"הסדרה הזאת לא היתה הילדות שלי, אבל לחלוטין היתה ראויה להיות."

"כל מה שאמרו על הספר הזה בקושי מגרד את קרסוליו. "

"אלגוריה נפלאה, משעשעת, חדה, נוגעת עד הלב. לויד אלכסנדר התעלה על עצמו בספר הזה."

"גדלתי על הסדרה הזאת. יופי חי. עברית יפהפיה ולא מתיימרת, נובעת מן המקורות; סיפורים שמקימים לתחיה את כל תפארת העבר."

"גם הספר, כשמו, הוא כאילו פשוט וכל כך כל כך לא. שמונים ומשהו עמודים בסך הכל, וקראתי אותו אולי מאה פעם."

"זלדה היא נפש אחות."

"סיפור מופלא על ילדים פרטיזנים, על ילדי מחנות, על איסוף השברים, על תקווה. לו אני שר החינוך, הייתי מכניסה אותו לתכנית החובה."

"שירי רחל. אף מדף לא שלם בלעדיהם."

"נפלא. כמו כל ספר בסדרה."

"סיפור נהדר ומתוק על ידידות בין חמוס וילד. מהספרים שכל כך חבל שלא גדלתי עליהם, ואין ספק שאקריא אותם לילדים שלי."

"סדרת ילדים? ממש ממש לא. הספר הזה הוא ההוכחה. על מקור הרוע, על ההתמודדות איתו ועל איך כולנו היינו מתים לצייר כמו כריס רידל."

"רוע ותקוות וכאב ואהבה כתובים בעברית נפלאה, מסחררת. כל כך שמחה שיש לי עותק, כי בחנויות כבר מזמן אי אפשר למצוא אותו. מקווה בשבילכם שיש בספריה."

"ספר מרתק על יחסינו עם שכנינו מצפון, על בעיות ההסברה שלנו, ובין השורות על אידאליזם וערכים. פטריוט אמיתי ואדם נדיר."

"סוף העולם במכחול עדין ובתיאורים רגישים. אחת האפוקליפסות היפות שקראתי."

"<I>כשבוערת האש במקום אחד שבע שנים בלי הפסק,יוצאת מתוכו בריה ושמה סלמנדרה.</I> ספר (וסדרה) שמציירים את הזוועה של מלחמת העולם בדיוק אכזרי. מטלטל ואיום וכן."

"ספר ילדים נהדר שכל אח גדול יזדהה איתו."

"שירים מעוררי מחשבה, בוטים, מדויקים."

"ספר זכרונות מצחיק עד דמעות על המשפחה המשוגעת של חובב. גם למשפחה שלי מגיע אחד כזה, ואם הייתי חצי מוכשרת ממנו, כבר הייתי מתחילה."

"דירק ג'נטלי הוא בלש הוליסטי, דאגלס אדאמס הוא גאון והספר הזה הוא אחד הספרים השנונים, הנבונים ומעוררי המחשבה שישנם. <I>"בכל הכנות, ריצ'ארד," אמרה, "אני מניחה שתאמר שוב ששכחת. איך יש לך החוצפה לעמוד כאן עם שתי רגליים, זרועות וראש, כאילו היית בן אדם? אפילו אמבת הדיזנטריה היתה מתביישת בהתנהגות כזו. אני מוכנה להתערב איתך, שאפילו הצורה הנחותה ביותר של אמבת הדיזנטריה ממין זכר תגיע בזמן לפגישה על מנת לקחת את החברה שלה לטיול על דופנות הקיבה מדי פעם. אני מקווה שהיה לך ערב מחורבן." "אכן, היה," אמר ריצ'ארד. "לא היית נהנית. היתה שם סוסה בחדר האמבטיה ואת לא סובלת דברים כאלה."</I>"

"שירה עצובה ונוגעת."

"פנטזיה בוגרת, מהודקת וכתובה מקסים. הדמויות הראשיות מאופיינות היטב. אני מחבבת את רונאן, מסתדרת עם אדם, מתה על בלו ונואה ומזדהה עד מוות עם גנזי. (אוי גנזי.)"

"קיטש במובנו הנהדר. סיפורים על נערות בגיל ההתבגרות, מחנכים במכוון לשלל מידות טובות (עמדי על שלך, עשי את הדבר הנכון, אל תניחי לחברה לקבוע לך בלה בלה בלה) אבל בצורה כל כך נעימה שזה מקסים."

"קול מאוד אישי ומלא אופי וקסם, קולה של עלמה, מגישת טלוויזיה, המספרת על חזרתה בתשובה. על פי השמועות אוטוביוגרפי. אני מתאהבת בכתיבה הזאת כל פעם מחדש."

