ספר שהוא שיעור באמנות הכתיבה - איטי, חרישי, אינטימי. מעט מילים שאומרות הרבה. מאידך, עבורי זו הייתה יותר חווית קריאה מאשר הנאה ממנה.
אשה צעירה, יפה, נשואה לא באושר, במושבה ישראלית אופיינית (פרדס חנה? בנימינה?). בעלה משתדל אבל רחוק מלספק את צרכיה הנפשיים. עולמו דל (או כך נדמה לה) בשבילה. בשעמומה כי רב היא מתעניינת בבן של השכנים, שמצדו מתעניין בה בסקרנות ילדותית, ואת תשומת לבה תופסת פלוגת חיילים שמתאמנת באזור.
הסיפור הדל יחסית מועצם באמצעות סגנון הכתיבה, וזה סוד קסמו של הספר ועיקר האפקט שלו על הקורא, אך נשאר מדולדל למדי, לטעמי. אם היה מעניין יותר היה מעולה ממש.
אגב, בספר יש שגיאות כתיב בכמות שלא מצויה בספרים בני ימינו. יש גם חוסר עקיבות בבחירת המילים - פעם מקרר ופעם פריג'ידר. אולי זה בכוונה והחמצתי משהו?
...ועדיין, שווה קריאה.













