• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האלמנה

האלמנה

מאת פיונה ברטון

הביקורת של סבטלנה כהן

תמונה של סבטלנה כהן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
האלמנה

האלמנה

מאת פיונה ברטון

הביקורת של סבטלנה כהן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של סבטלנה כהן
הוצאה לאור:פן ומשכל
שנת הוצאה:2016
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
אוהבת לקרוא
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 7 שנים

“קראתי את רוב הביקורות על הספר הנ"ל והן אלה שגרמו לי לקחת אותו מהספריה עם ציפיות אדירות. בכל זאת מות”

8/24
ביקורות על האלמנה
הבאה
dina
לפני 9 שנים

“האלמנה הוא רומן מתח פסיכולוגי. הוא מצטרף לכמה כאלו שיצאו כבר לפניו כמו: הנערה הכי בת-מזל בעולם/ ג'סי”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

אז, אחרי שקיבלתי המלצה על הספר, ואחרי שמצאתיו בקלות בספריה, הגעתי לספר עם ציפיות.
וכידוע כגודל הציפייה גודל האכזבה?
הספר מתעתע. שומר על מתח לאורך כל הספר וזה הטוב היחיד שמצאתי בו.
העלילה? די סתומה. הדמויות? לא מעניינות במיוחד ודי שטחיות.
הדלוג מנקודות מבט של האלמנה, הכתבת, השוטר, הפריעו לרצף העלילה הלא ברורה במילא.
חשתי כי לשתי עיסה שעוגה לא יצאה ממנה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא
תמונה של א.ל.
א.ל.
תמונה של גבריאלה
גבריאלה
תמונה של michalro
michalro
תמונה של גלית
גלית
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של אפרתי
אפרתי
8קוראים|גיל ממוצע65|100%נשים

על המבקרת

תמונה של סבטלנה כהן

סבטלנה כהן

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
505 ביקורות•2 נבחרות•1,534 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של סבטלנה כהן
סבטלנה כהן
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות505
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה1,534
דירוג ממוצע2.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת266ספרות מקורית79מתח ריגול והרפתקאות49

דיון על הביקורת

6 תגובות
•לפני 9 שנים

באמת?? אני אהבתי את "האלמנה" מאוד.

גלית
גלית•לפני 9 שנים

מסכימה אתך

בעיקר הסוף.
ס
סבטלנה כהן•לפני 9 שנים

ללא ספק לכל אחד טעם וריח משלו, כמו גם עיתוי הקריאה.

כי אותו הספר בנקודת זמן אישית אחרת, יכול לעשות רושם שונה, לכאן או לכאן (לא שספר זבל יהפוך לספרות דגולה, אך יכול להיות שינוי בנקודה עד נקודה וחצי, לדעתי).
לי יניני
לי יניני•לפני 9 שנים

אם אפרתי אהבה אני אקרא

אפרתי
אפרתי•לפני 9 שנים
אפרתי
אפרתי•לפני 9 שנים

אני מאוד אהבתי. אבל על טעם וריח וכו'.

6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של סבטלנה כהן

כל מה שתבקשי

כל מה שתבקשי

סופי קינסלה

ספר קליל, מצחיק ונוגע ללב. כמו בספרים אחרים של קינסלה, הכתיבה הומוריסטית, זורמת מלאה בסיטואציות מצחיקות ואבסורדיות.
דמויות מצחיקות, אך גם אמיתיות מאד. מאחורי השובבות והבדחנות מסתתר רגשיות אנושית. התמודדות עם משפחה, קריירה, זוגיות והשאלה עד כמה אנחנו נותנים מעצמינו
לאחרים ומתי הנתינה הופכת להקרבה.
הזדהיתי עם דמותה של פיקסי, חלקים ממנה הזכירו את עצמי של פעם. הרצון לרצות, להיות בסדר עם כולם, גם כשזה בא על חשבוני האישי.
הספר גרם לחשוב על ההבדל שבין נתינה אמיתית, שבאה מהלב ומעניקה שלווה, לבין ויתור עצמי, מתוך חובה.
ולצד כל זה צחקתי בקול רם. הקטע שפיקסי מחפשת "עציץ גברי" ולבסוף נותרת עם גבעול בודד, "הרג אותי".
נהינתי מהספר.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
ג'וני שב משדה הקרב (מהדורת 2022)

ג'וני שב משדה הקרב (מהדורת 2022)

דלטון טרמבו

ספר קצר, מזעזע ועוצמתי. לא מדובר בהנאה או סיפור פשוט - זה מניפסט אנטי מלחמתי שמראה את המחיר האנושי של המלחמה.
הקריאה קשה, כואבת ומותירה תחושת מועקה.
משהו שמעבר לניקוד, פשוט חוויה מעמיקה.

