התור משתרך בקופה
החום לא תורם למפלס הלחץ
המסכה מקשה עלייך לנשום אוויר
הזיעה מכסה את המצח
אני ממתינה בסבלנות, שיגיע תורי ואוכל לצאת מכאן
מאחוריי קבוצת נערות בגיל ההתבגרות מקשקשות ורוטנות
ואז זה מגיע...בהתחלה אני מתלבטת אם שמעתי נכון
"לא דיי אני מתה רק 50 עשו לך לייק" הבלונדינית מדברת בקול
"תתאבדי כפרה איזה בושות" אני שומעת חברה נוספת
"טוב דיי תרדו ממני בסדר" קול חלוש עונה להן
אני מסתובבת, מאחוריי עומדות בנות בגיל הנעורים, משרבטות שפתיים לתמונת סלפי
לידי היא עומדת, אני מתבוננת בה, העיניים שלה מבריקות מדמעות
"תתעלמי" אני לוחשת לה
היא מסתכלת עליי, כנראה נבוכה, הצעד הבא שלה גורם לי להרהר
"חכו גם אני רוצה להצטלם" היא קובעת בשמחה
"נראה לך?" אני שומעת את הבנות עונות לה "זה לאינסטוש" הן קובעות כאילו מדובר בספר תורה
היא פגועה, רואים את זה על הפנים שלה
"אז מה?" היא שואלת אותן
"נו מה ייראו את האף הענקי שלך" הן מתפקעות בצחוק
אני לא מסוגלת יותר לשתוק, אני מסתכלת עליהן, מורחת על פרצופי את החיוך הכי מתוק שלי
ושואלת אותה "איתן את רוצה להצטלם? תעדיפי 50 לייקים מאנשים שבאמת אוהבים אותך ולא 500 לייקים צבועים"
הן מתחילות לברבר ולקשקש שטויות, על חשיבותם של הלייקים, ברגע הזה התור שלי מגיע
אני מסתובבת אל הנערה "תמצאי לך חברות אמת, לא חברות אינסטוש" זה כל מה שאני מוסיפה
אני משלמת בקופה, אוחזת בשקית הקניות, ומרגישה יד נוגעת בכתפי
"תודה" היא אומרת בלחש
אני מנענעת את הראש ויוצאת מהחנות
עולה לרכב, מניעה, והרגע הזה פשוט מציק לי, האכזריות של אותן בנות חורה לי
המרדף אחר הלייקים, אחרי התמונה המושלמת, תחרות "היופי" למי יש אף מושלם, ומי הזריקה שפתיים תאוותניות
כל אלו מובילות אותן לשכוח שמולן עומדת בחורה בדיוק כמותן
החום לא תורם למפלס הלחץ
המסכה מקשה עלייך לנשום אוויר
הזיעה מכסה את המצח
אני ממתינה בסבלנות, שיגיע תורי ואוכל לצאת מכאן
מאחוריי קבוצת נערות בגיל ההתבגרות מקשקשות ורוטנות
ואז זה מגיע...בהתחלה אני מתלבטת אם שמעתי נכון
"לא דיי אני מתה רק 50 עשו לך לייק" הבלונדינית מדברת בקול
"תתאבדי כפרה איזה בושות" אני שומעת חברה נוספת
"טוב דיי תרדו ממני בסדר" קול חלוש עונה להן
אני מסתובבת, מאחוריי עומדות בנות בגיל הנעורים, משרבטות שפתיים לתמונת סלפי
לידי היא עומדת, אני מתבוננת בה, העיניים שלה מבריקות מדמעות
"תתעלמי" אני לוחשת לה
היא מסתכלת עליי, כנראה נבוכה, הצעד הבא שלה גורם לי להרהר
"חכו גם אני רוצה להצטלם" היא קובעת בשמחה
"נראה לך?" אני שומעת את הבנות עונות לה "זה לאינסטוש" הן קובעות כאילו מדובר בספר תורה
היא פגועה, רואים את זה על הפנים שלה
"אז מה?" היא שואלת אותן
"נו מה ייראו את האף הענקי שלך" הן מתפקעות בצחוק
אני לא מסוגלת יותר לשתוק, אני מסתכלת עליהן, מורחת על פרצופי את החיוך הכי מתוק שלי
ושואלת אותה "איתן את רוצה להצטלם? תעדיפי 50 לייקים מאנשים שבאמת אוהבים אותך ולא 500 לייקים צבועים"
הן מתחילות לברבר ולקשקש שטויות, על חשיבותם של הלייקים, ברגע הזה התור שלי מגיע
אני מסתובבת אל הנערה "תמצאי לך חברות אמת, לא חברות אינסטוש" זה כל מה שאני מוסיפה
אני משלמת בקופה, אוחזת בשקית הקניות, ומרגישה יד נוגעת בכתפי
"תודה" היא אומרת בלחש
אני מנענעת את הראש ויוצאת מהחנות
עולה לרכב, מניעה, והרגע הזה פשוט מציק לי, האכזריות של אותן בנות חורה לי
המרדף אחר הלייקים, אחרי התמונה המושלמת, תחרות "היופי" למי יש אף מושלם, ומי הזריקה שפתיים תאוותניות
כל אלו מובילות אותן לשכוח שמולן עומדת בחורה בדיוק כמותן