזו או אחרת, מתחיל לספר את הסיפור האמיתי שנמצא מאחוריי אגדת "קוותה חסר הדם", כפי שחלק קוראים לו.
אודה ואתוודה שזה נשמע ספר סתם, כך הייתי חושב אילולא קראתי את יצירת המופת הזו. העלילה בספר זו נפלאה, אולם לא מספרים שם על מעשי פלא או דברים סגנון, אך מסופר שם סיפור נפלא ומרתק.
ספר פנטזיה מדהים. זה מה שיש להגיד על הספר.
הדמויות:
בספר זה יש דמויות רבות ולא אפרט על כולן, רק על חלק, מי שהכי תפס מקום לדעתי בעלילה.
קוותה- הדמות הכי טובה בספר. קוותה הוא שחצן, גאון, מוזיקאי מחונן וכולי וכולי. זו סוג הדמות שאני הכי אוהב. אבל מה שמפריע לי זו דנה שלא קשורה וכל השאר
-ספוילר קטן לגביי דמות שתופיע בהמשך, תדלגו על שורה אם מפריע לכם-
טמפיXקוותה לנצח.
-נגמר ספוילר-.
דנה- דנה היא דמות שאני שונא מכל ליבי, דמות חסרת היגיון ומעצבנת הפועלת רק לפי רגש. האם לא למדת שהיגיון זה הכי טוב?! פועלת רק על פי רגש ואיך שנראה לה והולכת וחוזרת ומחליפה גברים כגרביים ואין לי מה לומר מלבד דברים רעים עליה. מצטער לכל אוהבי דנה, אך היא פשוט דמות מעצבנת.
כל שאר הדמויות זה יותר דמויות זמניות שחוזרות מדי פעם אך לא יותר מדי ראשיות, ויש הרבה, אז אני אפסיק כאן.
הנאה מהספר:
הכתיבה של הספר הינה מעולה ומרתקת, ולפיכך ההנאה רבה מאוד. כעיקרון אין הרבה מה להוסיף, אני חושש שכל מה שאמרתי עדיין עושה אוול ליופיו של הספר, כי אם לא תקראו, לא באמת תבינו.
רק מחכה כבר שרותפס יעשה נס ויוציא את הספר השלישי.

אין לי למה לכתוב ביקורת, רק כמה משפטים לגביי הספר כי אין על מה לבקר.
בקסטרום הוא דמות אדירה, היו כמה קטעים מצחיקים אך השאר היה די משעמם. עד ע"מ 400 ומשהו לפני שהפסקתי לקרוא עדיין אין שום קצה חוט לגביי הפושע.
הספר סתם נמרח ונמרח.
וזהו.

הו וואו. פעם ראשונה שאני עושה ביקורת למנגה, בהצלחה לי. אנסה לתת למנגה את כל הכבוד המגיע ליצירה מדהימה שכזו.
אז שנתחיל מהביקורת הזו?
אודה ואתוודה, אני מהטיפוסים שקודם רואים את האנימה לפני קריאת המנגה -אלא אם כן מדובר על יאוי ואז להפך^^-, והמנגה הזו לא שונה מהשאר.
האנימה מדהימה, והמנגה גם.

מבחינת עלילה, המנגה הזו הצליחה בגדול לרתק אותי. בתור מישהו שאוהב היסטוריה יפנית -ורק יפנית-, מאוד נהנתי ללמוד קצת על התקופה שבה מתרחש הסיפור. בסיפור מדובר על סמוראי, שבעבר היה "Hitokiri" , לא שאני יודע איך לתרגם את זה, ורוצה לכפר על חטאי עברו. זה לא סיפור דתי ולא משהו בסגנון. במנגה הזו יש הכל- חתיכים -קנשין-, רומנים, סמוראים, אקשן, נבלים מרושעים ממלחמות עברו, דמויות חמודות.. בקיצור מבחינת עלילה המנגה נפלאה. רק מה שמפריע לי זה שהשיפ המרכזי הוא קנשיןXקאורו ולא קנשיןXסנוסקה. אפילו הקרבות טובים! זה אומר משהו על כתיבה נהדרת.

