בזמן שלא היית מספר על התמודדות של משפחה רגילה עם הדיכאון הקליני של האב - מידע שהשגתי מביקורת אקראית שמצאתי, כי הדבר לא היה ברור כלל במהלך הקריאה.
שזה מוביל אותי לבעיה העיקרית שהייתה עם הספר, הוא מצד אחד כן סיפר יומיום של הילדה, אבל מצד שני לא באמת סופר משהו.
לא הייתה התקדמות או התפתחות בדמות של הילדה, היא די נשארה אותו הדבר, או שפשוט הגיבה כמו... שילדה בת 13 אמורה להגיב - אם אף אחד לא מתייחס אליה היא עושה דברים בכוונה כדי למשוך תשומת לב, אם היא רואה את אבא שלה מדמם (מאיפה שהוא) אז מן הסתם היא תכנס לפאניקה ותצעק על אימא שלה שתעשה משהו.
מעבר לכך, היא הייתה דמות שממש קשה להתחבר אליה או להרגיש סימפתיה כלפייה.
אני מבינה ועוד איך עד כמה השינוי החד בהתנהגות של האבא אמור להפוך אותה למנוכרת, עצבנית וכועסת על העולם, במיוחד כאשר זה דיכאון קליני שפשוט מפורר את כל הבית, אבל הספר מתחיל מהשלב הזה, ואין ממש הסבר עד כמה השינוי היה דרסטי.
כן הסופרת מראה לנו זיכרונות של הילדה כשהאב תפקד, אבל עלו רק 2 זיכרונות, ולקראת סוף הספר, שבהם או שהיא נסעה איתו ודיברה על משהו, או שהוא ואימא שלה צחקו ממשהו (זה גם כן היה חלום אז לא יודעת אם זה נחשב), והסופרת כן ניסתה להעלות איך שהילדה התנהגה פעם, אבל שוב, זה עלה כמה פעמים בהתחלה כאקספוזיציה, אבל אז יותר לא נגעו בנושא הזה, אז יצא מצב שאני פשוט קוראת ספר על ילדה מאוד מעצבנת שכביכול משהו לא בסדר הולך עם אבא שלה, ואין ממש... לא יודעת, כביכול הסבר שאפשר להבין למה היא מתנהגת ככה, ולמה אי אפשר להאשים אותה שהיא סתם ילדה מגעילה.
הסופרת לא ממש נתנה לי סיבות להרגיש סימפתיה לדמות הזו, לחשוב עד כמה שקשה לה ושהיא מסכנה, כי היא לא רשמה על זה כלום, עד שהיא נזכרה בסוף הספר לרשום את זה. היא פשוט כתבה את המעשים שלה, ואולי פעם ב-30 עמודים מה היא הרגישה, שגם אז התיאור הרגשי היה מתואר גרוע ולא ממש עזר לי להתחבר אליה רגשית, כך שלאורך הספר פשוט התעצבנתי מההתנהגות של הילדה וגלגלתי עיניים.
מעבר לדמות הראשית לא ממש היו דמויות אחרות שהיה אפשר להתחבר אליהן, כל הדמויות בספר הזה היו בלתי נסבלות (למעט האבא, רק כי הוא פשוט לא הופיע 80% מהספר): אחותה הייתה עוד יותר מגעילה מהילדה עצמה, היה נראה שאימא שלה מנסה להתייחס לילדה היותר בוגרת ויחסית זנחה את הראשית (אולי זו תחושה שלי, למרות שניסיתי לתת לה את הספק כי היא עבדה שתי עבודות והייתה אחראית על הבית המתפורר הזה, אז לא היו לי רגשות חזקים לגבייה), החברות שלה כמעט ולא הופיעו אבל גם היו די בזבוז כי הן סתם היו שם בתור 'החברות' ולא תרמו לעלילה בשום אופן חוץ מעוד כמה עמודים (אולי רק בסוף להראות שיפור בדמות הראשית, אבל השיפור הזה היה מזערי ונהרס מאוד מהר לאחר מכן), הילד שנדבק אליה לא עשה כלום חוץ מלהראות לקוראים עד כמה היא מגעילה לסביבה שלה (אם ניתן להאשים אותה או לא), וההומלסים שהיו גם לא עשו כלום חוץ מלראות שוב עד כמה שהיא דמות מגעילה לסביבה שלה (אולי גם קצת מושפעת מאנשים שמביאים לה יחס אבל לא יודעת).
באמת שהעלילה הייתה נראית בערך אותו דבר אם לחתוך חצי מהדמויות, הן לא ממש תרמו לעלילה או להתפתחות של הדמות.
אני מניחה שהסופרת רצתה להראות פרצוף לדמויות שהשפיעו פעם על החיים של הילדה, אבל זה היה עוזר אם הדמויות האלו היו משפיעות יותר על העלילה ולא על העבר של הדמות שבקושי עולה לפני השטח.
כשהשגתי את הספר היו לי ציפיות גבוהות מימנו, והייתי במצב רוח לספר מיוחד שמעורר מחשבה בדרך כזו או אחרת, של דמות שמתפתחת ומשתנה, אבל לפי מה שתיארתי אפשר לנחש עד כמה התאכזבתי, הסיבה היחידה שהוא קיבל 2 כוכבים כי הוא היה קריא, שזה כן משהו שלפעמים חסר, אבל נראה לי שזה אולי סתם מנחמדות כי כשקראתי חיכיתי שמשהו יקרה, שבגלל זה קראתי, אבל... כלום לא קרה.
נראה לי אפילו בלי הדמות הראשית הספר היה עם אותה עלילה מתקדמת, נראה לי היה לי נחמד יותר לקרוא את ההתמודדות של האב עפם המצב, או את ההתמודדות של האם לפחות.
כך שלסיכום, הספר איכזב.
נ.ב. - אהבתי את זה שהסופרת ניסתה לתת עומק לדמות כאילו שהיא מבינה בכאב ויכולה לזהות ולהתחבר עם אנשים שעברו את הכאב הזה. היא לא ממש תיארה מה באמת עבר על הילדה, כך שלא הבנתי על איזה כאב מדובר, ממה הוא נגרם, למה, בגלל מי, מתי הוא התחיל, הוא פשוט קיים ואני צריכה לקבל את זה ולאכול את זה ולהתפאל מה'ציטוטים' המיוחדים. (הילדה גם פשוט טענה לילד שהוא גם עבר כאב מסויים בחיים שלו למרות שהוא לא מודע אליו, שזה למה היא התחברה אליו, למרות שלאורך כל הספר היא הייתה בלתי נסבלת כלפיו, אז זה גם היה מאוד מוזר ונראה כמו ניסיון נואש לעומק)
