*עשרה ימים ברה

שורה אחת מתוך התקציר בו הגיבור (?) מתוודה בינו לבין עצמו שאינו אוהב את כלתו הטרייה גרמה לי לבחור בספר. נו זה אמור להיות מעניין, אולי ספר עם תהפוכות שונות?

לפני שאני מתחילה לכתוב ביקורת החלטתי לבדוק מה כותבים אחיי לאהבת הספרים, ואם יש טעם להוסיף אי אלו שורות משלי.

עד מהרה התחלתי כמעט להתייאש מן הספר, למרות שהיו בו הרבה פעילויות, לא היה בו עניין או מתח ואפילו הסוף הוא בלי סוף, נגמר עם הערה של מישהו מן הצד? הרבה אנשים היו מגרדים בראשם ושואלים מה בעצם רצה "המשורר" להגיד???
למעשה לא הספקתי להתייאש, הספר הוא די קטן, פחות ממאה עמודים מודפסים אני חושבת (קראתי כדיגיטלי, ועוד לא בדקתי כמה מודפס). לפני שהספקתי לסור ימינה ושמאלה הגעתי לסופו.
נו, אז כאן לא סבלנו... כיוון שזה היה ספר של יום כיפור כמעט במקרה, היה את הזמן והמקום לחשוב אז בעצם היה לנו כאן?
זוג נוסע לירח דבש, האישה רתומה למשימה של הנאה מכל רגע גם אם יש קשיים או לא ממש פעילות מהנה, היא עושה כמיטב יכולתה. בעלה הטרי נמצא בעמדת נסיגה, אבל בטרם מבחין בנעשה המאורעות סוחפים אותו מחוץ להכרה... הוא כאילו רק התחיל להתחרט, אשתו לעומתו פעלה לשמור על האש וגם שמרה עליו שלא יגלוש לאבדון בטעות... או חרף טעויותיו?
מכל מקום היא הצליחה! באשר לחתן השמחה, כיוון שאין סוף (כלומר לא מסופר) אני מתארת לעצמי שלא העז לחשוב מה קרה ולמה, האם הפסיד או הריווח, אלא פשוט שמח שנאשר חי!!!




• באנגלית הכותרת היא *Ten days in :RE, מה שאולי גרם לי לחשוב שזה שייך ליום כיפור שהוא יום של שאלות ותשובות למי שחפץ בכך.
• וסליחה אם עשיתי ספוילר למישהו, נראה לי חטא מאד קטן כגודל הסיפור.

ספר שלישי שאני קורא של ביסיו.
הפעם, מאוד לא אהבתי.
האווירה בספר מבטיחה הרים וגבעות. הכל ניתן לדמיין בצורה מאוד מוחשית כיאה לסופר תסריטאי.
הסיפור בגדול, הינו תערובת של רומן, או שבעצם לא, של זוג, או שבעצם לא, שאכל פטריית הזיה, או שבעצם לא, ביקר את אליס בארץ הפלאות, או בעצם את רובינזון קרוזו ואולי פגש בסוף המסע גם את אגתה כריסטי או אולי את מלון גרנד בודפשט.
אם לא הבנתם כלום, זה בסדר, גם אני לא.
יש פה מירוץ מטורף של תפסת מרובה לא תפסת, והכל ב 10 ימים על אי בודד.
אני עדיין מנסה להבין את ההקשר של משפט הסקירה בכותרת הכריכה של הספר...

נראה לי שמישהו פשוט שכח להתפכח מפטריית ההזיה שלו לפני שכתב את הספר.
יש מקרים שזה מצליח (למשל הביטלס) אבל יש מקרים שלא וזה גם בסדר.
לכו להקשיב למה שהצליח ועזבו את הספר הזה.

להתראות בשמחות.

ספר משונה. הפנטזיה מתערבבת במציאות בתוך מערכת יחסים של זוג בירח הדבש שלהם. מתוארים מצבים הזויים ממש לצד סיטואציות מאוד אמיתיות שקורות לאנשים בחופשות. ניהנתי מאוד...