"ספר נאיבי ומתוק כל כך שלמי אכפת. יופיו של האמזונס, מה זה ייעוד בכלל, תרבות וידע זה לא אותו דבר. הלאה המחוכים!"

""סמית," הוא אמר. הוא הושיט יד אחת ללחיצה [...] "אני נרדף, בורח, חסר בית וספוג ג'ין. סמית. בן שתים-עשרה. זה אני. קטן מאוד, אבל דק וחזק כחוט-ברזל, כמו שאומרים. שיער כהה ובזמן האחרון גר במסבאת האריה האדום שעל-יד ספרון היל. סמית." ספר נהדר עם גיבור נוגע ללב, עם משבר אמון כואב ועם אפשרות למחילה. במסע בשלג אני תמיד מתחילה לבכות."

"יעל. רודי. קלרכן. אדית. נפתלי. אברהם. אילזה. מיקי. אני אוהבת את השמונה האלה כל כך שזה כואב."

"ספר קסום ויפהפה על חבורת ילדים עזובה ועל בית קולנוע ישן בוונציה. יש גם אגדה מסתורית אודות הקרוסלה של הנזירות. אמירה מעניינת על התבגרות. ופרוספר. הו, פרוספר."

"ילד אחד (שלא ברור מי הוא) הולך (לא ברור לאן). ובלי להבין שום דבר, לבנו הולך איתו."

"חברי רשת הריגול הישראלית במצרים, שנתפסו בעקבות עסק הביש, מספרים את סיפורם שלהם ושל שלושת אלה שלא זכו להגיע: שמואל עזאר, מוסא מרזוק ומקס בינט, הי"ד. לא תגלו כאן מי נתן את ההוראה, אבל תמצאו פטריוטים אמיתיים שהקריבו למעננו הרבה כל כך."

"הריוט. ווטרינר כפרי ביורקשייר, סופר מחונן, חבר טוב שלי. ככה זה מצדי, בכל אופן."

"מוטל, אהוב לבי, הילד התמים ושובה הלב מהשטעטל. <I>"מי מרביץ לו, מי?" שואל אליהו. "אני רק רוצה לדעת, מה יהיה בסופו?" זאת גם אני תאב לדעת. מה יהיה בסופי? אולי אתם יודעים, מה יהיה בסופי?</I>"

"הספר הכי טוב של אדית נסביט, וזאת תחרות קשה מאוד. אבא של בובי ופיטר ופיל נעלם יום אחד. הם עניים פתאום, אבל זה לא נורא, כי הם עוברים לגור ליד הרכבת. אני חושבת שלא הבנתם את גודל המאורע. אגיד שוב - ליד ה<B>רכבת</B>. ויש הרבה הרפתקאות ומריבות וגילויים, וזאת ילדות מאושרת. ועם זאת בובי, הבוגרת מביניהם, מודאגת מאוד מהמצב הכלכלי, ומהעיגולים השחורים סביב עיניה של אמא, ואבא, יהיה אשר יהיה. הסוף טוב, כמובן. אבל הסיפור ריאלי וכן ויפהפה. אני מתה על בובי."

"אין לי אותו. אבל יהיה לי. יצירתיות שלא תיאמן וכוח הישרדות מדהים."

"יאנוש קורצ'אק היה מחנך עד נשימתו האחרונה. כאן הוא פורש משנה חינוכית באופן ישיר ואפילו בוטה, מנפץ על הדרך תפיסות אידאליסטיות נאיביות ומציג בלי כחל ושרק את הקשה והמפרך שבחינוך. ועם זאת, שמו של הספר הולם אותו מאוד. כך אוהבים ילדים."

"כזה מדהים."

"שנות קום המדינה בסיפור ילדים שובב ובעברית יפהפיה ומיושנת."

"אמיל הוא פרא אדם ויש לו הרפתקאות לא רגילות והעיירה השוודית המנומנמת לא תמיד רואה זאת בעין יפה. אוי הסיר. איך צחקתי."

"מופרע ומרתק. אמת או לא, ממש לא אכפת לי."

"הרגע הזה שאתה מנסה להחליט מה יותר קרוב לשלמות, העלילה, הדמויות או הציורים."

"חינוך מיוחד. הקושי, התקווה, האתגר, היופי והכאב. הזדהיתי כל כך."

"סיפורו של מחפש. ארבע דרכים שונות, אמת אחת, טרגדיה אחת."

"עוד ספר מקסים בסדרת קרסטומנסי המקסימה של דיאנה ויין ג'ונס המקסימה בריבוע."

