“#
באנגליה של המאה ה-17, בה משתוללת מלחמת אזרחים בהתקפות אלימות מזויינת, יש המון מכשפות שמישהו צריך לצוד. המישהו הזה – מאת'יו הופקינס שמו - מינה את עצמו למומחה לאיתור מכשפות: הוא ירא-שמיים (כמובן) בנו של כומר, בעל פונדק שפיתח שיטות מעניינות מאד איך לאתר – ולהיפטר – ממכשפות. לצערו חל באנגליה איסור על עינויים, כך שהיה על הופקינס להיות יצירתי. האמונה היתה שהשטן שולח "שדונים" היונקים דם ממכשפה – לכן היה צורך להפשיט לגמרי את המכשפה, לגלח את כל גופה ולחפש בה סימנים. כל כתם-לידה, נקודת-חן או שומה היו הוכחה. אז דקרו את המכשפה במחט מיוחדת – כי ידוע שמכשפה אינה חשה כאב, היא רק מעמידה פנים, קשרו אותה בתנוחה כואבת לכיסא, לא איפשרו לה לישון וחקרו אותה במשך שעות בתנאים כאלה. בסוף – הפלא ופלא – המכשפות התוודו על נזקים שעשו, אנשים שחלו, יבולים שקמלו. אם לא התוודו העבירו אותן ב"מבחן המים". המכשפה נכפתה בידיה ורגליה והושלכה למים. אם צפה – אות הוא שהמים דחו אותה כי היא מכשפה. אם שקעה – היא אינה מכשפה (אז מה אם טבעה ומתה? קורה.)

חוקרים מנסים להבין את תופעת ציד המכשפות שהתחוללה באירופה (והגיעה אף לאמריקה) אחרי ימי הביניים החשוכים. קראתי כמה סברות מעניינות – החל מהעובדה שבאותה תקופה (סוף המאה ה-15 עד סוף המאה ה-17 בערך) היהודים, שהיו השעיר לעזאזל הקבוע, לא היו באיזור. הם גורשו כמאתים שנה קודם ממערב אירופה. מי יוכל לתפוס את מקומם אם לא קבוצה חלשה אחרת – נשים בדרך כלל עריריות ללא מגן – עניות, חלקן לוקות בפיגור או במחלת-נפש, שאף אחד לא יתנגד במיוחד אם ייתלו. הסבר נוסף שקראתי היה שהדתות ביסודן הן נגד נשים. האם לא היתה זו חוה שהתפתתה לנחש ובגללה גורשנו מגן העדן? נשים, כידוע, דעתן קלה הן פתיות, קלות להתפתות ובאין להן גבר שישגיח מי יודע לאיזה תהומות שחיתות הן יכולות להגיע.

מת'יו הופקינס ושותפו פעלו כשלוש שנים ושללם היה 150 נשים שהוצאו להורג או מתו "סתם" בכלא שתנאיו לא איפשרו שרידה. "המאשימים" היו חברי הקהילה שהאשימו את הנשים האלה בכל מה שהתקלקל – מיבול שקמל, בצורת, ספינה שטבעה, פרות וכבשים שמתו ועד ילד/אשה/גבר שמתו ממחלה או מתאונה. השיטה המשפטית, שאיפשרה להאשים באשמות שווא בלי להסתכן, איפשרה לשכנים להעניש ולסלק נשים עמן הסתכסכו או שהיה ברשותן משהו שהם רצו.

הספר הזה עוסק בפרשה של מת'יו הופקינס ברומן היסטורי מרתק ומצמרר. הוא נשען על תחקיר שערכה הסופרת, שהוסיפה לסיפור חלק מומצא שאיפשר לה לספר את הסיפור בדרך יותר מרתקת מאשר היה במציאות (כן, זה אפשרי). הספר מעלה לדיון פרק אפל – אחד מני רבים – בתולדות האנושות.

משהחלה מורת-רוח נגד מת'יו הופקינס – שהתמקדה, כנראה, בשכרו הגבוה (מה רצו ממנו, הרי גם צדיקים צריכים לאכול...) הוא פרש וכתב ספר-הדרכה על שיטות מדעיות לאיתור מכשפות, ששימש מאוחר יותר את התובעים בסיילם.
הוא נולד, כך נראה, להרבות טוב בעולם.”

“רומן מרתק המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש באנגליה.
בשנת 1645, מלחמת האזרחים באנגליה נכנסת לשנתה הרביעית.
המדינה מתפוררת ואין דבר שימנע ממת׳יו הופקינס, אשר כינה את עצמו ״צייד המכשפות״
לפעול ללא הפרעה ולהרוג את כל מי שנחשדה כמכשפה.
די בכך שהאישה דעתנית ובמקרה גם אלמנה ואין גבר שיגן עליה,
או פשוט אישה המנהלת אורח חיים שונה מהמקובל, או סתם אישה חולה, ענייה או בודדה
והיא יכולה להיות מוכרזת כמכשפה.
אם היא ביקרה חולה כלשהו בעיירה ולאחר מיכן החולה נפטר, היא תואשם במותו ותוכרז כמכשפה
ומכאן ש"חובה" על הוצאתה להורג.
מת׳יו הופקינס (האמיתי) הצליח להרוג מאה ושש נשים, באכזריות רבה.
בסיפור, אחותו, אליס הופקינס התאלמנה וחזרה לבית משפחתה באסקס.
היא נאלצה להתגורר תחת חסותו של אחיה מת׳יו ואז הסתבר לה, לחרדתה, במה אחיה עוסק...
הסיפור מעניין ונקרא בנשימה עצורה, קשה להאמין שכך זלזלו בחיי אדם במאה השבע-עשרה.
מומלץ ביותר.”

“רומן היסטורי מרתק המבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש באנגליה במהלך המאה השבע עשרה וזכה לכינוי "צייד המכשפות". צייד המכשפות היה מסע צייד שבמהלכו גברים ונשים הוצאו להורג באשמת כישוף. הם הואשמו בביצוע מעשים נוראיים בשם השטן כמו: מוות, הפלות, רצח תינוקות וכו'.
ה"מכשפות" עברו חקירות ועינויים קשים עד שאפילו הודו במעשים למרות שלא היו אחראים להם כלל ואז הוצאו להורג.
הספר מעניין מהעמוד הראשון, התרגום מצויין וקולח וממש אי אפשר להניח את הספר מהיד. ממליצה בחום!
אליס איבדה את אמה ואת בעלה והיא חוזרת מלונדון לעיירת הולדתה באסקס לגור עם אחיה, מתיו. בתקופה הזאת משתוללת גם מלחמת אזרחים באנגליה והרוחות סוערות. אליס מגלה שאחיה השתנה והפך לגבר חזק ושתלטן שמטיל אימה בעיקר על נשים חלשות. מתיו נהיה מסוכן ואליס פוחדת ממנו.
למתיו הייתה ילדות לא קלה, הוא עבר טראומה בילדות ונשארו לו המון משקעים ופחדים מהעבר. אליס מגלה שהוא הפך לצייד מכשפות. הוא פיתח אובססיה כלפי התפקיד החדש שלקח על עצמו והיה מכין רשימות ועובר מעיר לעיר במטרה לצוד את המכשפות, לחקור אותן בעינויים ולהוציאן להורג.
אליס לא מוכנה לעמוד מנגד ולשתוק והיא מחליטה לנסות לטרפד את חקירותיו ולהטעות אותו על מנת להציל כמה ממכרותיה שנחשדו כ"מכשפות". אבל אליס מגלה כי למתיו יש תוכניות גם כלפיה ומהר מאד היא מוצאת את עצמה עמוק בתוך הצייד למרות התנגדותה ובשלב מסויים נשקפת סכנה גם לחייה.
מה יהיה בסוף? כיצד יגיב מתיו שיגלה שאליס חותרת תחתיו? האם אליס תצליח לשרוד? מה יעלה בגורלו של מתיו?
הסיפור משלב מציאות ודמיון. מתיו הוא באמת האיש שהוביל את צייד המכשפות באנגליה אבל דמותה של אליס בדויה. הסופרת רצתה להוכיח עד כמה יצר השליטה יכול להיות הרסני ועד כמה טראומות מהעבר יכולות להשפיע לרעה ולעורר את יצר הנקמה.
מכיוון שהסופרת שילבה דמיון בתוך הפרטים ההיסטוריים, היא בחרה סוף מפתיע ושונה מהסוף האמיתי.
בסוף הספר ישנה אחרית דבר מאת ד"ר שי פררו שנותנת מידע ופרטים על התקופה המדוברת ועל הצייד המזעזע.
ממליצה בחום לקרוא!”

“יש אלו המצדיקים את הכאוס ששורר בעולם באיזה אל שנמצא שם למעלה ומכוון את חיי האנשים כמו בובות על חוט ("הכל לטובה","הכל משמיים"), ויש כאלו שמקבלים על עצמם את האבסורד בחיים בצורה צינית ופשוט חיים חיים חסרי משמעות עמוקה (כך אני חי באופן אישי).
הספר עוסק בציד מכשפות שהיה נהוג באנגליה במאה ה-17, שזה למעשה שם קוד להליכה עיוורת אחר אמונה הרסנית. גיבורת הסיפור היא אחותו של צייד מכשפות נודע שמתהלך ברחבי הערים ו"צד" נשים שלכאורה עוסקות בכישופים זדוניים על מנת להצדיק אסונות שונים ("שלא ייתכן" שיקרו לאדם מאמין שמבסס על האמונה את כל חייו. דוגמא לאסונות כאלו הן יבול שהתייבש, מות של תינוק, מות פתאומי של סוס וכדומה)
הספר פותח בנימה צינית ואכזרית של שמות ההורגים "בצייד" האחרון: "אליזבת גודינג ממניגטרי, אלמנה, נתלתה בעוון הריגת סוסו של רוברט טיילור. הלן ליץ- בעוון שליחת שדון במטרה לפגוע בתינוקת, וכדומה) ומפתח ציפייה אצל הקורא שהשגעון ייפסק ואנשים יתפכחו- אך לשווא. אנשים מפוחדים הם כמו סוסים שרצים עם רתמת סוס ללא יעד.

הספר אומנם עוסק במאה ה-17, אך הוא למעשה מראה מטרידה מאוד למציאות שלנו כיום.

"האמונה מתחילה לפעול בידיוק במקום שבו החשיבה פוסקת"”