הספרון "אהבת הגורל" נכתב על ידי אבל י' הרצברג ההולנדי. הוא נולד ב-1891 באמסטרדם להורים יהודים יוצאי ליטא. למד משפטים, פתח משרד בתחום המשפט המינהלי, ובשנות השלושים ערך את הביטאון של ברית ציוני הולנד ושימש ראש האגודה. יש אומרים שהיה "איש מבריק", ו"איש של מילים ונואם בחסד".
משפחת הרצברג נשלחה למחנה ההסגר ברנוולד ב-1943. עם חיסול המחנה המשפחה הסתתרה אצל איכרים שהתגוררו באזור וילדיהם עבדו בשדותיהם בהתנדבות.
אבל הרצברג ואשתו נשלחו למחנה וסטורברוק ולאחר מכן לברגן בלזן.
המחנה הוקם כמחנה מעבר לצורך החזקת יהודים בעלי אזרחות זרה שהיתה ברשותם ויזה לארץ-ישראל, מתוך מטרה להחליפם בגרמנים בארצות אחרות.
כל החיבורים בספרון סובבים סביב טיפוסים בתוך המחנה כמו: הקאפו, יוזף קרמר-מפקד המחנה, "הנקבה" שכונתה "אירמי הבלונדינית" ועוד.
בעזרת הסיפורים אבל הרצברג מגולל את אכזריותם של הגרמנים, נטולי תכונות אנושיות ועד כמה לא שבעו מכמות הגופות.
כל הסיפורים קשים, מכילים תמונות זוועתיות, יחס שטני, עונשים, תנאים קשים, צפיפות, מחלות, רעב ועוד.
הסיפור הסוגר את הספרון נקרא "אהבת הגורל" שעל שמו נקרא הספרון. לא לחינם בחר אבל הרצברג במונח הסטואיקני הזה.
לאורך הסיפור "אהבת גורל" אבל הרצברג מגולל את תובנותיו ומישנתו, ושואל שאלות גורליות ומהותיות בקשר לזכות קיומו של העם היהודי בכלל.
ידוע שבכתביו של הפילוסוף פרידריך ניטשה מופיע המונח "אהבת הגורל" מספר פעמים. גם אבל הרצברג סבר כמו פרידריך ניטשה, שעל האדם להסכים לקבל את האירועים שקרו, שקורים וקרו לו במהלך חייו. לדעתו, בהתאם להנחה זו, אין זה מספיק לקבל שכל מה שקורה הוא הכרחי, אלא האדם צריך גם לאהוב את מה שקורה לו.
התובנות המובאות בספרון הקטן הזה מעניינות, מעוררות מחשבה ופולמוס רחב של דיעות מגוונות.
אסיים בציטוט מדבריו של אבל הרצברג
"האם נוכל לקחת את גורלנו בידינו ולשנותו לטובה? אולי נוכל לעשות משהו, לשנות משהו בעולמנו זה?" (עמוד 94)
מאז שסיימתי לקרוא את הספרון, אני מודה שהשאלה הזו מנקרת בי כבר כמה שעות...
לי יניני
יד ושם, סדרת קולות ראשונים , שואה, 103 עמודים, 2017

