"שירי הבן האובד והלב השבור, אהבתה של תרזה די מון, שירי הנהר. גאונות זוטא. <I>אין לך עוד זכות חנינה בעולם. הכל הוכרע. חלומותייך טובעים בים ואת אומרת שירה.</I> "

"חיי פנימיה בריטיים ציוריים, ומטוסי ספיטפייר מסתחררים במסדרונות, ודגים בכיסים, ומה יהיה איתך ג'נינגס?"

"שאול בארנארד גדל ביער ויוצא מן היער ושב אל היער על מנת לצאת ממנו, ושוב חוזר, ולזמן מה מצליח לחיות בו בשלווה, אבל הימים ימים קשים ויש מכרות זהב, או אין, וישנה גם קייט. והוא לא יכול לעזוב, לא באמת, כי היער בדמו, והוא מוכרח להחליט. ואולי זה מה שכולנו עושים כל חיינו. הקפות ביער."

"מד"ב קל וכתוב היטב. מתמודד נהדר עם שאלת החזרה בזמן (ננה לכם, "הארי פוטר והילד המקולל"!)"

"פוליטיקה: אנשים טובים, אנשים רעים, אידאלים ואינטרסים וכוונות מתנגשות. בריתות ויריבויות ועיתונות ודיפלומטיה ולמה אני בוכה לעזאזל. אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. הקול שלי, בכל אופן, הולך לאורין נוקס."

"גם כאן אני תמיד בוכה. סיפור נהדר על שתי קבוצות ילדים שנלחמות על מגרש שומם. מלחמה ממש. עד המוות. עדין ויפהפה ועצוב, עצוב, עצוב."

""היום גם אבא וגם אני למדנו המון מילים חדשות בעברית. אבא למד את המילים מכולת, חשמל, קבלה ומעלית. אני למדתי את המילים מפגר, מטומטם, טיפש, חמורה ואידיוט אחד. אחד זה גם מספר.""

"גם בפעם המאה אלף, בשורה האחרונה יהיו לי דמעות בעיניים. "ועל הקבר מזמרים קנרים.""

"ספר ילדים בגובה העיניים על מלחמה - מלחמת אחים - ביוון. כתוב מקסים, ועצוב נורא."

"מקסים ונועז ורואלד-דאלי לגמרי. אף פעם לא אוכל להסתכל על עכברים באותו האופן."

"שובר לב."

"אחד הספרים הכי טובים שנכתבו אי פעם. אני מאוהבת בכל דמות בספר הזה. תמסרו ד"ש לסבסטיאן פרנק."

"סיפור התבגרות ישן ונוגע ללב, עם קול הירמוך הזורם בעמק ושריקת הרוח בשדות החיטה. הייתי מחבקת את אברמיק, אם הוא היה מרשה לי."

"זה אלתרמן, וזה הטור השביעי. וזאת תש"ח. השירים האלה (חלקם, בכל אופן) מבטאים רגשות של עם שלם בעוצמה וביופי שאין כמוהם."

"אתה רואה את העולם דרך עיניה של ילדה שאיבדה חצי ממשפחתה, חצי מעצמה, שעברה מלחמה, שנמצאת בין זרים שאיש מהם לא יודע מה קרה שם בכלל. וזה מטלטל וזה כואב והזכרונות, אוי, הזכרונות. מופלא, לא פחות. "

"כל הסדרה, כמובן. אבל זה הספר האהוב עלי, זה שבו פרד וג'ורג' שוברים שיאים של שנינות וחוצפה, זה שבו צבא דמבלדור מעיף כריות. ועוד לא דיברנו על החצ'קונים של מריאטה."

"אלכס. רובינזון קרוזו היהודי, בבית נטוש בלב וורשה, באמצע מלחמת העולם. אמין או לא, זה יפהפה."

"שירי שואה בחריזה ומשקל מושלמים ובלב מדמם."

"אני אוהבת את קאסי ואני אוהבת את פרנק מאקי ואני אוהבת את הסופרת הזאת. "

"חד ומצמרר."

"ספר על חינוך, על ילדים, על כאב לב. קטן ונהדר."

"עוד ילד שובב ומקסים מעטה של היוצרת של בילבי."

"בכיתי כשקראתי אותו. בלי ספוילרים, אבל הכינוס הגדול של דובי בנדר!"

"למירה קדר יש עברית יפהפיה ודמויות שאי אפשר שלא להתאהב בהן. ארור יהיה מי שקרא לזה "רומן היסטורי מרגש", מפני שהוא באמת כזה ועכשיו אף אחד לא יאמין לי."