ומה לגבי הדמויות?:
קנשין- הטיפוס הנחמד ביותר שראיתי. סמוראי טוב לב, חמוד, נמוך וקצת נשי, לא יודע לבשל, טוב עם ילדים.. אך שלא תטעו, כשהוא מחזיק חרב ביד לא כדאי לעצבן אותו(;.
סנוסקה- צריך להיות עם קנשין;-; טיפוס חזק אך טוב לב.
קאורו- די מעצבנת, אבל היא היחידה.
יאיקו [או יהיקו, תלוי אך תתרגמו בעברית]- אומנם קטן ודי שובב, אך גם לו יש צדדים טובים.
יש עוד משהו כמו 10 דמויות בערך שבאמת מדברים עליהם שהם לא נבלים, אבל רובם זה ספוילרים סוו..

ובגלל שזו מנגה, אני חייב להוסיף, האיורים במנגה: מעולים. רואים שצוירו ביד אומן. כל דבר במנגה נראה מעולה.

והנאה כללית מהמנגה: 8\10. ממש נהנתי. הדבר היחיד שהפריע היה קאורו כי היא דמות חסרת היגיון. וכי קנשיןXקאורו זה כלום לעומת קנשיןXסנוסקה.

אז לאחר שבדיוק כתבתי ביקורת על ספר נורא וקטלתי אותו, הגעתי לספר זה עם ציפיות קטנות. חלקן הגיעו לו וחלקן לא. -אזהרה: הביקורת מכילה המון ספוילרים שחשובים לעלילה ולסוף, ויהרסו לכם את כל הספר. קריאה באחריותכם בלבד.-
אז לאחר שבעבר ניסיתי לקרוא את הסדרה השנייה של טרי טרי, היא הייתה ברשימה השחורה שלי. כיום היא נכנסה לשם עוד יותר. דארלינג, כזו טעות לא היית צריכה לעשות.
אז שנתחיל מהעלילה? טוב בואו נתחיל. אז העלילה די נחמדה, אבל לא יותר מזה. לא נמשכתי ממש לעלילה. היא הייתה עוד משהו של כזה "ארגון רשע שהשתלט על חצי עולם ולדמות הראשית יש כוח לעצור אותו והיא הצטרפה בערך למורדים בארגון". בכלל הנושא עצמו של מישהו שלא ממש נכנס לעולמות וירטואלים בדור שבו הרוב כן, מזכיר לי קצת את הספר "מבוך ההשתקפויות" שהוציאה אופוס. אבל משהו לדעתי מאוד הפריע, שבתקציר מספרים על המבחנים המכריעים כאילו הם שיא הסיפור אך הם בעצם פחות מחצי ספר.
הדמויות: פה טרי טרי עשתה את הטעות הגדולה ביותר שלה. לא אומר מי, אבל היא סוגשל הרגה את הדמות הכי טובה בספר והמעניינת ביותר בדרך כ"כ מגוחכת שזה עצוב. הסיבה היחידה שניסיתי לקרוא את הספר עד הסוף הייתה רק בשביל הדמות הזו. ולמה לעזאזל היא עשתה את זה. עד שיש דמות מעניינת הורגים אותה? מעכשיו טרי טרי לא תעזוב אצלי את הרשימה השחורה, מיד אחרי פרחים וריקה -ממיסטיק מסנג'ר- היא נמצאת.
הנאה כללית מהספר?: כעיקרון רק מהדמות שהיא הרגה. וזהו. וגם אותה הרגה בערך. אז לא ממש נהנתי. אבל מצד שני הצליחו לגרום לי לאהוב דמות אחת, וזה ממש קשה, אז לפחות נתתי כוכב אחד נוסף לכוכב הראשון.

