הוצאה לאור›מעריב

צנחתי על הכיסא בפרוזדור ההמתנה של הפסיכיאטר. בקופת חולים, כמובן, אני לא יכולה להרשות לעצמי שסן פרטי. עשיתי את עצמי כאילו אני מחכה לדיאטנית שבחדר הסמוך, אם אפגוש חלילה מי ממכרי. התור היה ארוך. אחינו בני ישראל סובלים מבעיות נפשיות שונות, אבל אני, רק שאלה.
לבסוף הגיע תורי. התיישבתי מול הרופא שנעץ את מבטו בצג המחשב ולא העיף מבט לכיווני. המממ... נהם לעומתי, אכפתי ומביע עניין כמו העט שעל שולחנו.
יש ל

בהגיעו לבגרות, הרלוורד מן נבחר להצטרף לגילדה, יחידי הסגולה האחראים להמשך קיום העיר "ארץ" ביבשה קשת התנאים. הוא נשבע סודיות ומצטרף לגילדת העתידנים, אחת משש הגילדות אותן מובילה מועצת הנווטים.

הרלוורד, שגדל כשאר הילדים בפנימייה ובניתוק מהוריו, מתחיל אט אט להכיר את העולם שמחוץ לעיר רבת הקומות, המוגנת כביכול מהעולם החיצון. הוא משמש תחילה כחניך, העובר הכשרה בשלל הגילדות (מסילנים, הגוררים, בוני הגשרי

קצין רוסי בכיר מאוד מחליט לערוק לארצות הברית בצוללת הכי מתקדמת של הצי. לאחר תיאור הסיבה מדוע הוא החליט לעשות כך, מתחילה סאגה של רדיפות ימיות, אינטריגות והטיות בין ארצות הברית לבין ברית המועצות. אכן, העלילה מאוד מותחת, וגם לקראת הסוף כאשר נראה שהכל נגמר, שם מתחיל פרק מותח במיוחד, לדעתי אחד מהחלקים הטובים של הספר.
יצאתי מאזור הנחות שלי בשביל לקרא את "המרדף אחרי אוקטובר האדום". זה לא הז'אנר שלי בדר

כולם יודעים שסטלין רוצח המונים. אז מדוע הוקדש חצי מהספר העבה הזה על אין ספור רציחותיו, עוד מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה...
סתם בזבוז זמן, אנרגיה, דפים...
זה ספר היסטורי רציני? זאת ביוגרפיה רצינית?
ביוגרפיה אמורה לגלות ולהתעסק בדברים הפחות ידועים של האדם. ובוודאי שלא להרחיב חצי ספר על פרט ידוע כל כך.
לגלות את הנסתר, ולבאר ולהעמיק על הגלוי. וכאן יש פספוס ענק.
היה נכון לצמצם את כל רציחותיו לנגיד

נוסעים יקרים, נא לחגור חגורות. אנחנו ממריאים.
בדקות הקרובות נביט ממעוף המטוס בקווי העלילה של 'מעשים של אמונה'.
אם תאמצו את עיניכם תוכלו להבחין ברכסי אי הסבירות הגבוהים, כאן לימיננו. אנחנו טסים בקו ישר - הם יישארו איתנו לאורך כל הדרך.

אנחנו מתחילים. מוכנים?

כאן בקצה המסלול-אל-רב-המכר-הבא אתם יכולים לראות את הרב מוזס לוריא. הוא האב הפטריארכלי הקלאסי. יש לו כמה בנות, אבל הוא רוצה יורש. בן. לא

משוגע הוא הרומן האחרון של ב''ז (לפחות לפי מה שכתוב באחורי הספר), והוא נפלא, כמובן.

למרבה הפלא, הספר מסמל כמין המשך (שלפני הקריאה לא מצאתי שמדברים על זה) של הגיבור מהספר '''שושה'' שלו, גם מבחינת השם ''אהרן גריידינגר'' וגם אזכור מפורש של אהרלה, שהייתה לו חברה צעירה בשם שושה.

אהרןן גריידינגר חי לו בניו יורק חיים של סופר ואיש מחשבה, עד שנכנס לחייו מקס, אדם שחשבו למת במחנות של היטלר. משם הקורא נ

אלוהים ברא את האדם, והאדם המציא את המכונה וכשהמכונה פיתחה בינה ומודעות לעצמה התחילו הבעיות...
הפתיחה הזאת יכלה ויכולה לשמש עשרות פתיחות לסיפורים ולסרטים אפוקליפטיים אבל לכל יש ההתחלה, יש רובד שורשי והתוצר הוא עולם דיסטופי; עולם שנשלט, בתום מלחמות עולמיות ומחלות נגיפיות בעלות תמותה רבה, על ידי תאגידים תעשייתיים וקיברנטים שבראשם עומדות משפחות חזקות, סוגדות לתרבות המזרח וחיות לפי קוד הציות המשפחתי ה

****


קשה להתחיל לתאר חלום, בייחוד אם הוא סוריאליסטי, כזה שיש בו דברים שפשוט אין להם שמות או תיאור. זה תמיד נשמע משהו כמו "אז הלכתי בכביש, שזה לא היה בדיוק כביש, אלא יותר מין עמק כזה עם חריץ בצבע לבן, אבל אי אפשר ממש ללכת שם, כי כל מי שהולך נופל פנימה, וצריך להיזהר מהפירות הגדולים שיש מסביב... וגם לא הייתי אני, אלא כמו שהייתי רואה את עצמי, מעבר לזכוכית חלבית כזאת".
בעיני החולם, שום דבר לא נרא

הכנת רשימת שירים להשמעה לאדם אהוב, אינו דבר שבשגרה ואינה דבר פשוט בכלל; ההכנה מגלמת בתוכה לא רק את השירים שאתה, העורך, אוהב, אלא היא גם צריכה להיות רשימה לדעתך הצד השני יאהב. ההצלחה המושלמת תבוא לידי ביטוי ברגע שהאדם או האשה (תלוי בטעם) להם אתם מכינים את הקלטת... לא טעיתם ואני לא התבלבלתי, אכן כתבתי קלטת, יתקשרו אליכם כעבור יום בהתלהבות ובחיוך וישאלו כיצד ידעתם לקלוע לטעמם המוזיקלי.
החלק הקשה של