• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
סינדר

סינדר

מאת מאריסה מאייר

הביקורת של פני

תמונה של פני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
סינדר

סינדר

מאת מאריסה מאייר

הביקורת של פני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של פני
הוצאה לאור:כנרת
שנת הוצאה:2015
סדרה:תולדות הלבנה #1
קטגוריה:מקור (נוער)
הקודמת
פלפל ירוק
לפני 8 שנים

“בספרים באנגלית למלכת הירח - המלכה לונה- קוראים QUEEN LEVANA, אני שואלת את עצמי, למה לשנות? לבנה מגני”

28/29
ביקורות על סינדר
הבאה
little poseidon
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 9 שנים

“וואו, ספר מומלץ מאוד. קודם כל, אני אוהבת את הרעיון הכללי של הספר: עולם עתידני בו סיפורי הנסיכות שכ”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•3 דקות קריאה

את סינדר קראתי לפני חצי שנה בערך לא כתבתי עליו ביקורת כי לא היה לי חשבון סימניה באותו זמן. אז אם אני שוכחת שמות או פרטים אחרים סורי מראש.

~אני אשתדל להודיע על ספויילרים מראש~


עלילה:

בעולם שבו סינדר חיה יש בני לבנה שהם כשמם אנשים שגרים על הירח. לבני הלבנה יש יכולת לגרום לאנשים להאמין במה שהם רוצים שיאמינו או לעשות מה שהם רוצים.
חוץ מזה יש את המגפות- מחלות שעדיין לא מצאו להם תרופה ולכן כול מי שחולה במגפה לוקחים אותו ישר לבית חולים ושם הוא מת(כי אין תרופה עדיין).

סינדר היא מכונאית קיבורניקית(אני לא בטוחה אם ככה כותבים) בת שש עשרה שחיה עם אמה החורגת(שתכלס לא באמת חורגת כי סינדר לא הבת של בעלה הוא הוא סוג של אימץ אותה) ועם שתי הבנות שלה.
אדרי -שאת השם שלה אני זוכרת- ואחת הבנות -שאת השם שלה אני לא זוכרת- מתייחסות לסינדר בצורה לא נעימה, אבל לעומתם הבת השנייה -שגם את השם שלה אני לא זוכרת- מתייחסת לסינדר יפה והם חברות.

יום אחד מגיע הנסיך קאי לסינדר כדי שתתקן לו את האנדרואידית שלו ובעצם סינדר מתאהבת בו והוא בה. תוך כדי שסינדר מתקנת לו את האנדרואידית היא מגלה כמה דברים חשובים.


-בגלל שאני לא רוצה לעשות יותר מדי ספויילרים אני יעצור פה ופשוט אעבור לדמיות-


דמיות:

סינדר- את סינדר אני אוהבת, אהבתי שהיא חשבה על טובת הכלל לא פחות מעל טובתה (למרות שלא תמיד הסכמתי איתה במקרים כאלו).
אני לא הכי מצליחה להסביר בדיוק אבל פשוט התחברתי אליה מאוד.
אני כן חושבת שסינדר צריכה להבין שהיא קיבורניקית ואין מה לעשות וכשהיא לא גילתה לקאי את זה כי היא חשבה שהוא לא יאהב אותה או משהו בסיגנון זה הפריעה לי כי אם קאי באמת אוהב אותה הוא יאהב אותה כמו שהיא -קיבורניקית- והיא לא צריכה להתבייש במי שהיא.

קאי- את קאי גם אהבתי, את זה שהוא לא ביקש מסינדר לקום לכבודו ואת זה שהוא מנסה לעשות הכי טוב למען כולם.
ספויילר- אבל בסוף כשהוא גילה שסינדר קיבורניקית ואיך שהוא הגיב הייתי בשוק ורציתי לזרוק עליו אבן לראש, כאילו מה ניראה לך שאתה מגיב ככה?! מה אתה אומר לה שלונה כבר עדיפה עליה??? אבל לדעתי בסופו של דבר הם יהיו ביחד(טוב זה די צפוי)-סוף ספויילר.

לונה- ואיי את לונה אני לא סובלת(טוב, כמו כול בן אדם שפוי בטח) איך שהיא מתנהגת, כאילו מה ניראה לך שאת מאיימת על קאי?(ועל עוד מלא אנשים).


~ספויילרים~

חשדתי שסינדר היא הנסיכה סאלין בערך מהרגע שסיפרו מה קרה לה(לנסיכה סאלין).

לא אהבתי שהרופא הזה הסתיר מסינדר שהיא בת לבנה.

~סוף ספויילרים~



הכריכה: הכריכה ממש יפה לפי דעתי.
(סתם שתדעו)

-היו מלא אנשים שאמרו שסינדר דומה לסינדרלה ולדעתי הוא יותר שונה מדומה הוא כן דומה זה נכון אבל יש בו מלא דברים שאין בסינדרלה והסוף(שלדעתי הכי קובע אם זה דומה או שונה) שונה לגמריי לגמריי לגמריי מסינדרלה.
אז בסופו של דבר לדעתי לא צריך להשוות ולהגיד שזה לא מקורי בעליל כי בכול זאת יש בו דברים שאין בסינדרלה, וגם אם הוא לא מקורי לגמרי עדיין היה כיף מאוד לקרוא אותו.

אז קיצר לכו לקרוא אותו כי הוא ממש ממש יפה.

~פני:)

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של פני

פני

חברה מזה 9 שנים
6 ביקורות•12 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•מקור (נוער)•נוער
תמונה של פני
פני
חברה באתר מזה 9 שנים
ביקורות6
לייקים שקיבלה12
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה4מקור (נוער)1נוער1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של פני

מלכה אדומה

מלכה אדומה

ויקטוריה איוויארד

קראתי בערך לפני חודש וחצי ביקורת של אס אי על הגל החמישי(אני מקווה שזאת היית את) והיא אמרה שיש את הרגעים שאתה מבין שלא דירגת נכון ספרים והתפיסה שלך משתנה(מקווה שלא התבלבלתי בבן אדם) בכול מקרה באותו זמן לא הבנתי אותה,איך פתאום אפשר לשנות את התפיסה לגבי דירוג?
מלכה אדומה לגמרי הסביר לי איך.
אחרי שקראתי אותו הבנתי שכול מיני ספרים שכבר דירגתי בעצם לא זכאים לדירוג הזה ושאם הייתה לי אפשרות לשנות הייתי משנה את הביקורת ואת הדירוג, נכון אני כולה שלושה חודשיים פה בסימניה ומה כבר יכול כול כך להשתנות בטעם שלי ובמחשבה שלי על ספרים? אז זהו מסתבר שהרבה, לא יודעת להסביר את זה פשוט תוך כדי שקראתי מלכה אדומה פשוט הבנתי שלא דירגתי טוב ספרים. כאילו מלכה אדומה פקח את עיני.

