הספר האחרון שקראתי השפיע עליי קצת יותר מדי, והייתי צריכה משהו קליל.
לא הייתי ממש במצב רוח לקריאה, אבל רציתי ספר דיגיטלי שיהיה לי בהיכון לקראת נסיעה, והספר הזה כבר היה לי בספרייה כאחד מהספרים שמקבלים במתנה כשמורידים את אפליקציית עברית.
כבר ריפרפתי עליו בעבר אבל לא ממש קראתי אותו, כי זה היה בתקופה שבה לא הייתי בקטע של קריאה דיגיטלית וגם לא כל כך בקטע של רומנים.
יש לציין שהיו לי ציפיות ממש נמוכות ממנו, אז שמחתי לגלות שזה רומן רומנטי קליל, פשוט וקצר, בלי הרבה סיבוכים או עומק, אבל כן נותן את התחושה החמימה הזאת שרוצים לקבל מרומן. <b>פיל גוד רומנס.</b>
ניק ואלכסה מכירים מילדות, בפרולוג אנחנו קוראים על הפעם הראשונה שבה הם התנשקו, ואלכסה אמרה לו שיום אחד היא תתחתן איתו והוא צחק ממנה.
אחרי זה אנחנו נזרקים שלוש עשרה שנה קדימה, אל הדירה של אלכסה בזמן שהיא מבצעת כישוף אהבה, ושורפת רשימת תוכנות שהיא מחפשת בגבר, כי היא נואשת למישהו שיש לו מאה חמישים אלף דולר לתת לה.
ניק הוא בחור עשיר שגם צריך אישה, בגלל ענייני צוואה.
אוי מיליארדרים והצוואות שלהם...
גם ניק מכין רשימה של האישה שהוא מחפש, ומהרשימות של שניהם אנחנו מבינים שהם מחפשים דברים שונים לגמרי.
בכל מקרה זה לא משנה, אחותו של ניק מגי, היא החברה הכי טובה של אלכסה, והיא משדכת ביניהם כי היא יודעת על המצב של שניהם, והם חותמים על חוזה נישואים.
אני לא אפרט יותר מדי כי זה באמת ספר קצר, עם עלילה די פשוטה.
בעיניי הדמויות היו נורא חביבות, ככה שלא היה אכפת לי יותר מדי מחוסר המורכבות שבו, וכמו שאמרתי הציפיות שלי ממנו מלכתחילה היו נמוכות.
באמת שזה היה ספר מושלם למצב שבו לא בא לי לקרוא, זה הרגיש כמו סיפור אהבה מוכר.
חשבתי שהמיליארדר הזה יהיה יותר קשוח, ושהעושר שלו יהיה חלק יותר דומיננטי מהדמות שלו, אבל ניק למעשה הרגיש כמו בחור נורמלי ומתוק, שפשוט היה צריך להכיר את הבחורה הנכונה כדי להיות מאושר.
אלכסה לעומת זאת סקסית בטירוף.
אני יודעת שאני אמורה להידלק על מושא האהבה הגברי, אבל התיאורים של אלכסה והגוף שלה פשוט מנצחים כאן.
היא גם מתוקה עם לב רך, מישהי שקרובה למשפחה שלה ואכפת לה מאוד מבעלי חיים.
אמאלה, הלב שלי מפרפר כשאני חושבת עליה.
הספר הזה פשוט נתן לי כל כך הרבה נחת, הוא הרגיש לי משפחתי ו-COZY, וכשאני חושבת עליו פשוט בא לי לחבק את עצמי.
היו גם כמה קטעים מצחיקים.
הסמאט היה קליל, לא נכנס יותר מדי לתיאורים ומהיר, ככה שהספר הזה הרגיש כמו רומן רומנטי טהור, עם משיכה חזקה בין הדמויות, וסמאט שהיה צפוי ורגיל.
זה מוזר אבל התכוונתי לתת לספר הזה שלושה כוכבים, כי הוא לא ממש נותן הרבה, אבל הוא לא מרגיש לי כמו ספר של שלושה כוכבים.
נכון שזה מרגיש קל מדי, פשוט מדי, ושהסופרת לא ממש התאמצה לכתוב את הסיפור הזה.
ובכל זאת... זה עדיין סיפור שהיה לי נעים ומהנה לקרוא.
אולי מה שאני מרגישה ממנו כרגע, תואם למה שהסופרת הרגישה כשהיא כתבה את הספר.
נראה שהיא פשוט רצתה לספר סיפור אהבה שיעשה לה ולאנשים שקוראים אותו נעים בלב.
אמאלה אני יכולה לבכות עכשיו.
אני פשוט חושבת על הכוונה שהסופרת טמנה בספר הזה, החיבוק שהיא רצתה לתת דרכו, והקלות שבה הוא בוודאי נכתב.
לא אני לא מסוגלת.
זה ספר כמעט סתמי, אין בו שום דבר יוצא דופן.
