מקסים מקסים מקסים... ספר מעולה אני אהבתי נורא זורק אותי למסיבות הפיאסטה העקובות מדם בספרד.... לתיאורים והנופים שרק המינגווי יודע לתאר. סיפור מצ'ואיסטי גברי המתאר את חברותם של מספר נערים ונערה אשר מבלים תקופה בספרד של אחרי מלחמת העולם הראשונה ומשם העניינים מתגלילים בינו לבינה ובינו לבינו (יש גם קצת מכות וקללות) בקיצור אהבתי... מומלץ המינגווי במיטבו בלי מריחות!

טוב אז ככה אני מעריך את אוסטר בתור סופר גם אוהב מאוד את הספרים שלו.. הביוגרפיה הזאת נראית כאילו נורתה מתוך קנה של תותח בין לילה אל תוך הדפים מרגש מצחיק עצוב תקראו לזה איך שבה לכם קשה לתת ביקורת שלילית על יצירה מהסוג הזה לדעתי מאחר והכותב פורס יריעה כרונולוגית של חייו על הנייר... איך אפשר עוד להתייחס לזה?! אלו חייו אם זה לא מעניין מישהו אז אולי פשוט לא לקרוא מלכתחילה! אני הגעתי לקריאה של הספר הזה עם ראש פתוח כמו שאני מגיע לקריאה של כל ספר. כי כל ספר באמת מזמן לנו עולם ומלואו של חוויות.

שורה תחתונה....

ספר אינטימי על חייו של אוסטר כתוב בצורה נהדרת לטעמי רציף מדי יכל להיות מחולק לפרקים מה שעושה את הקריאה למסודרת יותר אבל סה"כ בהחלט ספר נהדר לא ארוך ומומלץ לאוהבי אוסטר באשר הם.... ("מחשבות" לא בשבילך)

טוב אז ככה בחיפושי אחרי משמעות לתבונתן של הנשים קראתי את ספרה המהולל של אוסטן "אמה" ספר בתחילה מעט מייגע אבל כמו כל טלנובלה אמיתית אתה נשבה בקסמייה של הגיבורה ובהלך הרוח האננגלי קלאסי של משחקי החיזור וכל מה שקורה באותה תקופה בין משפחות האצולה של אנגליה...

איני יכול שלא לחשוב על אוסטן כמהפכנית בתחומה במיוחד לאור העובדה שספריה נכתבו לפני יותר ממאתיים שנה ומתארים סיטואציות רגשיות מורכבות שעל פניו את אף אחד זה לא באמת מעניין אבל לקורא הנלהב זה פותח חלון להסתכלות רגשית עמוקה ואמוציונלית לעצמו ולליבה של האשה שהיא בדרך כלל הגיבורה בספריה של אוסטן..

נכון להיות בהסתכלות אקטואלית הספרים שלה אמנם לא יהיו רלוונטיים לקהל הרחב וקורא ממוצע עלול להתעייף מהר מאוד הפרטים הקטנים המובאים בחוטים חוטים כמו ביריעת בד ארוכה החל מתיאורי הנוף עד הרגשות הכעסים מעמדם של האנשים ההוויות המבטים עיוותי הפנים ועוד ועוד... אבל מי שמסתכל לעומק רואה תמונה מדהימה ציורית אולי נאיבית של החיים כפי שהיו ואולי אנחנו בתוך תוכנו רוצים לחזור לאותה נאיביות...

אני ממשיך במסעי לגילוי תובנות חדשות על המין הנשי עם ג'יין אוסטן למנספילד פארק.... נעדכן בהמשך

לכל אוהבי ליאונרדו דה וינצ'י זאת לא ביוגרפיה או ספר על חייו זהו ספר חמוד שמלמד שיטות חשיבה כדרכו של דה וינצ'י, ספר חביב שמעורר מחשבה על הדברים הטריוויאלים שמתרחשים סביבנו. לכל מי שמעוניין באמת להכיר את דה וינצ'י שיחפש אצל צ'ארלס ניקול או מרז'קובסקי ואז יגלה ביוגרפיות מרתקות על הגאון מטוסקנה.