את מלכה אדומה וחרב הזכוכית קראתי פעם ראשונה לפני בערך חצי שנה בערך(או יותר,די אני לא זוכרת) אני זוכרת שאת מלכה אדומה אהבתי ואת חרב הזכוכית אהבתי אבל פחות.
מאז עבר לו זמן והגיע סוכות, הספריה הרי לא עובדת כול סוכות מה שאומר שצריך לקחת הרבה ספרים מראש כדי לא להשתעמם למוות בחג. בקיצור חיפשתי ספרים ולא ידעתי מה לקרוא חיפשתי וחיפשתי ואז נתקלו ידי במלכה אדומה שלפתי אותו מהמדף ולקחתי אותו בלי לחשוב יותר מדי. קראתי מקודם ביקורת של מישהי שקראה את אחד הספרים של בני הנפילים שוב ושוב כי היא רצתה לאהוב אותו יותר(אני לא זוכרת איך קוראים לך, סליחה) וכשבאתי לכתוב את הביקורת חשבתי על זה שזה בערך מה שרציתי שיקרה לי עם מלכה אדומה שלקחתי אותו שוב, זכרתי שהוא יפה אבל ידעתי שהוא מסוגל להרבה הרבה יותר מזה וצדקתי. לגמרי. לחלוטין. בלי שום ספק.
(אני כותבת את הביקורת למלכה אדומה אחרי שקראתי גם את חרב הזכוכית אבל אל תידאגו לחרב הזכוכת לא יהיו פה ספויילרים, אולי אני יכתוב לא ביקורת נפרדת, נראה)
מלכה אדומה פשוט שאב אותי לתוכו, פשוטו כמשמעו, (טוב לא שאב שאב אבל עשה משהו ממש ממש דומה לזה). אם הייתם אצל סבא וסבתא שלי בחג והייתם רואים אותי הייתם רואים שפשוט לא עזבתי את הספר(אוקי, כמעט ולא) ופשוט קראתי וקראתי וקראתי בלי הפסקה כי הוא פשוט כול כך מושלם!
הכול בספר כול כך יפה,
(אין מה לעשות אני חייבת לעשות ספויילרים תוך כדי)
הדמויות פשוט בנויות כול כך טוב
מייר היא פשוט דמות שהצלחתי להתחבר אליה בקלות, הסיפור סופר מנקודות מבטה מה שרק עזר לי לאהוב אותה ולהתחבר אליה יותר. אני לא בטוחה אם אהבתי את זה שהיא דאגה לקילורן(או איך שלא כותבים את השם שלו) באיזשהו אופן הדאגה שלה כבר הצבנה אותי כי הוא כבר בן שבע עשרה מייר הוא יכול לדאוג לעצמו הוא לא תינוק!, אבל אני כן מבינה שהיא הרגישה סוג של "מחוייבות" כלפיו וזה יפה שהיא דואגת לו פשוט יש את הרגעים שצריך להרפות די הוא גדל תיתני לו לבחור בעצמו מה הוא רוצה לעשות בחיים. זה סוג של קשור למה שאמרתי למעלה, אהבתי שהיא דאגה לעצמה ולא חיכתה שאחרי יעשו את זה במקומה. מייר היא פשוט דמות חזקה כזאת שממש אהבתי. חוץ מזה אממ אין לי עוד מה להרחיב פשוט ממש אהבתי אותה.
אני היחידה שהרגישה כאילו לקאל יש פיצול אישיות? בהתחלה הוא עוזר למייר ומביא אותה לארמון, הוא עוזר לה ולוקח אותה לבקר את המשפחה שלה ואז גם מלמד אותה לרקוד והם מתנשקים(דיי איזה חמודים הם) ואז יום אחרי הוא מענה אדומים וכועס על מייר כי היא תומכת בהם ואז הוא מנסה לשכנע אותה שלא תכעס עליו בגלל כול מה שקרה ואז כשמייר מבקשת מימנו לבחור הוא לא בוחר בה ובגללו היא ומייבן כמעט מתו ואז הוא מנסה להציל את מייר למרות שהוא כועס עליה כי היא רימתה אותו כזה. קיצר סוג של פיצול אישיות. חוץ מזה הוא ממש חמוד במיוחד כשהוא לימד את מייר לרקוד, דיי הם פשוט חמודים יחדיו.
אוקי, מייבן, הנה הגענו אלייך ואוו איך אני שונאת את מייבן.
צריך לקשור אותו להקפיא לו את הדם בשתי הידיים להצליף בוא ברגלים ואז לגדוע לו אותם צריך לקשור אותו הפוך לעמוד(עם הראש למטה) ואז לטפטף עליו בזהירות טיפות של חומצה של הפנים(מישהי פה באתר הציעה שיעשו את זה למישהו, די אני פשוט לא זוכרת) ואז פשוט להשאיר אותו ככה שימות מרעב/כאב/איבוד דם או כול דבר אחר. כן, אם אתם קוראים את זה ואתם עוד לא התחלתם את הספר או באמצע וחושבים שאני סתם משוגעת אז לא! וויקטוריה עשתה את מייבן מושלם(חוץ מהקטע הראשון שהוא ומייר נפגשים) כדי שכולם יאהבו אותו, ותכלס, מי לא אהב אותו? למי הוא לא נכנס ללב? אני בטוחה ב-100 אחוז שכולם אהבו אותו כי זאת הייתה המטרה של וויקטוריה. ואז בסוף כשהוא בגד בהם והתברר שהוא "הרע" בעצם, ואוו. אני לא זוכרת בדיוק איך הגבתי בפעם הראשונה שקראתי את מלכה אדומה התעצבנתי אני מניחה כי ממש אהבתי את מייבן(את זה אני זוכרת בבירור), אבל לא כמו שהתעצבנתי בפעם השנייה כשקראתי את הספר כי אז גם אהבתי את הספר יותר וגם כי ידעתי שכול הקטעים שמייבן חייך למייר ועזר לה והיה נחמד ונראה כול כך חמוד הוא בעצם שיקר! כול הקטעים האילו היו שקר אחד גדול! מצאתי את עצמי יושבת בחצר של הבית של סבא וסבתא שלי על הספסל קוראת את הספר ונושכת את הלשון מעצבים כול כך חזק שרציני אין לי מושג איך לא ירד לי דם מימנה. הייתי צריכה לסבול את החלקים שמספרים עליו ואת החלקים שבו מייר מתחילה לאהוב אותו ופשוט לקרוא בחוסר אונים כי אני לא יכולה לעשות כלום, אני לא חושבת שהיה אי פעם ספר כלשהו שרציתי להיכנס אליו כול כך, רק כדי להזהיר את אחת הדמויות כדי שלא תעשה את הטעות בזאת. אבל ספר זה ספר ואני הייתי צריכה לקרוא את החלקים האלו כשאני יודעת את האמת וכול כך כאב לי בשביל מייר. רציני מייבן אם אתה קיים תתפוס מרחק מימני אחרת תצטער על זה.
(רוגע פני, לנשום עמוק, להרגע זה רק ספר)
לא!, זהו שזה לא רק ספר!, (טוב תכנית זה ספר אבל...) אני נכנסתי לתוכו כול כך עמוק וכול פעם שמייר כעסה גם אני כעסתי כשהיא שמחה גם אני שמחתי כשהיא בכתה אני כמעט בכיתי. הספר הזה פשוט כול כך שאב אותי לתוכו והכניס אותי כול כך חזק לעלילה.
(נ.ב- אני קוראת עכשיו את הביקורת שוב{אני עוברת לבדוק שהיא בסדר, עבר יום מאז שכתבתי את השאר}ואני פשוט מתעצבנת על מייבן מחדש, דייי הוא פשוט כול כך אידיוט!)
כן, היה דבר אחד שהפריע לי בספר וזה כול המלחמה עם ארץ האגמים, כול הקטע הזה די מעורפל ולא ברור. לא הבנתי כול כך מה הולך שם ומי נגד מי והכול וזה די מעצבן.

