“חיוך הוא ספר מאוד מצחיק, מעניין ולפעמים אפילו מותח.
אני ממליצה עליו כי כשאני קוראת אותו, אני לא יכולה להפסיק, ואני נהנית מכל רגע.
סיימתי אותו בכיף, ועכשיו אני ממשיכה לספר ההמשך שלו: אחיות.
אספר לכם איך היה ♥.”

“הקומיקס מספר על הסופרת שמספרת על עצמה, על החיים שלה בתור נערה מתבגרת, שקרתה לה תקרית לא נעימה: 2 השיניים הקידמיות הקבועות שלה נשברו!סיפור אמיתי! והכל כתוב בשפה קולחת והספר מעניין, מקורי ומיוחד בצורה בלתי רגילה!”

“הגעתי לקרוא את "חיוך" עם ציפיות. המלצות ושיבוחים רבים נרשמו על כריכתו והתכוננתי לשקוע בספר החדש והמסקרן הזה.
הפתעה מס' 1: זה קומיקס.
הפתעה מס'2: זה לא כזה ספר טוב.

הספר מספר על ריינה (לחדי העין ביניכם- כן, זוהי המחברת. היא מספרת על עצמה), משהו בין ילדה לנערה העולה לכיתה ז'. בתחילת הספר היא עוברת חוויה מכאיבה של איבוד שתי שיניים, דחיפת החניכיים שלה למעלה והשמת גשר. את כל אלה מלווים תיאורים מילוליים ו-וויזואלים. חינני. בכל אופן, אז היא עולה לכיתה ז'. בין חוויותיה: התאהבות נואשת, תחנונים לניקוב אוזניים, קונפליקטים פנימיים על האם ללכת לקניון או להישאר בבית ולשחק בפלייסטיישן.. כן. זה מעניין בדיוק כמו שזה נשמע.
הבעיה האמיתית כאן היא שעל פני 200 עמודים בערך, כשיש בממוצע משפט לעמוד, היא עוברת מכיתה ז' לכיתה י'. איך דוחסים את זה בתוך 200 עמודים כשיש בממוצע משפט לעמוד, אתם שואלים? הדמויות, מלבד הדמות הראשית, אינן מפותחות. אפילו ההתאהבות שלה בנער, עניין מרכזי בספר שצריך התייחסות, מופיעה במשהו כמו 20 עמודים. ואחר כך? שום איזכור. חוויותיה אצל רופא השיניים הן העניין האמיתי כאן, ואולי בני נוער עם גשר נוצץ על שיניהם יוכלו להזדהות. שאר העולם? קצת פחות.
הספר כשלעצמו חמוד ויהיה שוס לילדות שהופכות למתבגרות, אולי מתאים כמתנת בת מצווה. בנוסף הוא יכול לעורר קולות הזדהות אצל הקהילה המגושרת.
בשורה התחתונה, ציפיתי ליותר.”

“רומן גרפי עשוי היטב, אשר מדבר בגובה העיניים על גיל ההתבגרות, על שינויים ובכלל.
מומלץ לכל בני העשרה שחווים את הגיל הזה, הזדהות עם הגיבורה עם המצבים והסיטואציות.
מומלץ גם להורים לילדים בגיל הזה.”