לאחר ביקור בקן הנשרים ובדכאו שבגרמניה, הייתי בטוחה שטינתי רבת השנים לצורר הנאצי, תתעצם.
למדתי שבמעון הקיץ בו נפש על פסגות הריה המושלגים של אוסטריה, זמם להשמיד את היהודים, תכנן תוכניות ארוכות טווח ואירח ראשי ממשלות רבי מעלה בנסיון להגיע איתם לשיתוף פעולה.
בדכאו הרחוקה אך קילומטרים ספורים ממינכן הססגונית ראיתי סרט הסברה על ניסויים באסירים, על מיתות המוניות מטיפוס, רעב ותשישות, על הסבל הניכר בפני האנשים והשמש קפחה על ראשי ולא הייתי מסוגלת להכיל יותר שנאה.
רק חשתי עצבות עמוקה וצער ולא הבנתי איך הגרמנים שנראים כל כך בטוחים בעצמם, הניחו לרודן אחד לעשות כזה בלגן ולהחליט עבורם החלטות הרות גורל שיכתימו את ההסטוריה של המעצמה הירוקה והיפה הזאת.
ובעת הסיור מעיירה לעיר ומאתר זכרון אחד למשנהו קראתי בספרו של יונתן ילון, המלך צ׳ינגיס הראשון אודות עלילה ״שקרתה באמת״ ומספרת על מלך אבסולוטי מסוג אחר ששלט על נתיניו ללא מיצרים וקצת הזכיר לי תרכובות של שליטים מספרי ההסטוריה שלמדתי בבית הספר ומ CNN, יוטיוב וקבוצות קיצוניות בפייסבוק המעלות סרטי עינויים ממקומות נידחים בעולם על מנת ללמד לקח את כל מי שהשליט לא חפץ ביקרו.
המעבר מכבד לקל לא עשה לי טוב. אני מעדיפה להתחיל מהקל אל הכבד.
עם הרוע האמיתי קשה לרובנו להתמודד ואני חשבתי לתומי שאם אקרא ספר שלא לוקח את עצמו ברצינות, אוכל לנווט את הכובד שאפף אותי לצינור הביוב הקרוב ולחוש מעט הקלה.
לצערי זה לא קרה.
טוראן, בעל אזרחות כפולה אמריקאית וצ׳ינגית, מקבל הזמנה ממלך צ׳ינגיסטאן לבקר בממלכתו. הוא נענה להזמנה ועוזב את חייו האפרוריים בברוקלין לטובת הרפתקאה בחבל ארץ מסתורי הגובל, לפי מיטב הבנתי עם טורקיה, רוסיה ומונגוליה.
בבואו למקום הוא מתפעל מיופיה של המדינה, ניקיונה ותושביה המסורים (מי אמר גרמניה ולא קיבל?) אך בהדרגה הוא מבין שמסירות פירושה כניעות וציות לחוקים מתבצע בצורה עיוורת וללא היסוס או מבטים לשמאל או ימין.
ואמנם, המסר ברור: לא כל הנוצץ זהב הוא ואעפ״י שהאזרחים זוכים להטבות ותנאי מחיה מצויינים, הם נתונים לשגיונותיו של המלך הקפריזי והפחד ממנו תלוי באופן תמידי מעל ראשם.
מחברו של הרומן לא מנסה להרשים את הקורא אלא להיפך, משתמש בהומור ותיאורים בומבסטיים לתאר אנשים ומקומות.
הוא בוחר בשמות מטופשים לאזורי מחיה כגון: סוגסטיה, פרציפלוחה וצ׳יקמוק ומתאר מאכלים מסורתיים שעושים כאבי בטן.
אך גם אם מתייחסים בסלחנות לכל המאפיינים הנ״ל ומתעלמים מההשוואות לחוליגנים ידועים לשמצה עדיין יוצאים בהרגשת פספוס: מעשיו המפוקפקים של השליט לאורך כל הסיפור לוטים בערפל אך בסיום, משום מה נסלחים לו.
הכל בא על מקומו בשלום והסוף טוב וסכריני כמו צמר גפן ממותק ביריד.
אני מניחה שלו הייתי קוראת את הרומן במטוס או בתור לקופ״ח, זמני היה חולף בנעימים אך בעודי מסיירת על אדמת גרמניה וקוראת על מעלליו של הרודן החביב, אינני יכולה להתיר לעצמי לחייך או לקחת דברים בקלות.
קולה Zero במזנון תחנת דלק כי יותר מזה זה כבר יואכים פסט.











![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)




