“ספר עם סוף של התחלה חדשה.
מתוק מדבש ונפת צופים.

מורגן רודס, שליטת הסופרים ביקום כולו. נטולת מתחרים, חסרת חסרונות. ידיים גאונות כמו שלה מסוגלות למצוא תרופות למחלות סופניות. אבל נאלץ להסתפק רק בסדרה של שישה ספרים שנכתבה בידיה.
אני מחפשת בנרות ספרים כאלה, שאני יכולה להשוות אותם ליין- לחלוטין משתבחים עם השנים. נעשה עוול טרילוגיות ארורות שמתחילות נדירות ומסתיימות בקלישאה מייגעת. ואני מתאפקת מאוד חזק כדי לא להזכיר שמות.
אף אחד בעולם, אולי חוץ מג'יי קיי רולינג, לא היה יכל לכתוב את "נפילת הממלכות" בצורה גאונית כמו שהוא כתוב. מא' ועד ת'- פשוט מצויין להחריד.
אסרב להתייחס לעומק לעניין הקוסמי ולכל הקסמים שהיו מיותרים בדיעבד. זה בדיוק כמו אמא שלי מכינה את האוכל הכי טעים בעולם, אז מה אם נפל לה שערה פנימה, קלי קלות לעשות את ההפרדה. וכך גם כאן. למורגן רודס היה תבשיל מושלם ובלי לשים לב נפלו לה כשערה פנימה, אז הוצאתי אותם וחזרתי לאכול. טעות, לטרוף. והבטן שלי רק ביקשה עוד ועוד.
תענוג של קריאה כזה עוד לא היה לי, פשוט להיסחף עם הגלים של הדפים ולהתמכר אליהם באימה, שבסוף כל הטוב הזה יסתיים. מישהו היה צריך לכתוב בכריכה "סכנת התמכרות" זה המעט שאפשר לעשות למען הקוראים.
קליאו, מאגנוס, ג'ונאס, לוסיה, אמארה, אשור, ליסנדרה, קרטיס, ניקולו, פליקס, נריסה, תיאון, ארון, אוליביה, מיילו, אלקסיוס. אתם הדמויות הכי משובחות, מרתקות, מהפכניות, משעשעות ואינטליגנטיות שאי פעם הכרתי. בין אלו שפגשו במותם במשך הסדרה ובין אלו שנשארו בחיים כדי להתאבל או לרקוד על קברם, כולם היו יוצאי דופן ומופלאים.
חברות אמיצה, בגידות מפתיעות, סודות אפלים, לוחמים חסרי פחד, עבודת מידות, כבישת היצר ואילוף התאוות. כל אלו מלווים את הקורא מהספר הראשון עד לספר האחרון. שום דבר לא היה צפוי, המתח היה מורט עצבים, העלילה טובה ביותר שמחזיקה את הדמויות הטובות ביותר שיוצרת ספר שבתוכו סיפור שמתאהבים בו, מקנאים בו, בוכים מימנו, מתרגשים איתו וחוזרים לקרוא אותו עד שנמאס. רק שאף פעם לא נמאס.

אם אתם קוראים לעצמכם תולעי ספרים ולא קראתם את סדרת "ספילת הממלכות", אז אתם פושעים חסרי בושה.
אל תלכו, רוצו לקרוא אותו.
הפספוס יכה בכם לאט. עד שתמצאו את עצמכם בשלולית הבכי שלכם, מתייפחים על סיום סדרת ספרים שאין דומה לה.”