לפני 8 חודשים•סבטלנה כהן
אפקט בבל

אפקט בבל

דניאל הכט

את הספר מצאתי בספריית רחוב. מהכתוב על גב הכריכה הסתקרנתי: מתח, מחקר, ניסיון להבין את תולדות הרוע, מה מביא אנשים לבצע פשע...
(נוגע בי באופן אישי ומקצועי).
קראתי מעל 100 עמודים (כרבע מהספר), לפני שזנחתיו. הספר נכתב על ידי דניאל הכט, גיטריסט די מפורסם ומצליח (לפי כריכת הספר).
הספר מנסה להיות בו-זמנית ספר מתח, מדעי ורומן, אך בפועל ערבוב הז'אנרים לא מתמזג טוב.
מתח - רמת המתח נמוכה. לא מספיק בכדי להחזיק עלילה. ההרגשה כאילו מתיימר להיות מותחן, אבל לא מספק את הסחורה.
מדע - אמור להעניק עומק ואמינות, אבל נכתב בצורה יומרנית, מתנשאת,לעיתים לא נכונה. זה הופך את החלק המדעי לפלצני, מתיש, במקום מרתק.
תחושה שהמחבר מנסה "לתפוס את כל העולם": נוירולוגיה, גנטיקה, פילוסופיה, תיאולוגיה, חברה, תרבות וקונספירציה. הכל מכל. במקום להציג מחקר, נעשה ניסיון לחקור הכל בבת אחת על פני אוכלוסיות לא ממוקדות. מניסיוני בכתיבת עבודות אקדמיות, מחקר אמיתי חייב שאלה ממוקדת ומתודולוגיה ברורה (באקדמיה, למשל, מתחילים בלימודי תואר ראשון בתחום מסויים. לומדים קורסים שונים הנוגעים לתחום הנבחר. בתואר השני אתה בוחר במה להתמקד מתוך הקורסים שלמדת בתואר הראשון. בתואר השלישי אתה מעמיק בנושא ספציפי וחוקר אותו. כך גם ברפואה: מתחילים ברופא כללי, אחר-כך מתמחים בתחום: כירורגיה, אורתופדיה וכדומה ואז ממשיכים לכירורגיית החזה, כירורגיית כף היד וכו'). אין מחקר של הכל מהכל, וזה מה שיש בספר - מין פנטזיה מדעית יותר ממדע.
רומן - בעוד קטעי המדע כתובים ביומרנות, בשפה גבוה, יחסית, קטעי הרומן כתובים בסגנון רומן רומנטי זול עם סצנות מביכות ולא אמינות.
כסכום, אף אחד מהרבדים לא מתפתח בפועל בצורה אמינה ומעניינת.
בעיני ספר לא טוב! כתיבה לא אחידה, ארוכה, מתישה ומביכה.
נראה לי כי על המחבר להתמקד במה שהוא טוב בו - נגינה בגיטרה ואת מלאכת הכתיבה להשאיר לאחרים.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
סוס אחד נכנס לבר

סוס אחד נכנס לבר

דויד גרוסמן

אחד הספרים הבולטים של דוד גרוסמן, זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי בשנת 2017.
הספר מתרחש כולו בערב סטנדאפ ומסופר מנקודת מבטו של חבר ילדות של דוב'לה הסטנדאפיסט, הנוכח במופע.
הקהל שמגיע למופע מצפה להופעת בידור ומקבל בנוסף מנה גדולה של חשבון נפש של דוב'לה.
השוני בין מה שהקהל מצפה לשמוע (צחוק) לבין מה שמקבל - יוצרת מתח בין הקומי לטרגי (כאב).
הספר דן במספר ונשאים: גבולות הצחוק - עד כמה אפשר להשתמש בהומור בהתמודדות עם כאב. מהו הגבול בין הצחוק שמקל על המאזין לבין הצחוק שמביך ומכאיב לו.
טראומה וזכרון - עד כמה לעתים זיכרון טראומטי לא מרפה וצף.
הגבול בין ציבורי לפרטי - ההופעה היא במקום ציבורי, בה משתמש דוב'לה כחדר טיפולים אישי.
מה הגבול בין וידוי לבין שימוש בצופים כ"פח" רגשי.
הספר נכתב בקצב חד, משפטים קצרים, טעונים והומור שחור. נותן תחושה שהקורא נוכח בהופעה עצמה ונע בין פרצי צחוק (הבדיחות טובות) לבין תחושות אי נוחות
וכבדות.
ספר קצר, עמוק ומיוחד. חד. לעתים מצחיק לעתים גורם לתחושות קשות, כמו בעיטה בבטן.
אהבתי מאד את הספר.