הספר פשוט יותר מדי יפה! זה לא הוגן!

והכריכה אני חייבת להגיד עליה מילה- מהממת, באנגלית היא יותר יפה, נכון אבל גם פה היא מהממת.
לגבי מספר הכוכבים שמגיע לו, אממ אני בהתלבטות בו ארבע לחמש כי מגיע לספר ארבע וחצי כוכבים אבל אין דבר כזה חצי כוכב(וחבל מאוד) אז אני עוד בהתלבטות. ניראה מה יהיה...
אמממ עוד משהו?
לא עולה לי לראש כרגע כלום
אמממממ
לא
נראלי סיכמתי פחות או יותר את החוויה שלי מהספר המהמם הזה כול מה שנותר לי לומר הוא רוצו לקרוא, קדימה רוצו, נו? למה אתם עדיין קוראים את זה? רוצווו!!!
דבר אחרון- שהספר השלישי יצא מהר מהר מהר מהר כי עוד מעט מעט השפיות שעוד נותרה בי תאבד לנצח וזה יהיה רע, פשוט רע.
(נ.ב.ב.- הביקורת כבר שלושה עמודים. אוו.)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פני
מלאכים

מלאכים

ל"א וות'רלי

אנשים שלא קראו את הספר תקראו וכשאני יגיד לכם להפסיק -תפסיקו- תקראו את הספר ואז תחזרו לסיים את הביקורת!

מלאכיםזהספרמהמםלכולקרואמהר

ולאלא מאיתנו שלא הבינו- מלאכים זה ספר מהמם לכו לקרוא מהר.

ועכשיו תלכו.

ותחזרו אחרי שתגמרו לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף -בלי לדלג על כלום-.

אתם קוראים את זה? מעולה זה אומר שכבר גמרתם את הספר או שפשוט קראתם אותו עוד לפני, אחת מהאופציות האלו זה בטוח, או שאתם קוראים את זה עוד לפני שקראתם את הספר כי אתם אוהבים ספויילרים -אני די כזאת ואני בתהליכי גמילה תסמכו עליי לא כדאי לכם לקרוא את כול הספויילרים לפני הספר, זה יהרוס לכם אותו-.


ועכשיו לביקורת האמתית-

נתחיל מזה שהשילוב של הכריכה השם של הספר והתקציר גרמו לי ישר לקחת אותו. השם קסם לי, מלאכים- מי לא שמע על מלאכים בשלב כול שהוא בילדותו? ואז הכריכה, הכריכה יפה משהו בה מושך את העין. ולבסוף התקציר- זה מה שהכריע, בכל זאת, מלאכים רעים? מי יחשוב על זה? אני אוהבת שיש סופרים שלקחים דברים "טובים" כביכול והופכים אותם לרעים(פה, שלוש עשרה-שלוש עשרה-שלוש עשרה, ועוד סדרה ששכחתי את השם שלה ואולי יש עוד שאני לא מודעת עליהם).

עלילה-
טופיםטופיםטופים (אני ממש דרמטית היום שמתי לב) העלילה טובה, אהבתי שכשסופר על ווילו זה היה מנקודת מבטה וכשזה סופר על אלכס -או על כול דמות אחרת- זה סופרר מנקודת מבט כללית.
שווילו ואלכס התאהבו- זה היה צפוי, אבל שמחתי שזה קרה.
שווילו לא מתה- גם צפוי אבל טוב שהיא לא מתה.
אבל כשקאלי בגד בהם זה היה עצוב ממש- אכזרי הייתי אומרת.
יש לי מין שריטה כזאת בספרים- לפעמים הדמויות בספרים נראות כול כך מושלמות -תמיד נראות טוב ומתוקתקות- אז פתאום ווילו הסתרקה, הסתרקה, אבל זה גרם לה להראות יותר אנושית בעיני ואוטומטית לחבב אותה יותר- היא צריכה להסתרק יש לה קשרים בשער היא לא מושלמת תמיד בהכול.(אמרתי שזאת שריטה).
אז סופרים אם אתם רוצים שאני יואהב את הדמויות בספרים שלכם יותר תשימו מסרק- זה יפתור את העניין.

דמויות-
ווילו- אהבתי אותה, את האישיות שלה.
שהיא עזרה למלצרית או ניסתה לעזור לבת' גם אחרי שהיא צרחה עליה.
שהיא שמה את העולם לפניה -זה לא תמיד טוב- אבל במקרה הזה אם היא הייתה רוצה להישאר עם אלכס במקום לנסות זה היה אגואיסטי מצידה.
אהבתי אותה סה"כ, כאילו לא היה לי מה לא לאהוב.
אה ונזכרתי שאהבתי שהיא לא שמה על "החוקי" לבוש בבית הספר שלה ולבשה מה שהיא אהבה לא משנה מה כולם חשבו.

אלכס- סה"כ גם הוא היה אחלה -בוא נגיד-.
כן הפריע לי איך שבהתחלה הוא חילק לווילו פקודות, אבל זה עבר לפחות.
אה וגם מה שקרה בסוף שהוא אמר לה ללכת ושלא אכפת לא- מה נראה לך?! לפחות הוא התעשת על עצמו מהר ותיקן את זה לפני שהיה מאוחר מדי.
גם לא הבנתי למה הוא כול כך לא התלבט עם עצמו עם לנשק את ווילו, לפחות גם זה עבר.
בסופו של דבר הוא כיפר על הטעויות שלו.

מפעת חוסר זמן אני נאלצת לסיים את ביקורתי פה.
(אמרתי כבר שאני דרמטית היום לא?)

עד הפעם הבאה- פני~.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פני
מצור וסופה

מצור וסופה

לי ברדוגו

אוקיייייי אין לי כוח לעשות 2 ביקורות גם לספר הראשון וגם לשני אז אני פשוט עושה ביקורת אחת שתשלב בניהם(משהו כזה).

אני אפרט לפי קטגוריות כי ככה אני אוהבת :)

כריכה:
הכריכה שונה מספרים אחרים(לפחות מספרים אחרים שאני קראתי),היא ממש מיוחדת ויפה לפי דעתי.

עלילה:
העלילה טובה יש בה אקשן מדי ויש גם רוגע, יש רגעים שמחים, רגעים עצובים, רגעים מכעיסים.

דמויות:

אלינה- אלינה דמות טובה בסה"כ, כן אני מסכימה שהיא הייתה "חייבת" את מאל לידה כדי "שישמור" עליה וזה הפריע לי, בכללי לפעמים היא הייתה חלשה מדי לטעמי. אבל עדיין אני חושבת שסה"כ הכול היא באמת דמות טובה ודי התחברתי אליה.

