אם אתם צריכים שהסופר ירחם עליכם - תחפשו ספר אחר.
כי צ'כוב לא מרחם.
הוא בועט לנו בבטן. הוא מזכיר לנו כמה קשה ואכזרית המציאות יכולה להיות.
התיאורים קשים: של עוני, של קושי, של ניוול.
אבל בתוך המציאות הזו (שבינינו מאפיינת גם את דוסטוייבסקי, וסולזניצקין ועוד) הוא מוצא גם את האור שברוח האדם, את החסד ואת המתום.
אני מאוד אוהבת את צ'כוב.
יש לו כמה סיפורים קצרים שאני זוכרת בתרגומים הישנים והטובים, אבל גם העברית בספר הזה עובדת.
והכי כיף שיש כאן סיפורים שלא קראתי בעבר.
מומלץ בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
