זה הזמן להיפרד ממשפחת קליפטון וברינגטון לאחר כמעט שבעה עשורים זהו הספר השביעי והאחרון בתולדות המשפחות שגורלן נקשר זו בזו לאורך השנים, מעבר בין מדינות הצמיחה הכלכלית התמורות שחלו כמובן המלחמות והיריבות ששזורות זה בזה.

הספרים הראשונים בסדרת ימי קליפטון היו טובים, אך ככל שהסדרה המשיכה והתקדמה כך רמת הספרים ירדה גם העיניין בהם.
קריאת ספר שביעי זה, נעשה רק בשביל לסגור את הסדרה למרות שהייתי מוותרת עליו ועל לפחות שניים מקודמיו.

אז מה היה לנו כאן, אמה והארי כבר בשנות השבעים לחייהם עבר ידיהם עדיין בעשיה מלאה, הארי כותב ספרים ואת אמה אי אפשר לעצור, היא יד ימינה של אשת הברזל דאז מרגרט ת'אצ'ר.
כמובן גם אחיה של אמה בעמדה בכירה כך בנם סבסטיאן, וביתו האומנית המוכשרת.
אז בשביל לעשות סוג של קלוז'ר הספר הזה נכתב - לא אגלה מה בסופו - אך כמו סיפור טוב - ביטר אנד סוויט כמו שאמריקאים אוהבים לומר.
יש אהבות יש חתונות יש לידות ויש מיתות.

and say no more.

רק למטיבי לכת של סאגת קליפטון.

בקצרה: התיש אותי! הספר, וכל הסדרה בכלל פשוט התישה אותי.

קודם הספר: הוא לא כתוב רע, אבל כמו קודמיו הוא מתעסק בעיקר בנאומים. ועוד קצת נאומים. ואז פוליטיקה בריטית מלפני כמה עשורים. ושוב נאומים. מספיק! הוא כן היה טוב מהקודמים לו בזה שהעלילה לפחות התקדמה, הגענו לאנשהו בסוף (לסוף...) אבל זה היה מתיש.

ועכשיו הסדרה כולה: כשהתחלתי לקרוא התרגשתי באמת! אני אוהבת את סגנון הכתיבה של ארצ'ר (לפחות אהבתי אז) ושני הספרים הראשונים כל כך רצים בעלילה ברמה שלא ניתן להניח את הספר מהיד. גיליתי שיש יותר מהשלושה שקניתי והזמנתי מהארץ את הארבעה הנותרים (כי כבר התחלתי בעברית, לא אחליף שפה באמצע). החל מהספר השלישי בערך התחילו הנאומים. עמודים שלמים של נאומים. נאומים פוליטיים, נאומים של סופרים... כשסוף סוף היה קורה משהו שמקדם את העלילה, ולו במעט, זה שוב הלך לאיבוד בין הנאומים. ההערכה שלי כלפי הסופר ירדה: הרגשתי שככל שאני מתקדמת עם הספרים, הוא עסוק יותר בלהראות לקוראיו איזה יפה הוא כותב, איזה יפה הוא מחבר נאומים. אבל העלילה, מה איתה? סליחה כן, אבל בית הנבחרים הבריטי לא ממש מעניין אותי, בטח ובטח שלא בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. גם לא הפרוטוקולים של ישיבות של חברות ענק בנושא תקציבים וכלכלה. לקראת סוף הסדרה הנאומים החלו להתקצר (תודה לאל!) אז הספרים חזרו להיות ניתנים יותר לקריאה.
דבר נוסף שהפריע לי: הסופר מתעקש להתמקד בדמויות שכבר סיימו את תפקידן. אוקי, הדמות היוותה איזשהו חלק חשוב, אבל זהו, מספיק מתקדמים. לא כל כך עניין אותי לקרוא פרקים על גבי פרקים של דמות שדרכה ודרכיהן של קליפטון/ברינגטון התפצלו. היו מספר דמויות שהמשיכו כך בספר, במעין עלילה מקבילה. זה גם היה משהו שלא תרם לתשישות בקריאה.

האם אני ממליצה?
שני הראושנים מצויינים באמת.
כל השאר- אפשר לוותר בכיף.

עכשיו ממשיכה למשהו קליל יותר.

מקסים כמו ספריו הקודמים של ג'פרי ארצ'ר.
ספר סוחף ומעניין.
לצערי, זהו הספר השביעי והאחרון של "דברי ימי קליפטון".
אמה והארי כבר אנשים מבוגרים בספר זה,
בני משפחתם עושים חייל, כל אחד בתחומו.
אמה מקבלת תפקיד בכיר בממשלתה של מרגרט תאצ'ר,
הארי מגשים את צוואתה של אימו וכותב ספר חדש.
הכל משתנה כשמגיעות בשורות קשות מהרופא...
מומלץ בחום.

לפני שעות בודדות נפרדתי כנראה לתמיד מדמויות שליוו אותי במשך 4 שנים ועכשיו נראה שיהיה לי קשה להסתגל לחיים בלעדיהם. אומנם מדובר בדמויות ספרותיות, אבל בכל זאת.... כן היום סגרתי מעגל וסיימתי את דברי ימי קליפטון מאת ג'פרי ארצ'ר. קצת קשה לסכם 7 ספרים בפוסט קצר שלא יגלה הרבה ובכל זאת אנסה. העלילה מתרחשת ברובה באנגליה ומתחילה במעקב אחר ילד, בנו של פועל נמל. האב מת בנסיבות מסתוריות ואמו של הילד מגדלת אותו במסירות אין קץ. הילד הוא הארי קליפטון. למרות תנאי העוני שבהם חיים הבן והאם, הבן נשלח לפנימיה. נחשבת. שם פוגש הארי בילד שאביו הוא בעל הנמל שבו עבד אביו של הארי לפני שנפטר. משפחתו של הילד ג'יילס היא משפחה עשירה ומכובדת מאד. למרות הפערים ביניהם שני הילדים הופכים לחברים בלב ובנפש ובהמשך גם לקרובי משפחה. יותר מכך לא אספר למען מי שעדיין לא קרא סדרה נפלאה זו. זכיתי ללוות חיים שלמים של שתי משפחות קלפטון וברינגטון. כל אחד ואחת מבני שתי המשפחות, הגיע לגדולה, כל אחד בתחומו הוא. הארי היה לסופר שספריו מובילים ברשימת רבי המכר ולוחם למען זכויות אדם. גיילס הגיע לדרגה הנעלה ביותר בתחום הפוליטי. בגלל שהספר נוגע מאד בפוליטיקה, פרט לחייהם האישיים, הקוראים עוברים יחד עם גיבוריו של הספר, גם מערכות בחירות, גם מאורעות הסטוריים, כגון מלחמת העולם השנייה או המאבק במשטר הקומוניסטי עד לנפילת חומת ברלין. יש בסדרה הכל מהכל והכתיבה נפלאה. מרגשת ועל אף הנושאים הכבדים שהסדרה כוללת, העלילה מתובלת בלא מעט הומור והלצות. כמובן שיש גם את הדמויות הרעות עד גיחוך שבלעדיהם הסיפור אינו סיפור. אך עיקרון היסוד בסדרה הוא שהטוב תמיד יגבר על הרע.

ספר טוב ומהנה לקריאה