מאל- אוי כמה שאני שונאת אותו, בראשון לא סבלתי אותו כי רציתי שאלינה תהייה עם האופל ובשני דווקא שקצת התחלתי לחבב אותו הוא הורס הכול.

***ספויילר***
כשהוא ואלינה רבו והוא הלך להילחם(וכמעט מת) רציתי לתת לו בוקס(אבל בוקס מהסוג שממשש כואב) קודם כול מה אתה עוזב אותה לבד בגללך היא כמעט מתה.
דבר שני אתה צריך להבין אותה קצת. כן קשה לה. אז מה אם היא זמנית השמש, היא צריכה פתאום להנהיג מלא אנשים למלחמה האופל רודף אותה ובמקום להקשיב לה ולעזור לה אתה הולך לזויה?!. הוא ממש ממש הכאיס אותי.
***סוף ספויילר***

ניקולאי- את ניקולאי בהתחלה לא אהבתי, כול התחבולות שלו ואיך שהוא התנהג זה ממש עצבן אותי. ואחר כך התחלתי לאהוב אותו פתאום, לא יודעת להגיד מתי התחלית לאהוב אותו או מה הוא עשה שגרם לזה.

***ספויילר***
בסוף כשהוא הלך להביא את בגרה הבנתי שאני רוצה שהוא ישאר בחיים וישרוד(למרות שמין הסתם הוא לא ימות).
בקיצור לדעתי אלינה צריכה לבחור בניקולאי הוא הכי חמוד שם.
***סוף ספויילר***

וסילו- את ולסילו לא סבלתי, הוא היה אידיוט גמור.

***ספויילר***
ממש שמחתי כשהוא מת.
***סוף ספויילר***

האופל- ואיי האופל מורכב. בספר הראשון אהבתי אותו אפשר להגיד שאפילו ממש אהבתי אותו. ואז כשבגרה אמרה לאלינה שהוא יצר את קפל השחור ושהוא "רע" בוא נגיד, קיוויתי שהיא טועה אבל כשיתברר שזה נכון התחלתי לכעוס עליו כי הוא גרם לי גם לאהוב אותו ועכשיו פןף הוא רע(זה מאוד הזכיר לי את מייבן ממלכה אדומה).
עדיין קצת רציתי שהוא "יחזור בתשובה" ואז אלינה תהייה איתו.
אבל האופל זה האופל והוא היה חייב על תחילת הספר השני להבהיר באיומים שהוא יהרוג את אלינה אם צריך ואז הבנתי שהוא כבר אבוד והתחלתי לא לאהוב אותו.

זויה- את זויה אני לא אהבתי בספר הראשון ועכשיו בשני מתישהו התחלתי לסלוח לה ואז שוב לשנוא. אני לא סגורה לגביה- לא ניראלי שאני יואהב אותה מתישהו אבל אולי אני כן קצת יסלח לה, ניראה.

אני ממש מקווה שהספר הבא יצא בקרוב!.

זהו להפעם.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פני
סופת הבדולח

סופת הבדולח

מורגן רודס

הביקורת תכיל ספויילרים ראו הוזהרתם:
לנפילת הממלכות ולי יש בעיה אחת בנינו והיא אמון- במיטיקה ובקראשיה אין אבל אין דבר שנקרא אמון וזה משהו שממש אבל ממש מעצבן אותי.
רגע אחד גאיוס בה ואומר שאפשר לבטוח בו ורגע אחר הוא מגרש את קליאו.
אמא של גאיוס-איך שלקוראים לה- המכשפה יום אחד מדברת עם קליאו ואומרת לה כול הכבוד על האומץ שלה ושנשים צריכות להיות חזקות ובלה בלה בלה ויום אחרי זה מנסה להרעיל אותה.
ובואו לא נשכח את אשור שלא ממש הבנתי אם הוא גנב את הגבישים או לא אבל משהו בו לא בסדר.
ואיך יכולנו לשכוח את קיאן שמחליף שותפים יותר מהר שמחליפים גרביים.
אה וגם קליאו בגדה במאגנוס לפחות רק למראית עין -למרות שזה גם עצבן אותי- אבל נסלח לה, ורק לה.

בכללי בספר הזה אסור לך לתת אמון באף אחד כמעט.

טוב אז חוץ מבעיית האמון הגדולה שחשפתי בפיניכם למעלה הספר מושלםם!

דמויות:
קילאו- מהספר הראשון אהבתי את הנסיכה זהובת השיער את האומץ שלה ואת זה שהיא לא מוותרת בקלות.
היה די צפוי שבסופו של דבר היא ומאגנוס התאהבו וטוב שזה קרה.
אין לי מה להוסיף פשוט היא דמות מושלמת נ-ק-ו-ד-ה-!

מאגנוס- את מאגנוס בהתחלה לא כול כך אהבתי את הרצון שלו להיות כול הזמן דומה לאבא שלו כאילו מה?! (לפחות הוא השתנה) וככול שהספרים התקדמו התחלתי לאהוב אותו יותר ויותר.
לא אהבתי שכול פעם שהיו לו צרות הוא הלך לשתות יין ולהשתכר, עם בעיות צריך להתמודד והיין בטוח לא יעזור.

גונאס- את גונאס לא אהבתי בספר הראשון (בגלל שהוא חטף את קילאו וכול זה) אבל מהספר השני התחלתי לאהוב אותו. במיוחד כשהוא מורד.
אהבתי גם את ההערות הציניות שלו.

לוסיה- לוסיה קצת יותר מורכבת מהאחרים- בספר הראשון דווקא אהבתי אותה היא הייתה ממש חמודה, בספר השני הייתה סבבה ובשלישי נחמדה מינוס בספר הרביעי כבר התחלתי לשנוא אותה כאילו מה את מענה את מאגנס כדי למצוא גלגלי אבן מטופשים?! רציתי להרוג אותה בייסורים כמו מה שהיא עשתה לכולם, ועכשיו בספר החמישי התחלתי קצת לסלוח לה- שלא תחשבו ששכחתי לה מה שהיא עשתה פשוט היא השתפרה קצת, הדגש על הקצת.
באופי של לוסיה הפריע לי שהיא איימה על גונאס בגלל שהתייחס אליה לא כראוי ושטויות כאילו כאילו מה ניראה לך?

גאיוס- את גאיוס אני לא סובלת, אומנם בספר הזה כשהוא בא ואמר שהוא יעזור לקליאו ולמאגנוס אני ריחמתי עליו קצת אבל על כול מה שהוא עשה צריכים לתלות אותו.

אשור- לגבי אשור אין לי ממש דיעה לדעתי מיותר שהוא חזר הוא לא עוזר בכולם אבל אני לא שונאת אותו.

אמארה- אהבתי את העצמאות שלה- שהיא לא ישבה בשקט ונתנה לכולם לעשות בה מה שהם רוצים ולקבוע לה את העתיד, לא אהבתי את הדרך שהיא בחרה "לטפל" בהכול.