לפני 8 חודשים•סבטלנה כהן
סוד העננים

סוד העננים

אליסון ריצ'מן

הספר כתוב בשפה נעימה וזורמת, אך לא הצליח להחזיק עניין לאורך זמן. הגבורה, מורה, המנסה להידמות או לחקות הלן קלר, לא משכנעת. נאיבית וחסרת משקל אמיתי.
למרות הזרימה, התחושה היא של חזרתיות, עוד ועוד מאותו הדבר, ללא התפתחות מספקת.
אחרי כשליש מהספר (כ- 100 עמודים), מצאתי את עצמי תוהה באם בא לי להמשיך? זה מעניין? זה בדיוק הרגע בו החלטתי - שלא!!! הפסקתי את הקריאה, וחשתי שאין לי חשק לחזור אליו.
קראתי מספר ספרים של הסופרת ונהניתי מהם, לכן גם באתי לספר עם ציפיות מסויימות, שלא מומשו.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
חיים כפולים

חיים כפולים

ס.ג'. ווטסון

ווטסון התפרסם עם ספרו הראשון "לפני השינה" שהוסרט לסרט די מצליח. חיי כפולים הוא ספרו השני וגם בו הוא נשאר בז'אנר המותחן הפסיכולוגי.
העלילה הולכת ונעשית מותחת ככל שמתקדמים, עד סיום פתוח המעורר מחשבה. לצד המתח, הספר עוסק בנושאים אקטואליים: היכרות ברשת,הסכנות שבקשרים וירטואליים, והפער שבין פנטזיה למציאות. הוא מצליח להמחיש עד כמה התכתבות יכולה להפוך ממכרת, לעורר פנטזיות ורגשות, ועד כמה שיתוף פנטזיה עלול להתפרש אחרת על ידי הצד השני - כמחשבה או כרצון ליישום.
עם זאת יש חולשות בספר: העלילה לא תמיד משכנעת ואמינה. אחת הדמויות המרכזיות אינה בנויה היטב: מצד אחד שקרן, מניפולטיבי ואגרסיבי, אך בהמשך מוצג כחלש אופי, נגרר - חוסר עקביות שפוגע באמינות.
לסיכום: ספר רלוונטי ומעורר מחשבה על המציאות המודרנית,עם מתח שהולך וגובר. לא חף מחסרונות, אך שווה קריאה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
תינוק של זפת

תינוק של זפת

טוני מוריסון

ראיתי את הספר באיזו ספרייה ניידת. לא אהבתי את הכריכה, שם הספר גרם לאי נוחות...אך שמה של המחברת היה לי מוכר.
לקחתי. חשבתי להתחיל לקראו, מקסימום? הספר בן 250 עמודים סך הכל. הספר יצא ב- 1981 ונחשב לאחד הרומנים המורכבים של מוריסון,
המעלים שאלה של זהות, גזע, מגדר, מעמד ומאבק בין מסגרות תרבויות שונות.

לפי שראיתי בסימניה לפני היו רק שני דירוגים על הספר ואף חוות דעת אחת, וחבל.
איני מרבה בכתיבת ביקורות, אך לאחר קריאתו חשבתי שהספר בהחלט ראוי להתייחסות והארה, ובעידן של אינפלציה ספרותית, בעיני זהו אחד הספרים
שכדאי לשים לב אליהם.

