דדה חייל בסדיר שמשרת בבסיס מודיעין בסיני בצה״ל של שנות ה70, צבא ההגנה לישראל נראה ומרגיש שונה לגמרי מהצבא של היום ועם זאת נראה כי נקודות דמיון מסוימות ניתן למצוא.
דדה מנסה להילחם באחד המפקדים שמסתבר משתמש במרותו לא לשמור על בסיסו וחייליו אלא לשמור על תחתוני חיילות הבסיס ואונו הגברי, בין אם אותן חיילות רוצות את חברתו ובין אם לא... דדה לא אוהב את זה, מתקומם ונכנס לכלא באשמה מומצאת כלשהי. לאחר שהדבר נודע המלחמה שלו הופכת להיות המלחמה של חיילים בודדים נוספים מה שיוצר בסופו של דבר כריתת ראשים מסוימים וכאוס בבסיס הקטן בסיני שמגיע לידיעת האחראים בישראל.

בנוסף למלחמתו בבסיס דדה גם נלחם בשדים של עצמו - אם שחולה בסרטן, אח שטס ונטש את המשפחה, אבא שמנסה להכיל את המציאות ואהבתו של דדה שמתה והתחדשה. התמודדות אחת אחרי השנייה, בבעיות ושאלות קיומיות שלא מפסיקות לצוץ בראשו זה מה שמוגש לנו כקוראים לשבור עימו את הראש.

לא הצלחתי להכיל את דמותו של דדה, מצד אחד הוא נלחם בהטלת מרות לא נכונה של מפקדו ומצד שני מסרב להבין כשחיילת שבה התאהב נותנת לו רמזים ברורים שאיננה מעוניינת בו, והוא בשלו... נלחם במלחמות אישיות, בכאב ולב שבור מסיבות שונות ונתקע כאשר המציאות שלו מסרבת לקדם אותו.

אני באופן אישי הצלחתי להתחבר לתקופה למרות שלא זכיתי (או שלא...) לחוות את הזמנים הללו, עלו בראשי החזיונות של סיני של פעם, המדבר, החול והחום, המדים של צה"ל וההווי שזרק אותי משום מה לסרט 'גבעת חלפון אינה עונה'. אבל לדדה לא הצלחתי להיקשר, משהו בחוסר היציבות שלו גרם לי להתהרהר ולרצות להתרחק ממנו ולא מצאתי את השלווה שלי עם הספר הזה.
אני כן חושבת שיש כאן אמירות ביקורת רבות בספר, על התנהלות של אנשים שונים, על מצב ועל תקופה והשלכותיה אבל מכאן ועד המלצה על הספר רחוקה דעתי, זה מסוג הספרים שאני ממליצה לקרוא קודם ביקורות נוספות לפני שמבינים אם רוצים לקרוא, לאו דווקא כי הספר גרוע, אלא כי לא יתאים לכל קורא כנראה... לשיקולכם.

מילה הנוגעת לעטיפה - עיצוב ותמונה נהדרים, בחירה מצוינת!

את הספר זכיתי להכיר בשיעור ספרות באוניברסיטה בשיעור על פרוזה וסוגיות תפילה, בו זכיתי להכיר את הספר מזווית אחרת מהתייחסות מיוחדת לתפילת הדמות הראשית.
הסיפור מגולל את סיפורו של דדה חייל משקיען ובעל עמדות נחרצות מגלה שהמפקד הדתי שלו ''סגל'' כופה על עצמו על חיילות בבסיס הוא מחליט לשחרר אחד מהם לאור הגילוי, מעמידים אותו למשפט, הוא מגלה את המקום הפחות מחמיא של צה''ל, ומהות הצדק בחיו הוא נתקל בהמון מהלומות בדרך התמודדות עם אהבתו הראשונה ויחסיו המיניים אליה,לעומת אימו שחולה ומתפלל לשלומה, אך פוחד לחזור הביתה כי לא יכול להתמודד עם הכאב של אימו לכן מבקש להתפלל ולשאול מהו המשמעות של אלוהים. הדמות מאוד מוסרית לכאן או לכאן, הספר כתוב בצורה מדהימה ואמיתית כל-כך התרגשתי שסיימתי תוך כמה ימים,מומלץ וחבל שאופנהיימר לא התפרסם יותר.

הרומן, המספר על חייל מצפוני שזוכה להתגייסות חבריו בבסיס, מכיל יסודות חשובים להבנת ההוויה הישראלית כיום. יתרה מזו, הספר עוסק למעשה בקונפליקטים הפנימיים של הפרט בקבוצה ובמשפחה דרך האצטלה הצבאית. הפרות הקדושות הנשחטות כאן אמנם מעטות, אך הן בבחינת כדור שלג שמתגלגל ומתעצם כשבוחנים את המשבר התרבותי - חברתי הנוכחי בארץ.