לאחר זמן מה שלא הלכתי לספרייה, חשבתי לחזור כדי לחפש ספר שחברתי המליצה לי.
ואז ראיתי גם אותו. ישר ניגשתי לדלפק וביקשתי לקחת -הכל קרה אתמול כמובן-.
סיימתי בהתרגשות את הספר השני וניגשתי לספר זה.
חשבתי שאמצא ספר על טבעי מעניין. כמה חבל שטעיתי. -מכאן מתחילים ספוילרים להמון חלקים מהספר, חלקם כנראה ספוילרים שממש קשורים מדי לעלילה ויהרסו לכם את הספר, קריאה על אחריותכם בלבד-.
אז בואו נתחיל מהעלילה:ילדה מעצבנת ובכיינית יום אחד נשלחת למקום לחולי נפש כי היא רואה רוח רפאים של חייל. באוטובוס היא מגלה שרוב הנערים מרטיטים את גבותיהם בצורה מוזרה. היא לא מבינה למה כולם מסתכלים עליה בצורה מיוחדת אחרי שהסתכלו עליה והרטיטו את הגבות. ואבוי! היא לא יצור על טבעי רגיל. היא יצור לא ידוע. ויש כמה חתיכים שמאוהבים בה, והיא סתם נואשת שלא יודעת מה היא רוצה. בקיצור, סיוט .
הדמויות:
קיילי- בכיינית, בלונדה, יפיפייה, צנועה, צומיסטית, מעצבנת. הדמות הזו לא הפסיקה לעצבן אותי. למשל במקרה של לוקאס, היא החליטה שהיא שונאת אותו כי הוא הרג לה את החתול, ולפני שהתברר שלא היא עדיין מתנשקת איתו. למה הדמות הזו לא הגיונית נמאס לי.
השאר- חסרי אישיות, אין עומק לדמויות, כל מה שהם עושים זה קשור איכשהו לקיילי. אין אף אחד אחר בעולם חוץ מקיילי , אה?
הנאה מהספר: אין. מצטער למעריצי הסדרה, כזה ספר חסר היגיון רק עושה לי כאב ראש.
היום לפני כתיבת הביקורת הלכתי להחזיר אותו לספרייה, לקחתי ספר חדש, ושמתי את הספר הזה ברשימה השחורה שלי.

אזז.. קניתי את כל ספרי הסדרה שיצאו לעברית לפני זמן מה.
הספר לצערי, מרד בכל הציפיות שלי.
אז שנתחיל מהביקורת הנוראה שלי?
בואו נתחיל מהקטע המרכזי, העלילה. התקציר עשה לי ציפיות לגביי העלילה, ציפיות מוגזמות מדי. העלילה עצמה לא הייתה מסתורית או נחמדה או מרתקת כמו שחשבתי שתהיה. הייתי מצפה למשהו אחר לחלוטין מאשר מתנקשת שמתאהבת בנסיך נאה, חכם ומקסים. אילו הייתי רוצה מישהי שמתאהבת בנסיך כזה, הייתי הולך לראות סרטי נסיכות של דיסני. באתי לספר הזה בשביל עלילה, בשביל לקרוא על תחרות מלאת אקשן ובשביל דמויות מרתקות. לא מצאתי כאן לא את זה ולא את זה.
הדמויות: הדמות הראשית הכי אכזבה אותי.-אזהרת ספוילר, אל תקראו עד הסוף בערך-. הדמות הראשית שהייתה בכלא קשה, יוצאת משם בלי טראומה -עד לספר השלישי בערך-, באה ומתחילה לנהל מסע ומתן עם נסיך , כמובן שהיא דמות צינית, שמבינה בכלי נשק, מהירה להתרגז, בלונדינית, חתיכה ומתה על אופנה. האם אי אפשר דמות טובה שאינה אוהבת אופנה או בלונדינית? אני מצטער, אך אני באמת מאוכזב. הייתי מצפה שיהיה לה קצת טראומות מיוחדות שיעשו משהו מרתק לסיפור. לא היה כלום.
שאר הדמויות, הן פשוט סתם אחד גדול.
ספר כזה אני לא אקרא שוב, ולא אתחרט שמסרתי לספרייה.