תחילה לגבי שם הספר: הכינוי "תינוק של זפת" נלקח מאגדה עממית אמריקאית, הוא מטפורה טעונה מאד מהפולקלור האמריקאי, כשם וגם כסמל לזהות שחורה,
למלכודת (מאגדות הדוד רמוס, שבו חפץ עשוי זפת לוכד מי שנוגע בו). בובה מזפת ששמים בדרך כלל כדי ללכוד עוברי אורח - כל מי שנוגע בה נלכד.
בהקשר לספר, מוריסון אומרת שכך גם הזהות השחורה, אי אפשר לגעת בה מבלי להילכד. מי שנוגע בזהות שלו (השחורה) - נלכד, מי שמתכחש לה - לא נלכד.
אין דרך פשוטה להשתחרר מהעבר ומהשורשים. הניסיון לברוח מההיסטוריה השחורה, כמו גם הניסיון להדביק אותה בכוח - שניהם כואבים.
אי אפשר למחוק היסטוריה או להעמיד פנים שהזהות לא קיימת, אל תחשבו שאהבה, כסף, "שחרור אישי" מוחקים את השאלות של צבע, מגדר ומעמד.
הדרך היחידה, היא להכיר במורכבות - לא לברוח ולא להילכד, אלא לנסות לשאת את הסתירה.
הספר מחולק ל- 10 פרקים די ארוכים, בהם מתחלפים נקודת המבט.
גיבורים הראשיים של הסיפור, רובם דמויות די מורכבות. מוריסון לא נותנת לנו גיבור מוסרי מול "רע" ברור, אלא מציגה את האמת היחסית, תלויה במבט, זווית ראיה אישית, של הגיבורים. אצל העישר - סדר מסוים, אצל המשרת - סדר אחר. זה מאלץ אותנו כקוראים לשים לב כמה המציאות היא תמיד רבת פנים.
מוריסון מייצרת קריאה שמרגישה כמו רק כמו סיפור, אלא כמו אגרוף הגורם לזעזוע פנימי. מעורר מחשבות רבות על חברה, מעמדות, כוח, ועל נקודת המבט ממנה אנו בוחנים את הדברים. אין צד אחד שצודק - כל דמות בספר חיה אמת אחרת, וגם בה יש צודק ולא צודק בו זמנית.
שני דברים אליהם לא התחברתי בספר: ביקורת החברתית הנוקבת, גרמה לאי נוחות והסכמה.
סוף הסיפור פתוח (פחות אוהבת, כי אין פתרון ואין סוף), אך זה הפריע פחות מהעובדה שהיה פשוט מאכזב וסתמי.
למרות האכזבה מהסוף, אסכם כי מדובר, בעיני, לפנינה ספרותית כואבת.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
סולם גנבים

סולם גנבים

ליאור אנגלמן

אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. כתיבה טובה, מלאת הומור.
לגבי הסטראוטיפים שהוזכרו בחוות דעת קודמות, בעיני הדמויות בספר מורכבות עם רגשות ודילמות. יש התפתחות בדמויות לאורך העלילה ויכולת לעורר הזדהות.
(דמות סטראוטיפית - היא דמות שטחית שמייצגת דימוי מוכן מראש, בלי עומק או סתירות פנימיות).
הספר מעורר מחשבה בסיטואציות שונות. גם העובדה שהספר נכתב לאחר מחקר, במהלך 4 שנים, תורמת לאמינות.
התיאור של כפר לנוער בסיכון, עם אלמנטים אמיתיים.
אז, בגלל הכתיבה, ההומור, הדמויות והיכולת להזדהות עימן. בגלל הסיטואציות והדילמות שגם עימן אפשר להזדהות ומעלות מחשבה, ובגלל המחקר שנעשה לכתיבת הספר,
אהבתי את הספר מאד.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
דילמה

דילמה

ליאורה ורדי

ספר שנקרא מהר. מתחיל מצויין, בדילמה, המאפשרת הזדהות והתלבטות עם הגיבורה.
ולאט לאט הופך לרדוד יותר וקטשי. בסך הכלל נחמד וקריא.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן

ביקורות נוספות על "האלמנה"

האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

יש לי רשימה ארוכה ארוכה של ספרים שאני רוצה לקרוא.
כמה רשימות, בעצם.
העצלנית ביותר מתוחזקת באפליקציית עברית, שם אני יכולה ללחוץ לייק על כל ספר שאני מעוניינת אולי לקרוא, מתישהו, אם הוא יהיה בחינם לרגל יום ההולדת שלי או יתגלגל לידי בדרך אחרת.
אחת נמצאת בקבוצת ווטסאפ ייעודית שלי עם עצמי ובה ספרים שכבר נמצאים ברשותי או שאני יודעת שנמצאים בספרייה ורק צריכה להגיע לקרוא אותם... מתישהו.
אחת נמצאת כאן באתר, לפני שנה אפילו הצלחתי לצמצם אותה כשקראתי שני ספרים מתוכה... שאיכזבו אותי. השלישי היה גרוע יותר, הוספתי אותו להזמנה של ספרים יד שניה ורק כשהגיע קלטתי שהוא של סופרת שאני לא סובלת, שהביקורות עליו באתר פושרות למדי, ושאין לי מושג למה הוא נכנס לרשימה מלכתחילה.
זה קצת צינן את התלהבותי בקשר לרשימה הזאת, אבל השבוע קראתי שני ספרים מתוכה שהחזירו לי קצת מוטיבציה.
הספר הראשון היה רצח ראוי, ספר מתח קליל בסגנון לא שגרתי.
השני גם הוא לכאורה ספר מתח, אבל גם הוא קצת אחר.
למה אחר?
כי אמנם יש בו תעלומה: ילדה קטנה נעלמה. מי חטף אותה? מה עלה בגורלה?
יש בו גם מעט טוויסטים כמתבקש מהז'אנר.
אבל עיקר המתח שבו לא נובע מהתעלומה, מהמרדף אחר הפושע.
עיקר המתח בו הוא מהמתרחש בנפשה של האשה של החשוד המרכזי.
זאת שנשארת לצידו, שתומכת בו.
למה?
האם היא תמימה? האם היא יודעת משהו שהציבור, המשטרה ואנשי התקשורת לא יודעים?
האם הוא משקר לה? האם היא משקרת לעצמה? האם היא יודעת טוב יותר מכולם?
בלי לספיילר אומר שכבר ממש מההתחלה, מהתיאור הראשוני שלה של מערכת היחסים בינה לבין בעלה, נדלקות הנורות האדומות המזהירות על מערכת יחסים בעייתית:
נערה צעירה, תמימה, נטולת השכלה ובטחון פוגשת גבר מלא בבטחון עצמי שהאהבה שלו אליה מחניפה לה. גבר שמחליט בשבילה, שיודע יותר טוב ממנה, שמחנך אותה ומעצב אותה לשביעות רצונו.

"האלמנה הוא רומן מתח פסיכולוגי מחשמל שמאיר את המקומות האפלים שביחסי בעל ואישה."
נכתב על הכריכה האחורית, אבל לא הזדהתי עם התיאור הזה.
הוא מאיר מקומות אפלים בסוג מאוד מסויים של יחסי בעל ואישה, סוג שדגל אדום בוהק מתנוסס מעליו ויכול לשמש בתור הטקסט בוק של קשר רעיל.
למעשה, אחרי כמה פרקים ראשונים התלבטתי אם להמשיך לקרוא.
מערכת יחסים רעילה, ספק אלימה, זה סיפור עצוב, מוכר, קלישאתי... ספר שלם כזה?
אבל המשכתי.
כי הוא, כאמור, ספר מתח.
והמתח שבו לכד אותי אחרי מספר קטן של פרקים ולא יכולתי להרפות.
ויותר משהייתי במתח בשאלה מי האשם, מה קרה לילדה, הייתי במתח מהשאלה האם בכלל נדע אי פעם את התשובה.
ומהשאלה האם האלמנה יודעת.
האם היא יודעת בוודאות? חושדת? משקרת לעצמה? לא מעזה להעלות את מה שהתת מודע שלה יודע על פני השטח? מתוחכמת יותר מכפי שהיא נראית?
ואם היא יודעת, האם עד סוף הספר היא תחלוק איתנו, עם הקוראים, את התשובה?
הספר הידהד לי כל הזמן את פרשיית מדלן מקאן ותהיתי אם כמו בחיים האמיתיים, הספר ישאיר אותנו עם סוף פתוח.
חלק מהפרקים מסופרים מנקודת מבטה של האלמנה, חלק מנקודות מבט שונות, בעיקר של הבלש והכתבת המלווים את החקירה מראשיתה. נקודת המבט של מי שמנסים לאורך כל הדרך לגלות את האמת ולחלץ מידע מהאלמנה מעצימה את המתח הזה. הרצון שלהם לדעת, לסגור מעגל, לעשות צדק, עובר כל כך טוב לקורא, שהוא לכד אותי בתוכו וגם אני רציתי לדעת... לדעת אם אי פעם נדע.
וככה מצאתי את עצמי מרותקת, הופכת דף אחר דף בספר שהגיבורה שלו היא אישה שלא קל להזדהות איתה או לחבב אותה, אולי רק לרחם עליה, שעוסק בתכנים לא קלים - של ילדה שנעלמה, של פדופיליה, של זוגיות רעילה ובדידות, ספר שהייתי חושבת שאם כבר אקרא - זה יהיה במנות קטנות ולאורך זמן, נקרא בערב אחד, בלי יכולת לעצור.

