מחקרים דומים מראים כי רק בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת זוהה היישום כחלק בעייתי ובלתי נפרד מתהליך המדיניות, ולא כסעיף של תהליך קבלת החלטות.
הכשלים שנבדקו מאז הובילו למסקנה כי הבירוקרטיה סובלת ממחלות רבות וביניהן מטרות ומבנה עמום, מדיניות מורכבת מידי, סטגנציה, שחיתות וחוסר מוטיבציה.
עבודה זאת תתמקד בשאלה - מדוע תוכניות מדיניות שלכאורה אינן מעוררות התנגדות אינן מיושמות.
כשלי יישום קושרו לרוב להתנגדות פוליטית, בירוקרטית או שתיהן.
המשותף לתוכניות שנבחנו כאן הוא שהן מטפלות בנושאים ה"נהנים" מהסכמה ציבורית רחבה.
התוכניות נבחנו בעזרת מודל קונספטואלי המתאר את זירת המדיניות כמטריצה של שני שחקים - פוליטיקאים ובירוקרטים, המופעלים על ידי שני מניעים - קידום אידיאולוגיה וקידום מעמד.
למודל זה המתיימר להיות כללי, מצורפות הבחנות לגבי ייחודיותה של זירת המדיניות הישראלית:
התמודדות עם שאלות קיומיות, חוסר תכנון לטווח ארוך, דיס-פרופורציה של חלוקת הכוח הבירוקראטי, וצורך בהישגים פוליטיים מידיים, הנובע מחוסר היציבות הפוליטית.
על פי המודל הכללי כאשר תוכנית מדיניות עוסקת בנושא המעורר מחלוקת המעניין את הציבור - יישום המדיניות תלוי בעיקר במניעיו של בירוקרט. מודל זה נמצא כבעל כוח הסבר רב לפחות בנוגע לשלושת חקרי האירוע שנבחנו בעבודה זאת.
גם ייחודיותה של זירת המדיניות זוהתה כבעלת השפעה רבה, אך לא באופן שסותר את המודל הכללי.
מסקנה נוספת מבדיקת שלושת התוכניות העלתה כי לשחיתות היתה השפעה מכרעת לפחות על שתיים מהן.
עבודה זאת בחנה שלוש תוכניות מדיניות:
א'-3: תוכנית לאכיפה מוגברת של חוקי תנועה, שלא יושמה עד היום.
להב"ה: תוכנית להגברת השוויון בנגישות למחשבים ואינטרנט, שהחלה להתממש אך נבלמה.
ממשל זמין: תוכנית למתן שירותי ממשל מקיפים באינטרנט, שמיושמת בהצלחה יחסית.