הייתי סקרנית מאוד לדעת מה הסופר הטוב הזה הוציא הפעם. מהכריכה האחורית הבנתי שגם הפעם ביסיו לוקח אותנו לחופשה (כמו באחוזה) וגם הפעם החופשה הזאת יותר מטרידה ממהנה. ואכן, אנחנו יוצאים לחופשה! מטרידה! ביסיו החליט להוציא זוג בירח הדבש לחופשה באי רה. בחופשה הזאת, לצד הרחצה בים והטיולים על החוף והארוחות, עולים הרבה ספקות. הספק של קרלוס לגבי אהבתו לאישתו הטריה, הספק לגבי אתר הנופש, מקום נעים וחמים אבל גם מאיים ומסוכן, והספק של הקוראים לגבי "אמיתות" הסיפור. נהניתי מהסיפור. אבל יותר נהניתי מהחשיבה שהוא מכריח אותי לעשות עכשיו. אירינה היא דמות מושלמת, אישה צעירה שבשום מקום לא מתואר איך היא נראית, אבל ברור שהיא יפייפיה. בעלת אופי נעים, חברותית, פתוחה לרעיונות, חרמנית ומתחשבת. היא גם עשירה מאוד, מסתבר. וגם הרפתקנית ונועזת. ובכל זאת קרלוס מבין שהוא לא אוהב אותה. וגם לאחר התגלית המרעישה הזאת, שאנחנו מבינים ממחשבותיו בלבד, הוא לא מסביר לעצמו למה הוא לא אוהב אותה. הטריק הזה, מצד אחד לתאר דמות חיובית מאוד ומצד שני לגלות שבעלה הטרי לא מאוהב בה, למרות שהוא מכיר אותה טוב, גורמת לקוראים לחפש כל הזמן את הקטש בדמות הזאת. זה יפה. לעומת זאת השימוש החוזר במצב ידו של קרלוס, בתחילת הסיפור היא נתקעת במצב נפנוף לשלום, ומאז כל פעם הסופר טורח לציין שקרלוס הושיט יד לצורך זה או אחר, ההתפתחות במצבה של היד היא חלק מיותר וחובבני. עוד טריק יפה הוא השזירה של הסכנה לאורך כל הסיפור. יש שם רצח, אף אחד לא מתייחס אליו ועדיין.. אירינה נופלת מהסלעים ומאבדת את ההכרה, יש חניקה קצרה, יש כמעט מכות, יש את הפרי המדהים שחלק ממנו מרפא וחלק ממית. יש את הקטע שבו יומיים שלמים הזוג ישן בחוץ בגלל שאיבדו את דרכם, הם עברו חוויות משונות ולא ברור אם הן משונות "באמת" או בגלל הפטריה שהם אכלו. ובכל זאת, הדמויות לא נסערות מהמקרים, התגובות מאוד חלשות, תוך כדי אכילה. לסיכום, חופשה אחת שכולה ים וחוף ומקלחות וארוחות וסקס וג'ויינט ופטרית הזיה, מצד אירינה. וכולה ספקות לגבי אהבה וקשר, פחדים וחרדות, עימותים עם גברים ובעיות ביד, מצד קרלוס.

3 ביקורות רק 3 מוכרים, לא מכירה לא הכרתי, בחרתי בספר בגלל ובזכות כאילו חשבתי שמספר על מסע, ספר לא קל אך אומנותי מאוד העיני, לעניות דעתי הבלתי קובעת ובלתי נמנעת, הייתי מוכרת, הייתי משאילה, כרגע לא ממש זורם לי להוציא מהבית ספרים, היקשרות והמתנה לפינוי בינוי ו חוסר הידיעה הזה גורם לכך, ושוב תגידו מה היא מקשקשת זאתי לא כותבת שום כלום על הספר, אז לכו לקרוא בשלוש הביקורות האחרות יש שם פירוט רב על העלילה וההתרחשות וטיב הגיבורים ויחסיהם ומה שהם עוברים לי זה היה עצוב ואוף הוא לא אוהב אותה והתחתן ולמה הם ביחד בכלל ומה הם עוברים באי זה מסתורין אחד גדול גם של החיים עצמם, אתבונן ביופי שבזה היופי האנושי, ואז אתענג גם על הסיפור הזה ש הגיע אלי דרך הפייסבוק,מעבדת אותו ממרחק רב מקבלת תזכורות מהביקורות כאן כיוון שמזמן לא היה לי מצב רוח לכתוב לכם כאן על הספרים שהצלחתי הספקתי לסיים וש אני קוראת בהמשכים או ויתרתי עליהם, סבלנו אמביציה רצון חשק, בכל אופן הספר הגיע כי מישהו שאני מכירה מהרשת החברתית שעוסק כמוני ברפואה הוליסטית מדקר או משהו כזה הפיצ פרסם את ההוצאה ואמר לי לבחור אחדש שהוא ישלח לי בדואר, וואוו איזה כייף לקבל מתנה, תענוג, אז ההוא הנדיב בייל מעטפה והלך לדואר במיוחד טרח נו אולי גרם למישהו אחר ללכת, הוא הי ה בדיוק בדרכו להגר לגרמניה שולח ומשתף משם תמונות נוף מדהימות וכבר הספיק לבקר כאן בארץ מאז. בקיצקצ בורכתי ולמי ש התעניין אז שאו ברכה וראו טוב והמון תודה רבה ושני שמח והמשך שבוע קסמבורך מרפא.17 פברואר 2020.ו.נ.ב. החיים זה מסע אחד ארוך אני כל הזמן במסע גם אם אני משתדלת ומנסה לא לצאת מהבית כמה חבל כי יש שמש מהממת בחוצ ואוויר ויטמין D כמו אתמול שיצאתי, ומה שבאמת באתי להתייחס זה ל מזמן אין לרוב האנשים שעון על פרק היד, טוב חוצ ממישהו שהכרתי בזמן האחרון, ואני משתדלת להיות כול הזמן בחופשה, ונכון שרוב האנשים ביום החופשי שלהם נטול המסגרת בדרך כלל מאוד מתבלבלים יוצאים מדעתם, כמו בסיפור הזה. והכי כייףףף לי לקרוא על תרבויות אחרות מארצות שונות וגם להיווכח שאנשים זה אנשים.