טוב בגלל שאני חייבת לסיים אז זהו להפעם- מקווה שנהנתם מהביקורת ואם לא קראתם את הספר תקראו אותו הכי מהר שאתם יכולים.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פני
ספיר

ספיר

קרסטין גייר

זאת הביקורת הראשונה שלי אז סליחה אם היא יוצאת קצת מוזרה.

חוג התריסר זו סידרה מושלמת (תדמיינו שיש פה סמיילי של לב).

קודם נתחיל המעלילה:
העלילה יפה- היא מותחת שמחה עצובה מצחיקה היא הכול בו זמנית.
מי שכבר גמר את אודם ואת ספיר יבין שלמרות שספיר הוא הספר השני בסידרה ואתה חושב שעכשיו תבין יותר דברים שלא הבנת קודם אתה טועה! העלילה נהיית עוד יותר מסובכת היא משעירה אותך בפה פעור ובמבט מבולבל בעניים ובהרגשה של עוד - ואת זה ממש אהבתי.

אוקי הגענו לחלק הקריטי- הדמויות:
נתחיל מגווינית- אני ממש אהבתי את גווינית הצלחתי להתחבר אליה בקלות היא נערה בסך הכול כמו כולנו עם בעיות, היא לא מושלמת וזה גם משהו שאהבתי. יש לה בחיים קושי ובילבול שלדעתי כול בן אדם חובה מתישהו(גם אם לא באותם סיטואציות).
למרות שמשהו קטן הפריע לי אצלה- זה שהיא לא דורשת שיספרו לה חלק מהדברים, כאילו אם אני הייתי היא הייתי דורשת שיספרו לי מה קרה עם לוסי ופול והייתי שואלת את אמא שלי למה היא לא אוהבת את הרוזן ולא מוותרת עד שהיו עונים לי.
בקיצור הייתי מחפשת תשובות וגווינית חיפשה זה לא שהיא לא חיפשה אבל כאילו היא חיפשה עד גבול מסויים ואז עצרה ולא המשיכה וזה די הפריעה לי.

גידיאון- תכלס גידיאון "מושלם" בהכול חוץ מביחס שלו לגווינית, כאילו אחרי מה שקרה בסוף אודם הייתי מצפה שהוא התייחס לגוונית בצורה קצת שונה- אז נכון שלפעמים הוא התייחס אליה שונה אבל זה בעיקר כשהם היו לבד ובציבור הוא המשיך להתייחס אליה רגיל שזה הפריע לי.
והדבר שהכי הפריע לי זה איך שהוא התייחס לשרלוט כאילו בן אדם תחליט או גווינית או שרלוט אי אפשר גם וגם לא אמרתי שתתייחס לשרלוט מגעיל אבל אתה לא יכול ערב אחד להתנשק עם גוונית ויום אחר לבלות רק עם שרלוט.

הרוזן- הרוזן זו הדמות שאני הכי שונאת, הוא נדחף לכול חור, ובכללי הוא דמות מגעילה.



*ספויילר*



ומה שהוא אמר לגוונית בסוף "גידיאון ואני מסכימים שיותר קל לשלוט בבחורה מאוהבת" (או משהו בסיגנון) כאילו מהקטע שלו?! הוא ממש עיצבן אותי.



*סוף ספויילר



בסופו של דבר העלילה הייתה טובה וגם הדמויות ומאוד מאוד נהנתי לקרוא את הספר הזה ואני ממש מחכה לספר הבאה!.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פני

ביקורות נוספות על "סינדר"

סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

אני אוהב אדפטציות מיוחדות לסיפורים קלאסיים, ובמיוחד אם זה נשאר בתחום של הפנטזיה והמד"ב. הספר הזה הוא ראשון בטרילוגיה מד"בית סייברפאנקית שמספרת על העולם שלנו אי שם בעתיד אחרי מלחמת עולם רביעית שבה בגדול נחרבו סדרי עולם והאנושות נדרשה לשינויים דראסטיים כדי לשרוד. בעתיד הזה יש גם אנשים שגרים על הירח כבר שנים רבות ולהם יש כוחות מיוחדים. בעולם הזה יש קיבורגים שהם אנשים שנאלצו להחליף איברים בגופם באיברים מכניים והם נחשבים פחות אנושיים בגלל זה.
סינדר הוא בעצם סיפור סינדרלה עתידני שמספר על נערה קיבורגית שחייה אצל אמא החורגת עם שתי אחיותיה החורגות, והיא עובדת לפרנסת המשפחה במכונאית בשוק, ואין לה חיים אחרים חוץ מזה. לסינדר יש גם סודות אישיים אבל מכיון שהיא לא זוכרת את עברה אין לה יכולת להגיע אל הסודות הנסתרים שלה.
מאייר כותבת נפלא ובתרגומה של יעל אכמון המעולה יש כל כך הרבה דברים יפים, גם אם זה בדרך הסיפורית, בתיאורים, ברגשות של הדמויות, והשילוב של כל הדברים הללו בספר הזה פשוט עובד נהדר. הקריאה קולחת, מרתקת, ומלאת כל טוב, וגם הפן העלילתי בקו של הסיפור של סינדרלה ממש מגניב.
בקיצור מצאתי את עצמי נשאב לתוך הסיפור, וממש להתרגש עם הדמויות. פשוט תענוג.
תהנו....

לפני שנה•
★★★★★
•Braveheart
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

מתמקם בדיוק במרכז הספקטרום. קריאה מהירה ונעדרת כל טביעה רגשית, צפוי ובכל זאת נחמד ומקורי. מומלץ לחובבי האגדות (כמוני). לא הייתי ממליצה לאנשים אחרים. לא כי זה גרוע, פשוט כי זה הדבר הכי טוב שאני מסוגלת להגיד על הספר הזה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סיירה נואווק
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

מה יש בו, בסיפור סינדרלה, שכל כך מושך את לבנו?
הרעיון של יתומ/ה, שסובל/ת ממשפחה חורגת מרושעת אבל בסוף חוגג/ת את נצחונה בהפיכה לאחד/האחת/נסיכה/נבחר/משהו-חשוב אחר מקסים אותנו עד בלי די. עובדה: הוא זכה לכל כך הרבה עיבודים כתובים ומומחזים. וכל כך הרבה ספרים מתבססים על הנוסחה המרכזית שלו, גם אם לא מזכירים אותו בכלל בפרטים.

לכאורה, סינדר הוא עוד עיבוד: נערה יפה, אם ואחיות חורגות, נסיך יפה תואר ונשף.

סופרת חסרת השראה ודמיון, כך הנחתי, לקחה את סיפור סינדרלה, דחפה פנימה כמה אלמנטים מודרניים או מד"ביים והרי לנו ספר לנוער.
בשנים האחרונות, הוליווד פיתחה את הנוסחה של עיבודים "בוגרים ואפלים" לאגדות עם בהצלחה לא קטנה, אם לשפוט לפי כמות הסרטים מהז'אנר.
נוסחת סינדרלה היא נוסחה מוכרת ואהובה - כך שההצלחה מובטחת, כמה פשוט.

אבל אחרי שעטיפת הספר הסתכלה עלי מהדף הראשי של אתר סימניה שוב ושוב ושוב, ואחר כך הסתכלה עלי ממדף הספרים החדשים בספריה, הסתקרנתי בכל זאת - ולקחתי את הספר.