ספר מופלא וקסום המתאר יומן מסע אישי רגשות והלכי רוח בצורת סיפור ושיר ספר קצרצר (קראתי בשעה) כיפי וזורם שפותח את הראשד ואת הלב. מומלץ!

ספר היסטורי שכתוב ממבטה של טוכמן קצת קשה היה לי להתחבר למסר הוא מנסה להעביר לעומת התהליכים ההיסטורים שקרו ושהספר בא לתאר לנו אותם. אחרית הדבר נכתבה בחוכמה ובטוב טעם תמציתה של מנהיגות אמיתית וישרה הלוואי וכל המנהיגים שלנו היו קוראים ולו רק את אחרית הדבר של הספר.

ספר נהדר נראה שמורקמי כותב ללא עכבות יש חלק שיתחברו לתיאורים ויש חלק שלא, הספר הוא יצירה אוטוביוגרפית וממחישה את הלכי הרוח של הכותב לטעמי עלילה נהדרת תיאורים מוחשיים בניית המתח לאחר מותה הפתאומי של נאוקו ונפתולי הקשר עם מידורי בונים רשת סבוכה ויפה של אינטראקציות בין אנשים. מומלץ

מי לי ולג'יין אוסטן לעזאזל!! ככה התחילה השיחה שלי עם הספרנית כאשר דיברנו על ספרות קלאסית טובה. הספר הזה פותח צוהר להסתכלות על ההבנה הנשית היופי המחשבות והטיות הלב לאורך פרק זמן ארוך. בעולם מהיר כמו שלנו זה אמנם לא קיים הלכי הרוח הגינונים הרגשות וכדומה וחבל שכך אבל התיאורים של רחשי הנפש בכל הנוגע לסיפור האהבה של אן לקפטן וונטוורת הוא פשוט יוצא דופן. אוסטן היא יוצרת נדירה הכתיבה מהממת אני ממליץ לכולם לקרוא בחום!!

אז ככה....לעניות דעתי מדובר ביצירה ספרותית נהדרת אשר מגוללת את סיפורו של יוסף ק' הלא הוא קפקא בכבודו ובעצמו. העלילה באה באמת לשפוך אור על תחושת האבסורד הקיימת באותה תקופה והבדידות והניכור הנוראי אותו האדם חווה (מעניין מה הוא היה כותב אם היה חי היום) בכל אופן בהמשך למה שידיד רשם כאן למטה לא ניתן להתעלם מהביקורת או מהאור ששופך אלבר קאמי על ה"משפט" ב"מיתוס של סיזיפוס" ומציין את העובדה הרי שפילוסופים מביאים את הלך הרוח שלהם גם אם זה לא בכתיבה ישירה אלא בסיפור שיר או משחק על גבי במה ומעצימים את הגרוטסקיות והאבסורד בחיים הסובבים אותנו. קפקא הולך רחוק זה הסגנון שלו דיאלוגים ארוכים הנפרשים על פני כמה פסקאות דימויים ומימיקות שמובאות באופן מדוייק על פני הכתוב שאולי למעטים שביניכם נראים סתמיים אבל לקפקא כלום לא היה סתמי! הוא ביקש לשרוף את עזבונו מתוך לדעתי התחושה שכתביו לא יפורשו נכון ויעשו נזק ולא תועלת. אני נהנתי נורא גם מהשלמות הפרקים גם מהפרשנות של מקס ברוד ובכלל. אבל שוב זהו ז'אנר זוהי ספרות קלאסית ומי שמתעייף מקפקא שיקרא דוסטוייבסקי ואז יספר לי איך היה :-)

חג שמח לכולנו אנשים יקרים