לפני שנה•
★★★★★
•רויטל ק.
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

נראה לי שבין ספרי המתח יש תת-קטגוריה של ספרי-מתח-שאנשים-שלא-אוהבים-ספרי-מתח-יאהבו ותת הקטגוריה הזו די משגשגת בימים אלה. ספרים המוגדרים "ספר מתח פסיכולוגי" המנסים להאיר פינות חשוכות בנפש האדם ולא להסתפק בתאורי רציחות נוטפות דם, מרדפי מכוניות מסחררים וקרבות של רובים ותת מקלעים ברחובות, תאורים שמרחיקים מספרים אלה קוראים בעלי נפש רגישה, שמתוודים ש"אני לא מתחבר/ת לספרי מתח". דווקא קוראים אלה יקראו בהתלהבות את הספרים מהקטגוריה הזו.

הספר - מעבר לסיפור הפשע והפושעים - עוסק למעשה בזוגיות. הוא מפרק את הזוג הנשוי לגורמים, בוחן את יחסי הכוחות ביניהם, שהתעצבו על ידי שנים של חיים משותפים, והטמעת התפקידים בתוך האישיות. הוא בוחן את הטריטוריות של כל אחד מהם ואת השטח המשותף שהוא, נניח, המוניטין. הסיפור מסופר דרך זויות ראייה אחדות. רק האשה (שהיא כבר אלמנה כשמסופר הסיפור) מספרת את סיפורה בגוף ראשון. הסיפור מזווית הראייה של שאר הדמויות מסופר בגוף שלישי. זו החלטה יוצאת דופן של הסופרת, שנראית לי נכונה מאד. דמותה של "האלמנה" היא הדמות המסקרנת מכולן, בעלת אינטרסים מורכבים ומעורפלים, משורטטת בקווים ברורים ומאפשרת הצצה לחיים הלכודים על ידי בחירות שנעשו בשלב מוקדם בחיים, והמצוקה שבחירות כאלה גורמות בהמשך.

הספר כתוב מצויין, הסיפור מתוכנן היטב, זורם ולפעמים מפתיע. דמויותיה של ברטון הן "עמך". כולם אנשים פשוטים שהחיים אינם מאירים להם פנים. אף אחת מהדמויות - הבלש, העיתונאית, הבעל ואם הקורבן אינה נבונה במיוחד. כולן נופלות לפחים שנראים לקורא ברורים מאליהם: זה שבוי בקונספט שלו, ומנסה לארגן את המציאות שתתמוך במסקנתו, זו ממשכנת את האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלה כדי להשיג השגים מיידיים, זה מאפשר לפנטזיה שלו לשלוט בו.

על הכריכה הקדמית יש "משפט מחץ" של סטיבן קינג, הקורא לכל מי שאהב את "הבחורה על הרכבת" או "נעלמת" לקנות מהר את הספר הזה. לטעמי ההשוואה עושה עוול לספר הטוב הזה. אולי כדאי שקינג ישקול להתמקד במה שהוא יודע לעשות - כתיבת ספרים - וישאיר את השיווק לאלה שיודעים איך עושים את זה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•yaelhar
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

ווהאווו ספר מצוין!ספר שתופס אותך חזק ולא מרפה! אחד הספרים הטובים שקראתי
מתעסק בבעיית הפדופיליה.
רוצו לקרוא אותו ואפילו כדאי לקנות ולהחזיק אותו על המדף בבית

לפני שנה•
★★★★★
•הלוחש לספרים
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

21 ביקורות כולן אוהדות חיוביות ומלאות סופרלטיביים וואוו מרגישה שמפסידה שלא משאירה אצלי ומשחררת אותו לחופשי ומצטערת שלא קראתי. בעיקר אחרי שכרטיס ביקור של מישהו יקר לליבי אמן שכנראה שאספתי בתערוכה שלו נישאר בספר כסימניה בעמוד הראשון. גם 41 הצעות מכירה יש לספר הזה אז הוא אכן פופולרי. דואגת שמא לא יהיה לי מה לקרוא בבית החדש ולא יהיה לי שם היכן להחליף ספרים. הסירי דאגה מליבך בארגז העצום שטרם סגרת יש מלא ספרים שאת יכולה להמשיך לקרוא וטרם סיימת אהובה הכול טוב בסדר ממש. המון תודה רבה לכם. חמישי שמח. סופ"ש קמרפא מבורך. 08-12-2022 10:22