נקודה ראשונה לזכותה של סינדר: היא אמנם בת חורגת, מנוצלת על ידי אמה ואחותה המרושעת, אבל היא לא מנקה את הבית ומבשלת. הו, לא. היא מכונאית מחוננת. נחמד.
הלאה.
אפשר להאשים את מאייר, הסופרת בכל מיני האשמות, אבל חסרת השראה היא לא.
הרעיונות זורמים ממנה. דמיוניים, פנטסטיים, מצחיקים, מגוחכים, קאמפיים, מה לא.
הסיפור מתרחש בבייג'ין עתידית כלשהי, יש לנו כאן רובוטים וקיבורגים, בני אדם שהתיישבו על הירח, התנתקו מכור מחצבתם ופתחו יכולות משוכללות יותר מבני הארץ (רעיון שמזכיר מעט את טרילוגיית אלייג'ה ביילי של אסימוב), מגפה מסתורית, תככים פוליטיים, יכולות על טבעיות של השפעה רגשית ושטיפת מוח.
בקיצור, יש כאן הרבה רעיונות שיכלו בכיף לפרנס ספר שלא מנסה להיות גירסה מודרנית של סינדרלה.
ואיך הסיפור?
סביר. סיפור לנוער, קצת הומור, לא מעט רומנטיקה, טוויסטים, תעלומות וחידות עם פתרונות צפויים למדי.

אבל למה, בעצם, להתבסס על סינדרלה?
האם מאייר ניסתה להעביר איזה מסר מעמיק על האנושות?
אולי, שככל שהאנושות תתפתח ותשתנה, גם אם החיבור בין האדם והמכונה יתהדק, אם רעיון הקיבורג יקרום עור, גידים וביטים, עדיין בני אדם ישארו בני אדם ותת המודע האנושי הקולקטיבי שלנו ימשיך להכיל את אותם ארכיטיפים ההופכים אותנו למי שאנחנו?
או שאולי מאייר פשוט מאותתת לנו מאחורי גבו של הסיפור - היי, אל תקחו אותי יותר מדי ברצינות. זו בסך הכל אגדה. מה שמתחבר אל האווירה הקלילה נטולת הפאתוס של הספר, שהיא בהחלט לזכותו.

נקודות לזכות הספר:
רעיונות מקוריים (טוב, נו. יחסית) ומצחיקים שבהחלט משדרגים את סיפור סינדרלה ובראשם העובדה שסינדרלה היא: א. קיבורג ב. מכונאית מחוננת.

נקודות לרעת הספר:
א. ההתאהבות הנואשת של סינדר בנסיך החתיך, לא מסתדרת כלל עם הסלידה שלה מהחוקים המפלים את הקיבורגים. עם המזג המרדני שלה, הייתי מצפה מנה להטיח בו נעל זכוכית או שתיים ולדרוש את זכויותיה.אחרי הכל, הוא הנסיך - הוא האחראי למצב, לא?
במקום זה היא נמסה לשלולית נטולת אופי ומנסה להסתיר את טבעה האמיתי כדי לקושש כמה פירורי חיבה מצדו. פתטי.

ב. רק בסוף הספר גיליתי שהוא בעצם חלק ראשון. לא בדקתי את העניין, אבל אני מנחשת שמדובר בטרילוגיה. שכן כידוע, (וכאן אני מצטטת את עצמי, אבל היי, כותבי טרילוגיות לנוער מצטטים באופן קבוע את הקודמים להם!): על שלושה ספרים ספרות הדיסוטופיה לנוער עומדת.
חבל. מספר נוער קליל וחביב שלא לוקח את עצמו מדי ברצינות הייתי מצפה ליותר. כלומר לפחות. ספר אחד היה מספיק.

לפני 10 שנים•רויטל ק.
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

אוקיי, אז לי היה קטע כזה שבגלל הכריכה חשבתי שזה יהיה כזה מזעזע, כן כן אני יודעת, אסור לשפוט ספר לפי כריכתו
בגלל זה בסוף קראתי אותו, וואו, אני לא אגיד הרבה כדי לא לעשות ספויילרים אבל אני מאוד נהניתי מהסדרת ספרים הזאת, הכתיבה מעניינת והדמויות הזייה, נהניתי ולא הנחתי את הספר בצד, תסמכו עליי ותתחילו לקרוא אותו כי הוא שווה את הזמן!!!!!!!!!!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•תולעת ספרים
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

היה היו פעם, לפני שנים רבות זוג אחים שחי בגרמניה. לאחד קראו יעקוב ולשני ווילהם. שניהם חקרו את השפה והספרות הגרמנית ונודעו בכך שאספו יחד אגדות וסיפורים מכל קצות גרמניה והסביבה ואיגדו את זה לספר אחד ושמו המוכר הוא "אגדות האחים גרים".
בין הסיפורים תוכלו למצוא שם את שלגיה, כיפה אדומה, רפונזל, החתול במגפיים, עוץ לי גוץ לי, עמי ותמי, הנסיכה והצפרדע, סינדרלה ועוד מאות. האגדות האלו הפכו לדבר הידוע לכל, אם הייתם מזכירים את שמם המקצועי של האחים, "האחים גרים" בפשטות, כולם כבר היו מדמיינים בראשם אגדה שמחה וילדותית. אם כי הסתבר לי לאחר שחקרתי מעט שהאגדות לא היו תמימות כלל וכלל במקורן. להפך-חלקן היו אפלות מאוד.
אך איננו נדבר עליהן כעת.
רק נאמר שהסיפורים נזכרו לדורות.

שנים רבות חלפו מאז. עשורים ועדינים, מהפכות חלו והעולם השתנה במעט. אבל עדין כולם זכרו את האגדות.


היו היתה פעם, לפני מספר שנים בודדות, תחילת העשור השני של המאה ה-21 אישה, סופרת ושמה מריסה מאייר. מריסה היתה ידועה באהבתה לכל פריטי הגיקיים האפשריים (דבר שמלמד הערכה ממני) ואהבה במיוחד את אגדותיהם של האחים הנודעים עליהם דיברנו. אז יום אחד תץ לה רעיון, רעיון לא רע אם יורשה לי לציין- להפוך את אותן אגדות תמימות ומתוקות של גרמניה עם הבנות בשמלות המטופחות והארמונות לכאלו רק עם שילוב עתידני עם חייזרים ורובוטים (שהיא קראה להם בשם אחר).
אז בספרה הראשון, היא ביקשה להתעמק באגדה של סינדרלה או סינדר כמו שקראה לו בספר הזה. היא הפכה את סינדרלה הקלה והעדינה לחצי או שלושים ושלוש אחוז אם אינני טועה, רובוטית שנמצאת בעתיד (כמובן) אחרי מלחמה קשה שהחריבה את סדר העולם לפני כן (עוד כמובן). לסינדר כמו באגדה יש אם ושתי אחיות חורגות אם כי פה, אחת מהאחיות דווקא נחמדה אל סינדר בניגוד לאגדה.
ועוד שינוי קל- יום אחד מגיע הנסיך אל דוכן המכונאות שלה (כן היא גם מכונאית מוכשרת, בעצם הכי טובה בעיר) ומבקש שתתקן לו את הרובוטית שלו. וכך בעצם מתחילה ההרפתקה של סינדר היקרה שבה ניחשף גם לגזע חדש של אנשים, אנשי לבנה, שעליהם לא נרחיב וכן מגלה על כמה סודות מפתיעים.


