“מזה זמן רב לא נמצאתי קורא ספר מתח, ללא רציחות וקרנבל של גופות, אהבה שיש בה מתח ומשיכה סקסואלית ללא סקס ממשי, שימוש מדתי ונבון במטפורות, דימויים וידע במיתולוגיה היוונית, עד שיש חשק לחזור ולקרוא את האיליאדה והאודיסיאה.
בכל קריאה שלנו, בין אם זה ספר גרוע או טוב , אנו בעצם מתחברים עם אישיותו של הכותב. בספר זה עולה דמותו של ניר זמיר כאדם רב אופקים, מעמיק ומבין את אומנות הכתיבה בניואנסים, כל זאת בכתיבה מצומצמת ואפילו מדויקת.
אני מנחש כי תפקידו הקודם ב"כוחות הביטחון", כלל שימוש נרחב בכישורים אלו, ותחושתי היא כי אם היו רבים כמוהו, לא היינו שומעים על הפיכת אדם לעד מדינה באמצעות פשפשים וקרציות.
הסיפור הוא על פורש המוסד, אדם, שנקרא ל"טפל" בטרוריסט מסוכן, שעומד להגיע לאי קטן ביוון. על האי מתגוררת מוירה, מטפלת זוגית ורופאה לכל עת ששיכלה את אהובה שנהרג על ידי אחיה,( אמרנו יוון? מיתולוגיה?).
המפגש בין שני גיבורינו הוא בעצם ריקוד ופיתוי של מעמקי הנפשות, מהנה ומרתק. לא ארחיב עליו יותר כי הוא יקלקל את הנאת הקריאה וההתוודעות של הקורא לחוויה של מוירה ואדם.
מרתק לגלות מהם הרשמים מאדם אצל דמויות באי. מרינה , משמשת בתפקיד המקהלה היוונית, רואה בו את המסתוריות והעוצמה. היא אומרת למוירה "אני יכולה לספר לך.. "על כמה אנשים באי שלא דאגו לתחזק את עמוד השדרה שלהם. מסכנים. לפעמים אני חושבת שאין להם בכלל עמוד שדרה"...."הם מסתדרים מצוין..". " הם נשענים על עמודי שדרה של אחרים"
ג'ינו, נער מהאי, רואה באדם שוטר.
אביא דוגמה לתובנות למכביר שבספר. מוירה מדברת על עצמה :"כשאין לך אסטרטגיה, אתה נהפך לחלק מאסטרטגיה של מישהו אחר, אולי גם זו דרך לראות את מה שקרה לי"
או המשפט: "אנחנו מייצרים לעצמנו בקלות רבה מדי את השדים שלנו, אבל בדרך כלל זקוקים למישהו נוסף כדי לברוא מלאכים שלנו, שיעמדו מולם"”

“רומן מתח פסיכולוגי. סוג של טרגדיה יוונית-ישראלית.
ביטחוניסט פורש עם נפש מסוכסכת נקרא למשימה אחרונה.
הספר כתוב טוב, מאוד פילוסופי. קטעי ההפלגה נותנים עומק ואמינות לדמות.
האקשן מינורי אבל הספר מחזיק. אני יצאתי קצת בתחושה של הבטחה לא ממומשת. לכן נותן 4 כוכבים.
נחמד מאוד. סך הכול מומלץ.”