ברור לחלוטין שלא אתי דיין, המחברת, העניקה את השם לספרה. סוד קסמו של הספר טמון בדיוק בעובדה שהיא מעולם לא הפכה וגם לא התיימרה להיהפך לבת שבט המסאי, אלא נותרה תלויה בין העולמות. ככזו היא זכתה בהתבוננות מיוחדת שבכשרון רב היא מנחילה אותה ואת תובנותיה לקורא.
חייה של דיין הוליכו אותה אל הסוואנה האפריקאית ומפגשיה עם בני שבט המסאי שינו את חייה מהקצה אל הקצה – היא עברה לחיות בקרבם במשך שנים רבות. התבוננותה של דיין בבני השבט היא התבוננות מתמסרת, צנועה, מכבדת. היא לא בוחנת את המסאים ותרבותם מתוך אמות המידה שבהן הגיעה מצוידת מהבית. במחיר ויתור על קשר עם מכריה ועל שלל הנוחויות החומריות שמציעה התרבות המערבית הכירה את המסאים כמו גם את הארץ שבה הם חיים והאקלים השורר בה, המכוננים במידה רבה את תרבותם.
הספר חף מידענות ריקה ומשחץ. דיין מתארת את חוויותיה בזהירות ובכנות, בדרך ההופכת את הקורא שותף לתהיותיה, לחולשותיה ולמי שמתפעם יחד עימה מגילוי התחכום המסתתר מאחורי ערכי המסורת והמערך החברתי המורכב של המסאים. בדרכה, החפה מביקורתיות, היא מתארת גם מנהגים שבתרבות המערבית נתפשים לא פחות ממחרידים, כגון שתיית דם ומילת בנות ומאתגרת את הקורא במשמעויות שונות מאלו שאליהן הוא נחשף דרך תקשורת רדודה המדבררת ערכים חברתיים מערביים הנכפים תדיר על חברות מסורתיות ומעקרים אותן מתוכן ולימים אף מקיום. במידה רבה, יותר משהספר מלמד רבות על המסאים ותרבותם ההולכת ונכחדת – זהו ספר שיכול ללמד את הדרך הנכונה להכיר בה את הזולת, האחר באשר הוא. מומלץ בחום רב!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