היו היתה פעם, נערה ישראלית בחופש הגדול ב-17 באוגוסט 2015 שבאה לכנס של נוער קורא בארץ. היא פגשה שם כמה נערים אחרים בני גילה מאתר שבו היא רשומה. היא היתה במצוד באותו היום- מצוד אחר ספרים טובים במחירים זולים משמעותית. היא הגיעה לדוכן של כינרת זמורה ביתן ומצאה שם, פתאום מונח לידה, הספר שרצתה-סינדר. בצירוף מקרים משעשע, היא בדיוק קראה טעימה ממנו יום לפני כן. היא קנתה אותו כמובן והתחילה לקרוא אותו איך שהגיעה הביתה מאותו יום עמוס.
הנערה התעניינה תמיד באגדות, מאז שזכרה את עצמה. קראה אותן וראתה סרטים ותוכניות עליהן. כשהתבגרה גם ראתה סדרות שמספרות "את הסיפור האמיתי" מאחורי האגדות וקראה גם על האגדות המקוריות של גרים.
אך נחזור אל אוגוסט 2015.
הנערה נהנתה, אין ספק בכך, אבל היה לה ספק בנוגע לספר. היא שמה לב לשתי טעיות, גדולות או קטנות לבחירתכם, שיש בספר:
הראשונה היא הקטנה יותר, שזה היחסים בין הנסיך לסינדר שכולם יודעים שהם יתאהבו. בכל קטע שבו היתה התקרבות בניהם זה סופר מנקודת מבטה של סינדר ואף פעם לא נקודת המבט של הנסיך. כך שזה הקשה על אותה נערה לדעת מה הנסיך מרגיש אליה באמת אם הוא סתם רוצה להיות בקרבתה כי היא מצילה אותו ממשהי אחרת שאליה הוא צריך להינשא או שהוא באמת אוהב אותה. טוב, אולי רק הנערה לא ניתחה נכון. אבל כך זה הרגיש לה.

הדבר השני שהפריע לאותה נערה וגם לכל נער ונערה אחרת שקראו את הספר היה דבר חשוב מאוד בספרים: הפתעה! לא היתה אף הפתעה בספר! הוא היה צפוי כמו ביום חורף שבשמיים יש ענני גשם כהים ובתחזית לפני יום אמרו שיהיה גשם. ואנחנו רק מחכים שהוא יגיע. וכך זה קרה בספר הזה, הוא צפוי כמו בגשם ביום חורף סגרירי. אפילו זה שינסה בכל כוחו לא לשים לב לצפויות הזו, יבחין בכך. 'הסודות' הם בכלל לא סודות. עוד לפני שנחבר אחד ועוד אחד נבין כבר מה יקרה. וזה חבל מאוד, כי זה גרם לספר להיות כארבעה כוכבים לאותה נערה.


היו יהיה פעם בעתיד הלא רחוק (נקווה) ספר שני לאותה סדרה שיתורגם. אותה נערה שדיברנו עליה תרוץ ותקנה גם אותו. כי היא שמעה שהוא יסופר על כיפה אדומה והזה שאחריו על רפונזל והשלישי בסדרה על המלכה הרעה בשילגייה. והיא ציפתה שהפעם הם יהיו פחות צפויים מהראשון ואולי גם עם יותר אקשן.


האם היא צדקה והאם היא לא? האם היא תתאכזב שוב? זו השאלה ידידי.
אבל עד שהספר הבא לא יתורגם, השאלה תישאר אפופה בערפל.
נחכה ונראה.


וזהו הכל להיום ידידי, סיפורניו תם כעת. ואנו נפרוש לשינה קלה ונעימה עם הרבה חלומות מתוקים ונעימים.
לילה טוב.








(סליחה על הביקורת הגרועה)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•snow fox
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

הדעות ששמעתי על הספר היו נורא חלוקות. חלק אמרו שהוא מדהים וטוב וחלק אמרו שהוא סביר, לא משהו.
ובגלל זה ניגשתי לספר עם ציפיות יחסית נמוכות ולא ביותר מדי התלהבות.

הספר הוא סוג של גרסה עדכנית ל'סינדרלה' (ומכאן השם סינדר), שבה סינדר היא מכונאית בלב עיר עתידנית ומסוכנת.
כשאתם קוראים את זה אתם בטח מצפים לספר מקורי ופורץ גבולות,
ובכן, התכוננו להתאכזב.

הספר לא מקורי בכמעט שום צורה. לא מצאתי כמעט שום פרט שהסופרת חידשה או הביאה בצורה מקורית, הסיפור עצמו מבוסס על סינדרלה, הקטע השל עיר עתידנית ונערה בת 16 ממוחזר כל כך, המגיפה מזכירה לי את הרץ במבוך, בני הלבנה את הגל החמישי, והממלכה שולטת על 12 ערים, או כמו שהם קראו לזה בספר 'מחוזות' ואני לגמרי לא צריכה להגיד מה זה מזכיר לי.
אני חושבת שהבנתם את העניין.

והיו עוד כמה דברים שהפריעו לי:
עשו שם ניסויים בבני אדם
ברצינות, אתם חיים איזה מיליון שנה אחרינו, יש רחפות משוכללות, רובוטים, יישבתם את הירח!
אבל עדיין עושים ניסויים בבני אדם
אפילו בימינו לא עושים ניסויים בבני אדם! יש מיליון דרכים אחרות לעשות את זה!
למה?
כי זה מקדם את העלילה של סינדר.
ברצינות, היו אלף אפשרויות אמינות הרבה יותר שהיו מובילות לאותו מצב!
ובנוסף לזה, הספר מאוד מאוד צפוי,
כבר מהפרק השני הבנתי מה הולך לקרות בסוף, מה שהסופרת ניסתה לעשות כטוויסט מפתיע התגלה כבר בפרק השני, ורק הפך את עצמו ליותר ויותר צפוי.

אז אלו כל הדברים שלא אהבתי בספר, שלא תטעו, אני לא קוטלת את הספר, למרות שזה כנראה נראה ככה.
נעבור לדברים שאהבתי

אהבתי את הכתיבה, היא זורמת, היא קלילה, הסופרת לא מגזימה בתיאורים וגם לא ממעטת בהן, כיף לקרוא.
וגם אהבתי את הדמויות, הן לא היו שטחיות, היה קל להתחבר אליהן, הן עשויות היטב ושונות ומגוונות ולכל אחת מהן היו אופי שונה וראו את זה בבירור.
והחידוש עצמו לאגדה הנודעת היה נחמד, גם אם לא מקורי. אהבתי את הקטע של הרובוטים והחייזרים, שהשתלבו מצוין בסיפור, באופן מפתיע.
והסיום, זה היה הסיום הכי טוב שהיה יכול להיות לספר הזה. והמשפט האחרון עדיין תקוע לי בראש, הוא כזה מצמרר ומדהים.

