הוצאה לאור›ספר לכל

לכאורה, יש בו באמת הרבה תפניות והרבה הפתעות.
לכאורה, הוא כתוב טוב (לא משהו מיוחד, כתיבה פשוטה ולא ספרותית).
לכאורה, הוא כתוב בהומור נחמד.
לכאורה, למרות שהיו בו כל מיני תפניות שקצת חורגות מההיגיון, בכל זאת בסוף הן מתיישבות עם הרציונל.

אז למה רק 3 כוכבים?

כי זה ספר מהספרים שלא אשמור. קראתי, יופי וטוב שהיה.
אז מה הי לנו? בחורה צעירה ויפה עם עבר פלילי שהיא מסתירה, כמובן, מוצאת עבודה כעוזרת

אני בטוחה שתורמנה הגבות כאשר יתקלו בסקירה הזו.

בדרך-כלל אני לא מתחברת לסוגה של הרומן הרומנטי והארוטי בפרט.

גם אני כמו רבים אחרים שמחפשים אשמים... אולי זה מזג האוויר האפור.

אז אני מאשימה את החורף שאני לא בדיוק מחבבת אותו. זה ממש לא סוד שאני מעדיפה טמפרטורה של 24 מעלות ושמש זורחת ומחייכת בשמיים.

העלילה ב"נעולה עליך" מרחפת על מערכת יחסים של אליינה וית'רז והדסון פירס.

היא: אובססיבית

הדבר הראשון שיש לי לומר על הספר הוא על סוגיית התרגום. מלאכת התרגום היא מלאכת מחשבת, ראויה להערכה ולא משהו פשוט. אז יש לי כבוד למתרגמים כולל למתרגם ספר זה. אבל הבחנתי לא אחד שהתרגום לעיתים מילולי מידי, אפילו כשמדובר במטבעות לשון שלא מיתרגמות טוב לעברית. לא אחת חשבתי לוותר על התרגום ולקרוא בשפת המקור, אבל: 1) התעצלתי. 2) אני מעדיפה ספרים פיזיים על פני דיגיטלים. 3) אני קוראת בעיקר בשבתות וחגים. אבל ב

זוכרים את המשחק ״נשיקה/סטירה"?!
אז זה מה שהספר עושה, רק מטלטל יותר. בעיקר בשל החמימות הוורודה של כריכתו. למרות ההזהרה בכריכה האחורית הסטירות בספר כואבות עמוק בבטן.
והנשיקות שהספר נותן נפלאות ומלהיבות כמו רומן רומנטי נפלא.
ואז סטירה מטלטלת.

הספר מתחיל בנשיקה הכי מתוקה ובסטירה הכי קורעת.
היה לי קשה להמשיך לקרוא. הרומנטית שבי קיוותה לעמעם את כאב ולהעצים את האהבה.
קיוותה להקלה. לסוף טוב.
לא א

היום הייתי בחנות ספרים, סוף סוף.
היום למדתי לקח חשוב מאוד לחיים (אתם יכולים לקעקע את זה על כף הרגל, אם אתם רוצים להיות בטוחים שבחיים לא תשכחו את הלקח הממש חשוב הזה):

למרות העובדה שאני מסתדרת יותר טוב עם ספרים בכריכה קשה (הם שורדים יותר זמן. לא שאני מתעללת בספרים שלי (בכוונה), אבל הכריכה שלהם מסתלסלת בצורה מעצבנת כמו ספר שכבר קראו אותו יותר מדי. אני ממש לא אוהבת את זה) הם לא בהכרח -בדרך כלל לא-

לי זה הספר הראשון שאני קוראת של מיכל אדלר.

הספר הגיע אלי דרך ממליצה שהצליחה להכניע אותי, כשבמיוחד ידוע לה שהז'אנר של רומנים, הם לא בדיוק כוס התה שלי.

ברומן הנוכחי ישנם שני שחקנים עיקריים:

נייק פרייס-עיתונאי בעיתון "וגאס ניוז" בלאס וגאס, שבז לכל מה שקשור לכסף, לממון ואותותיו לצד ג'וליה פיין, בעלת נוף יפה לעיניים וחברת הפקות גדולה וידועה.

במסגרת הכתבות שכותב מר נייק פרייס, הוא מחליט ל

כמנהגי לפני שאתחיל בביקורת אספר את הסיפור שהוביל אותי לספר הזה...
זה התחיל הזה שההורים שלי התעקשו לגרור אותי למסע בעקבות נעלי הספורט לאחי.
למה להשאיר את טל לנפשה בבית ולתת לה לעשות קצת כיף בבית בזמן שהוריה ואחיה מחפשים לו נעלי ספורט חדשות, בואו נגררו אותה גם! למרות שנאתה לשופינג וחנויות נעליים (כן, כך נולדתי).
בשלב מסוים החלטתי שאין לי כוח יותר להסתובב בין חנויות והבחנתי במרחק לא רב בשלט הגואל

ברוכים הבאים לבלש האוטומטי! האלגוריתם הראשון בעולם לכתיבת ספרי בלש באופן אוטומטי, ללא מגע יד אדם לאחר הכנסת הנתונים הראשונים!
להזנת נתונים הקש אנטר

--אנטר--

נא הכנס את שם הבלש: --אלביס קול--

סווג את הבלש מבחינה חברתית, סמן אפשרות אחת:
1. זאב בודד
2. בעל חבר טוב --V--

נא הכנס את שם החבר: --ג'ו פייק--

סווג את הבלש מבחינה רומנטית, סמן אפשרות אחת:
1. ללא קשר רומנטי
2. בזוגיות
3.

הו ניקי! את הדמות הכי לא טובה שראיתי בחיי-,-
ואני עוד חשבתי שטריס מפגרת(אל-תשפטו-אותי) אבל את פשוט שיא הפיגור והאנוכיות יא בת גאיה(תוצאה מעודף קריאת פרסי ג'קסון).
אז אויי את הולכת למסיבה של הפרחה ששכחתי איך קוראים לה! אויי לא! אבל תני לי להבין משהו- אם את כל כך שונאת אותה, למה את הולכת למסיבה שלה?! את סתומה או משהו?[כן,היא כן].
אני בכללי לא זוכרת הרבה..עברתי את האמצע אבל קראתי את זה בצומת ספרים