“"הוא גדל כמו ילד בונסאי הפוך - ענפיו ועליו צמחו ללא
הפרעה, אך שורשיו קוצצו תדיר. כבנם של נוודים, מעולם
לא נשאר במקום אחד זמן רב מספיק כדי להכות שורש, ואם
בטעות הכה שורש דקיק, מהסס, נגדע זה במהירות, ומיד אולץ
לנדוד למקום אחר. לא היו לו שפה ולא בית משלו, ולכן גם
לא התגעגע לאיש, מקום או מילה."
הספר "יער", מסופר כסיפור אגדה, שבורא עולם שלם במילים מעטות, ומאפשר לקורא להרהר במשמעויות של מהות המושג 'בית', האמביוולנטיות של געגועים לעבר ובו בזמן גם נסיון להתנתק ממנו ולגונן על הדור הצעיר מפניו, האם מי שחווה נטישה בגיל צעיר יכול להקים משפחה ולהיות באמת נוכח בה... העץ, ובעיקר שורשי העץ, מסמל את היציבות של האדם המחובר לשורשיו, ואת הצורך והחיפוש של האדם אחר עברו.
זוהי פנטזיה המתארת ילד ויער בפרקים קצרים ופיוטיים, תוך שילוב תובנות עמוקות, ונוצרת תחושה שאנו קוראים קטעי אגדה המעורבים בפילוסופיית זן. השואה נמצאת במרומז ברקע הסיפור. אפשר לראות בו תחושות וקשיים של הדור הראשון והשני, אך הדברים האלה נחבאים ברקע, ואפשר לקרוא את הסיפור כאגדה יפה בפני עצמה.
מבין הביטויים שאהבתי, אזכיר דימוי אחד המופיע כאשר הילד בנסותו להאחז בחלום רואה "כתמי עשב פזורים על קרקע היער כמו כתמי הזקנה על ידיו של סבו".
כפי שהומלץ על ידי קוראים אחרים, יש לקרוא את הספר לאט ולהנות משפתו.
מומלץ לאוהבי השפה היפה והמהורהרת.”