הוא מחייך אלי,

אבל משהו במבט שלו מוזר.

כאילו הוא מבקש לקחת את האור שבי,

ואני עומדת, מחייכת בחזרה .

אבל בליבי נמצאת האמת,

אני פוחדת, אני מרגישה כלואה.

אבל משהו עוצר אותי מלעזוב.

החיוך שלו, אני חושבת ונסחפת אחר חיוכו.

הוא מושך אותי,

מבקש לקחת ממני הכול.

ותחושת ליבי גוברת.

אני יושבת,

מחייכת לי.

ומחכה,

מחכה שהפרחים אחד אחרי השני יפרחו.

שהיופי יפתח לעיני,

שאני ידע להבין,לגעת ולחוש.

ואז אני מסתכלת בתמונה וחושבת...

חושבת על מה שיקרה היום ועל מה שקרה.

השמש זרחה...

כמה זמן לא חשתי בה,

סוף סוף היא עוטפת אותי בחומה.

והפעם היא בורחת, היא נשארת,

ומחממת אותי.

כל הזמן אמרו לי להישבר,

ידעתי שאסור לי,

וניצחתי...