"ספר טוב תמיד נשאר טוב, לא משנה כמה פעמים קוראים אותו" - דזאי אוסמו.
אז הספר הזה.. לא הייתי קורא אותו עוד פעם.
העלילה מתרכזת יותר ברומנים מאשר בעלילה עצמה. חצי מהספר עוסק רק ברומן של הדמות הראשית ואיזו בלונדה שהייתה פעם בת זוג של איזה ערס ספורטאי ובריון. בקיצר, שטות. האם אי אפשר להתאהב במישהי אמריקאית עם שיער חום שאינה מעודדת ולא יצאה עם ערס בארה"ב?.-.
הדמויות די אכזבו אותי. הייתי מצפה מהדמות הראשית שתהיה יותר זהירה. אבל הקראש רוצה כך וכך אז הוא עושה כך וכך. בלי להתחשב בכך שזה יכול לגרום למותו. חוץ מזה, אני יותר בקטע של ג'וןXסאם מאשר ג'וןXשרה. פשוט חבל. לא ממש אהבתי שום דמות ..
אולי היה עדיף אילולא הייתי קורא אותו.

אתם מכירים את הספרים האלה שהביקורות עליהם לרוב טובות, שהתקציר נראה טוב, ואז אתם מחליטים לקנות ומבינים לאחר כמה דקות של קריאה 'באסה, בזבזתי על זה 50+ שקל שהייתי יכול לקנות משהו טוב יותר, ובסוף התברר שזה סתם מעצבן'? זה אחד מהם.
אני לא זוכר בדיוק מה שהיה שם, אבל אני זוכר את ההרגשה שלי בזמן הקריאה. המוח שלי הפך לאטום ונהיה לי חושך בעיניים. לא ידעתי כבר מה אני קורא. אני בהחלט לא אגע שוב בספר זה, ויהי מה. -אותו דבר קרה לי עם האנימה "כיתת התתנקשות", אבל כאן לא מדברים על זה-.
מעכשיו במקום לקנות ספרים כאלו, אלך לקנות מנגות טובות באינטרנט.

אז קראתי על הספר הזה בעיתון לפני כמה שנים. חשבתי לעצמי "וואו, נשמע טוב".
לצערי, אז עוד הייתי תמים.
על הספר הזה.. לצערי, אין לי אף מילה טובה. אז מי שחיפש ביקורת טובה עליו- לא לבוא אליי בטענות.
אז בואו נתחיל בחלק החשוב ביותר, העלילה: העלילה פשוט גרמה לי כאב ראש. הנושא של ההתאבדות מאוד משמעותי לפי דעתי, אבל הסיבה שאנה התאבדה כמעט גרמה לי לדפוק את הראש בקיר. באותה מידה יכולתי להסתכל לעברה, והיא הייתה אומרת "איכס דני" ואז הייתה שולחת גם לי קלטת שהתאבדה בגללי. אנשים אומרים שהיא עברה הרבה- לא נראה לי, ממש לא נראה לי. העלילה עצמה הייתה כזאתי שכל כמה דקות הייתי חייב לעצור ולהכריח את עצמי להמשיך לקרוא כי אין שום דבר שעניין אותי בספר. העלילה משעממת כ''כ, לא זורמת, עצרתי באמצע הספר והחלטתי שזהו, מספיק, נמאס לי.
הדמויות:שום דמות לא תפסה לי מקום בלב, כולם עצבנו אותי או שלא הרגשתי כלפיהם דבר. הדמויות הראשיות חירפנו אותי. הדמות הראשית-האנה- היא סתם ילדת צומי. וקליי הזה הוא מישהו מעצבן ואני אפילו לא יודע למה. אני אוהב שתהיה דמות שפועלת גם לפי שכל- אני שונא דמויות שפועלות רק על פי רגש. והנה הסיוט שלי- ספר שכולו מלא ברגש ועוד רגש ובלי היגיון כלל.
האם הייתי ממליץ למישהו על הספר?: מצטער לכל מעריצי הסדרה, אך לא. פשוט לא. וזו תשובה שלא תשתנה.