לפני 3 שנים•איור וודה
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

זהו ספר מזעזע, הכתוב בצורה נפלאה.
הגדרתו כ"רומן מתח פסיכולוגי" שגויה בעיניי, שכן הוא אינו כזה.
הספר כתוב מנקודת מבטן של מספר דמויות, והוא נע בין ההווה לעבר תוך שהקורא מתוודע לאיטו לפרטים נוספים השופכים אור על העלילה.
ג'ין היא אלמנה, אשר בעלה גלן הואשם בחטיפתה של ילדה קטנה. למשטרה אין די ראיות להעמיד את גלן, הפדופיל, לדין לכן היא מנסה למצוא די ראיות על מנת לגלות מה קרה לילדה שנעלמה. ג'ין, המאמינה בחפותו של בעלה בוחרת בתחילה לטמון את ראשה בחול. היא עומדת לצדו כאשר התקשורת ואם הילדה שמעלמה מאשימים את בעלה, תוך גילוי פרטים על נישואיה הלא-כל-כך-מושלמים.
האם תהיתם פעם כיצד נשים עומדות מאחורי בעליהן למרות שאלו עשו מעשים מזוויעים, ומתעקשות כי הם חפים מפשע למרות שברור לכל כי פשעו?
אנו מתוודעים בספר זה לג'ין האלמנה, אשר עומדת איתן לצד בעלה כאשר זה מואשם במעשים איומים, ותומכת בו. אך כאשר גלן מת, היא מביעה קור רוח ושלווה מוזרים. מדוע היא אינה מתאבלת על מותו של בעלה? האם גלן באמת לקח את בלה הקטנה מביתה, ומה קרה לה?

הספר קשה לקריאה. הוא עוסק בנושא פדופיליה ופגיעה בילדים, ומלמד שטחנות הצדק טוחנות לאט, ולא תמיד הן מצליחות להביא לדין את הפושע. הכתיבה של ברטון נוגעת ללב, והסוף הותיר אותי בהלם מעוצמת העלילה. כל שיכלתי לחשוב לאחר סיום קריאתו היה "וואו".
זהו אחד מאותם ספרים שלאחר סיום קריאתם קשה להתחיל מיד לקרוא ספר אחר. נדרשת הפסקה על מנת להתגבר על טווח הרגשות הגדול אותם הוא מעורר, ועל העלילה הקשה. אני לא חושבת שיש מקום להשוותו לבחורה על הרכבת או לנעלמת, שכן הוא עומד בפני עצמו. הוא אינו דומה להם, ולא חוסר הידיעה הוא המטריד כל כך בעלילה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Leilany
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

רציתי לכתוב ביקורת על "גבר אישה ציפור" אבל טובים ממני הקדימו אותי.
אסתפק בלכתוב ביקורת על ספר משמים אחר.
"האלמנה" מספר לנו את סיפורה של ג'ין- רעיה מסורה שבעלה עומד במוקד פרשת חטיפת ילדה.
הסיפור מסופר מנוקדת מבטם של הדמויות בסיפור- האישה, הבלש, הכתבת, האמא של הנחטפת והבעל.
הכתיבה קלילה, לקראת הסוף דילגתי על כמה פסקאות ולא פספסתי כלום וכמו כן נאמנות האישה מועברת בצורה
מדויקת ואמינה.
עם זאת, אין עלילה ממשית, הסיפורים די חוזרים על עצמם ולמען האמת לא התעניינתי מה יהיה בסוף, מי אשם ולמה.
הסיפור לא הצליח לסחוף אותי למערבולת של החשודים הפוטנציאלים ואפילו סו קולד "מרדפים" הצטיירו כמכוניות מתנגשות בלונה פארק.
לא התרגשתי מעצבות האם, מצד שני אני גם לא בוכה באנטומיה של גריי, לא הזדעזעתי מהרמיזות על פורנוגרפית ילדים
ולא נשארתי בשוק בסוף הספר.
לונג סטורי שורט- למ"למ"לח.
לא מועיל, לא מזיק ולא חובה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•ברברה
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

ישנן נשים לדאבוני שרק אחרי שהפכו לאלמנות מתחילות לחיות, משהו משתחרר. ג'ני היא האישה הקטנה והיפה של גלן. גלן מבטיח לה חיים טובים ושקטים, ג'יני מחייכת ומהנהנת, העתיד נראה ורוד, אבל הרצון לילדים ואי יכולתם להביאם בגלל בעיה רפואית של גלן מעבירה אותם על דעתם. ג'ני בורחת אל עולם הדמיונות וגלן בורח אל העולם האפל של יצרים ברחבי הסייבר והאינטרנט.
ואז בלה הקטנה נעלמה....
מותחן מתח פסיכולוגי המסופר מנקודת מבטם של האלמנה, הבלש המלווה את הפרשה וכתבת עיתון המסקרת את המקרה לאורך השנים.
העלמותה של בלה מלווה את שלושתם שנים, העיתונות, הטלויזיה ודעת הקהל לא מרפה מהסיפור, גלן נאשם בחטיפתה של בלה וזה הופך את כל עולמם, הבלש ספארקס "חי" את בלה ומטלטל מראיה לראיה, והעיתונאית פשוט מחכה לסיפור הגדול.
ואז גלן מת והכל משתחרר......
ספר פסיכולוגי, מותחן, סוחף וקולח על מקרה לא קל ובהחלט מציאותי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רונדנית
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