אבל החמימות שאני מרגישה עכשיו בלב... איך אני יכולה לדרג את זה?!
אני פשוט כל כך שמחה שקראתי את הספר הזה, מהפשטות שלו, מהנחת רוח שהוא העניק לי והשקט שהוא עושה לי בנשמה.
נראה לי שזה קצת ספר לאנשים שבדרך כלל לא אוהבים לקרוא, כי הקריאה דורשת מהם יותר מדי מאמץ.
באמת שהספר הזה לא דרש ממני שום מאמץ, ובא לי לבכות מרוב שאני אוהבת את ההרגשה הזאת.
אז אולי אני אקרא את השני בסדרה.
כי הוא אותו מספר של עמודים ויש אותו בספרייה.
אני חושבת שזה הקטע, הספר הזה לא פנה אל המוח שלי בכלל, לא עירב אותו בשום צורה.
כנראה שזה הוביל לכך שמבלי ששמתי לב, התחלתי לאהוב את הסיפור, לא בגלל העלילה אלא בגלל איך שזה הרגיש לי להיות בעולם הזה ובזוגיות הזאת.
זה פשוט הרגיש לי כל כך טוב.
זה לא הגיוני לי, בעוד חודש אני אשכח ממנו, ולא יהיה שום דבר שיגרום לי לרצות להמליץ עליו לאנשים.
אבל כנראה שהוא תפס אותי בזמן טוב, בזמן שבו הרגשתי קצת עצובה ושבורה, ופשוט נתן לי נחמה דרך סיפור אהבה.
זה לגמרי ספר שאני מבינה למה אנשים יגידו עליו "זה כולה רומן רומנטי", כי זה באמת כולה רומן רומנטי, באמת אין בו הרבה מעבר, אבל זה לא הופך אותו לגרוע.
להפך, זה הופך אותו לטהור ופשוט להבנה, קצת כמו גלידת שוקולד פשוטה.
יש בו משהו טהור, ובסיסי מאוד, שאני נורא מתחברת אליו.
כי העלילה כאן באמת פשוטה ומוכרת, וזה יכול להפוך למשהו שלילי כשזה לא מה שמחפשים.
אני חושבת שהרבה זמן לא כתבתי ביקורת שהיא נטו רגשות חיוביים כלפי ספר.
אני מנסה להכניס משהו שלילי, כדי לאזן, ולתת לאנשים ציפיות ריאליות.
אבל זה כנראה פשוט מקרה כזה של הספר הנכון בזמן הנכון, וזה מונע ממני מלתת ביקורת אובייקטיבית.
<i>"אהבה מעוורת את העיניים מראות חסרונות והשנאה מעוורת את העיניים מראות יתרונות."</i>(רבי משה אבן עזרא)
הספר הזה פשוט הרגיש לי כמו אהוב שגורם לי להרגיש טוב, מבלי להתאמץ יותר מדי.
_
<i>"מה אמרת לה?" שאל.
היא חייכה בזחיחות מנוסה. "אמרתי לה שאם היא תוציא מילה אחת על כל מה שהיה, היא בחיים לא תקבל מאיתנו עוד גלידה. ותאמין לי שהילדה מבינה היטב מה זה אומר."
"את לא כועסת?"
היא הסתובבה ופניה אליו. "אתה צוחק עליי? אין לך מושג כמה דברים הגנבתי למלאכית הקטנה הזאת. היא בכתה, נכון?"
פיו נפעם בתדהמה. "כן איך ידעת?"
"זה קורה לי כל הזמן. לא היה לך שום סיכוי. אה, ועוד דבר אחד."
"מה?"
"אני מה-זה מחורמנת עכשיו, וכשנגיע הביתה אראה לך בדיוק כמה."
הוא נמלא תימהון. "את סתם משחקת בי."
היא העניקה לו נשיקה רטובה, עוצרת נשימה, קטלנית. ואז נסוגה בחיוך ערמומי. "לא. אבל אני בהחלט אשחק איתך אחר כך."
כשהתרחקה ממנו בטפיפה גנדרנית, הותירה אותו עם זקפה ועם ארשת פנים נבוכה.
נשים.
-
אבל הוא לא צריך לדעת.
הוא לא צריך לראות אלו רגשות עמוקים יש לה כלפיו ולגלות את הסוד שתמיד חשדה כי היא מסתירה אפילו מעצמה, ועתה הודתה בו סוף-סוף בינה לבינה.
היא אוהבת אותו.
בכל ליבה. כל חלק ממנו, טוב או רע, את החבר ואת המאהב ואת השותף ואת היריב.
היא רצתה לבלות איתו את שארית חייה ולתת לו הכול, גם כשידעה שהוא אינו מעוניין בה.
היא דחקה את הידיעה הזאת למקום סודי עמוק בתוכה, ואז הבינה כי תיקח כל מה שיציע לה, גם אם זה לעולם לא יספיק לה.</i>
