לאבקרפט הוא אחד מהאייקונים הבלתי מעורערים של ספרות האימה המערבית (קרי: אנגלית, בעיקר). לקח לי שלושה חודשים שלמים לסיים את אסופת הסיפורים הזו.
ולא.
לא בגלל שזה היה מפחיד.
לאבקרפט מוכר על ידי מיטב כותבי הפנטזיה האפלה היום (ניל גיימן, קלייב בארקר, רמזי קמפבל, סטיבן קינג) כהשפעה לא מבוטלת על כתביהם. יחד אם זאת, רובם יסכימו שהכתיבה שלו פשוט נוראית.
שמות תואר מסורבלים, סיפורים שבלוניים (תארו לעצמכם מספר, לרוב גבר, שמתחיל לספר בדיעבד איך הוא גילה סוד נורא על היקום, ועכשיו הוא נמצא בגבול שבין שפיות לשיגעון ו\או חיים ומוות).
אבל גם ברע יש טוב, שכן לולא נתקל קינג\בארקר\גיימן הצעיר באיזו אסופת וינטג' של לאבקרפט בספרייה המקומית, יכול להיות שהרבה ספרים טובים לא היו איתנו היום. אפקט הפרפר והכל.
אם אתם קוראי אימה מושבעים- סביר שכבר קראתם אותו. אם לא, רוצו לקרוא.
אני מרשה לכם לוותר על ה5-6 סיפורים אחרונים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