מותחן-רומן טוב. רומן פסיכולוגי שמקפץ בין הווה לעבר בין שתי תקופות זמן של חקר התעלומה. ואץ במהירות על פני פרקים קצרים המדלגים בין הדמויות השונות בדינמיקה סוחפת.
בעל - אוהב או רוצח חסר לב?
אישה - שטופת מוח המתנהגת ברובוטיות או יותר אישה אוהבת, נאמנה וחסרת פשרות?
אמא - יותר אומללה ומוכת הלם, או יותר אישה צעירה המחפשת את עצמה ואת הפרסום ואולי לעשות קצת כסף כך על הדרך בשם האבל ?
תקשורת - רובוטית שטופת מוח או להקת טורפים חסרי לב?
בלשים - להקת שטופי מוח רובוטיים די טמבלים או אולי סתם טיפוסים בינוניים בעלי רמת אלכוהול נמוכה מדיי בדם שלא מרימה אותם ליכולת חדה (איפה הנורדים כשצריך אותם)?
התקשורת ברשתות החברתיות (חדשה, אז) - אמצעי יותר חיובי או יותר הרסני ושלילי ?
הפתרון... - יותר צפוי או יותר מפתיע - תקראו בעצמכם.
איך לומר - מותחן פסיכולוגי טוב. שחוקר היעלמות ותוך כדי מנתח מערכת יחסים ומשמעותה בין בני זוג. מותחן מהסוג החדש - לייט כזה (מותחן-רומן), אנמי (מדיי, לטעמי) נטול תיאורי דם נשפך, ראשים כרותים, פתולוגים מסוקסים ושאר אלמנטים המעניקים את העובי בדר"כ למותחנים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•
האלמנה

האלמנה

פיונה ברטון

קראתי את רוב הביקורות על הספר הנ"ל והן אלה שגרמו לי לקחת אותו מהספריה עם ציפיות אדירות.
בכל זאת מותחן פסיכולוגי... המלצה לכל מי שאהב את נעלמת כתוב על הכריכה מפיו של סטיבן קינג! מה צריך יותר?
אז לצערי הספר הוא כל מה שבדיוק לא כתוב עליו!
סיפור מעניין שמסופר ממספר נקודות מבט בזמנים שונים על חקירת פשע במשך כמה שנים. הפרקים קופצים בין האנשים השונים במהלך אותן שנים.
אבל..
הספר כלל לא מותחן לטעמי. אין שום מתח אמיתי למעט המתח שהחזיק אותי והוא מה אני מפספסת? האם זה כל מה שזה? ולצערי התשובה היתה כן. אין טוויסט מספיק חשוב בסוף ואין הפיכה של המציאות כמו שלמשל קורה ב"נעלמת" אליו השוו את הספר הזה.
אולי באמת הספר עוסק יותר בפסיכולוגיה, בזוגיות והסודות שהיא מכילה וכיצד זוג נראה מאושר כשהוא בעצם אומלל ואם כך הדבר הספר אכן מתאר מציאות מעניינת, מטרידה וחשובה אבל לצערי מותחן הוא לא.

אז גם אני מסכימה עם אחת הביקורות שאומרת שההמלצה של סטיבן קינג הרשומה על הכריכה לא מתאימה פה לספר בכלל! היא גרמה לי לצפות לספר אחר וחבל.
עדיף היה שלא להגיד כלום. הייתי מתאכזבת פחות ואולי אפילו לא מתאכזבת כלל כי לא הייתי יודעת למה אני נכנסת.
כמותחן הספר לטעמי לא טוב ולכן שלושת הכוכבים בלבד.
הסוף שלו לא גרם לי לשום התפעלות או תהיות.
מה שכן צורת הכתיבה נחמדה וזורמת. דמויות מעניינות וחלוקת הפרקים טובה ושומרת על רמה אחידה (ודי נמוכה) של מתח.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא