את ספרה החדש והאחרון פתחה רות ארגוב, במפתיע, בטופס ויתור על סודיות רפואית ובשיר המצהיר על חתימה עליו. הספר מסתיים במילים: "מָתַי אֵרֵד לְלֹא מִטְעָן בַּתַּחֲנָה, אֲוַתֵּר לָרִאשׁוֹנָה / עַל שֶׁמֶשׁ הַמָּחָר." ערב רדתו של הספר לדפוס הלכה רות לעולמה לאחר מחלה ממושכת.
באיכויות פואטיות נדירות, בלשון גמישה, מרובדת, ססגונית ואירונית, ובשליטה ברבדים תרבותיים עמוקים, פורשים שירי הספר סוגיות אישיות ופואטיות, זוגיות, מקצועיות ומשפחתיות – כל זאת בצילה המרתק, המאיים והמעניק של מחלה. כדי לכתוב כך דרושים אומץ רב, תבונה, רגישות והומור. כל אלה מוענקים בספר ביד רחבה.
מייד עם הופעת ספר שיריה הראשון (תצאי כשאתן לך סימן, עמדה 2013) הסתמנה ארגוב כקול רענן ורב-עוצמה, רושם שהתבסס עם יציאתו לאור של קטיפת ירח ב-2015. עם זאת, תופעה חולפת הוא מהלך חדש לגמרי, ספר חריג ביופיו, בפואטיקה שלו המטילה ריבוא אורות בתוך הצל.
רות גזית ארגוב, משוררת, מלהקת (Casting Director) ומאמנת בתחום התקשורת, הייתה ממקימיו ועורכיו של כתב העת המקוון פועם. היא נולדה והתגוררה בתל אביב, השאירה אחריה את בן זוגה ושני ילדים.