לא סבלתי מהקריאה של הספר, והוא גם לא ספר רע, הוא משהו קליל להעביר איתו את הזמן, והדירוג שמגיע לו הוא 3 וחצי כוכבים, אבל עיגלתי לארבע כי אני נחמדה D:
אני בהחלט אקרא את הספר ההמשך שלו כי אני סקרנית מאוד, ומי יודע, אולי זה ישתפר בהבא.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•SHIRA
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

מוקדש לפמיניסטיות היקרות....חח
מאז שהייתי קטנה שנאתי סינדרלה , הבחורה המסכנה עם הפנים היפיפיות טובת הלב והתמימה נגאלה מיסוריה עלידי הנסיך בזכות
(הנה זה מגיע...) היופי שלה?! כלכך עמוק שבאא לבכות. אמרתי לאחותי לעזאזל עם העולם אני כותבת סיפור סינדרלה משלי!!
בסיפור סינדרלה שלי סינדרלה עגלגלה ונמוכה ויש לה תלתלים חומים כלכך מציאותיים ועניים רגילות אך מלאות באהבה. והנסיך לא מתאהב בה בזכות היופי שלה אלא בזכות חוכמת החיים שרכשה מהסבל שלה , דבר שהופך אותה לבלתי נישכחת כשאתה לידה אתה לא רואה רק בלונד כשאתה לידה אתה מרגיש שלווה הכלה דבר שמרגישים רק ליד אנשים בוגרים שעברו דברים. וכמובן, כשהנסיך מודד לה את הנעל היא ממש אבל ממש לא מידה 36,אלא מידה 40! היא לא סתם בלונדינית עם גוף יפה , היא לא אשתו של... היא אישיות בפני עצמה. היא לא מושלמת וזה מה שמושלם בה כל תלתל וכל פינה עגלגלה בעצם משקפת מזה אשה אמתית לא זו עם הגוף האדיר , אלא זו שהיא חכמה שהיא יודעת להחזיק משפחה וזוגיות שיש לה חוכמה ויופי פנימי שמחזיקים בית כמו שרק אשה יכלה להחזיק רגשית ופיזית.היא בחורה חזקה שהעניים שלה לא מנצנצות בזהב אבל הן מנצנצות בחכמה בנתינת אהבה .
וזה מה שאהבתי בספר הזה למרות שהעלילה הייתה צפויה מהרגע הראשון למרות השטחיות קצת בעלילה.
סינדרלה היא חצי חצי היא לא שלמה ובמיוחד לא מושלמת היא מושלמת בחכמה ביכולות שלה ובחוזק שלה לעמוד בפני דברים רבים
זה מה שהופך אותה לסינדרלה ולא שירה עם עכברים וציפורים. ספר טוב לא מושלם אבל מספיק מושלם בשבילי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•זאת רק אני.
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

עוד ספר עתיד דיסטופי לארסנל. ומצד שני, אהבתי מאוד את הרעיון. לדעתי הדמות של סינדר כתובה טוב, עם עומק והמון כנות- היא רחוקה מלהיות מושלמת. פיזית, נפשית ורגשית.
מהשם של הספר ומהתקצירון אפשר אולי כבר להבין ולקשר- הספר מבוסס על הסיפור של סינדרלה, והאגדה (עם ציטוטים ממנה) שזורים בספר בצורה מתוקה שמעלה חיוך. ספוילרון שהוא לא ספוילר: גם בספרים הבאים יישזרו אגדות נוספות (קל לנחש משמות חלק מהספרים).

הספר הוא ספר נוער במובן שהוא די תמים- אמנם יש מניעים מאוד אפלים מתחת לפני השטח אבל מערכות היחסים הן יחסית פשוטות, תמימות, רומנטיקה די קיטשית, יחסי כוח (אם חורגת-בת, מלך-נסיך,נסיך-נתינים) שהם די טריוויאליים. זה גם אומר שבאופן כללי כן יש חלוקה יחסית דיכוטומית בין הדמויות- הטובים הם טובים, הרעים הם רעים, מלבד בודדים יוצאי דופן (בספרים הבאים, סקרלט וקרס, יהיו יותר יוצאי דופן). מצד שני, הספר כן מאפשר להזדהות גם עם רגעי המועקה והקושי של הדמויות (ויש לא מעט כאלו. לפעמים כשלא הכל מסתדר זה קצת יותר אמין..) אבל גם עם רגעי השמחה. סינדר היא מי שהיא, לא מנסה להתנצל על מי שהיא.

אהבתי מאוד את בני הלבנה והרעיון שעומד שם. תיאור העתיד בספר גם הוא מגניב מאוד, ותיאור המגיפה- טוב, עם הקורונה לא היה צריך להרחיק לכת בדמיון.

חסרון גדול: הספר הרביעי בסדרה, ווינטר, לא תורגם לעברית (ולדעתי גם אין צפי כזה). בנוסף, יש ספר וסיפורי ביניים שלא הכרחיים אבל גם לא תורגמו.

***
למי הספר מיועד? נוער בוגר לדעתי, ומבוגרים שאוהבים ספרי נוער כמוני :)
***

לסיכום: ספר קיטשי ומתוק, לא מופת ספרותית אבל בהחלט מומלץ לקריאה קלילה. עולם מקורי ומעניין, חשיפה לפוליטיקות מאחורי הקלעים במוסד המלוכה, וללוות את הדמויות ברגעים בהם הכל משתבש. ושוב. ושוב. אבל אנחנו עדיין אוהבים אותם.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ספיר
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

אני מאוד אוהבת אגדות. קראתי מלא ספרים שהם אגדות בגרסאות "קצת אחרות", האגדות האמתיות ועוד הרבה. אז ניגשתי לספר הזה בצפייה לעוד אגדה חסרת היגיון ומסחררת.
הספר גרוע.
חד משמעית. אין בו היגיון, אבל בקטע הכי רע של זה. הסופרת לא הצליחה לשלב בין אגדה מהמאה ה14 לעתיד הרחוק. זה הגיוני, כי הסיפור מותאם לתקופה שבה הוא נכתב, ודברים רבים השתנו, בין אם זה המעמד של האישה, של בית במלוכה, ובין אם זה החוקים, הרשויות, הרווחה. כלומר, איך במציאות שכבר היום לא יתכן שיגדלו ילדה בצורה כזו מונחת, אז איך זה יתכן בעתיד, כשהנושא כל הזמן במגמת עלייה?
אז השילוב בין העבר לעתיד גרוע. אז למה לכתוב את זה ככה? זה לא מוסיף שום נפח ועניין לספר, וסתם הורס.
ובני הלבנה?? את רצינית, מריסה? איזה רעיון גרוע...
כלומר, הירח הפך לכוכב שבו נמצאים אנשים מרושעים ואכזריים בל-כורחם הנשלטים על ידי מכשפה?
חוץ מהקטע שזה בירח, זה כל כך נדוש, שזה הורג.
אז אנשים, תאמינו לי, זה לא יהיה הפסד גדול אם לא תקראו.

לפני 10 שנים•הנסיכה משום מקום