“אתחיל בציון, לספר זה מגיע ציון 7 מיתוך 5.
ספר מקסים , אירוני בעל רבדים בעומקים שונים. ככל שחושבים עליו יותר, מזהים בו עוד ניואנסים, אומנות הכתיבה בהתגלמותה.
הרקע כרגיל מדבר הקשה ביותר בעולם לחיות בו, אטקמה.( ארגנטיה, צ'ילי).
במקום זה, יש עיירות של כורים המפיקים את מלחת צ'ילי , עבודה קשה בשכר זעום.
התקופה היא שנות הארבעים של המאה העשרים.
בכל מקום כזה יש מוסדות שעליהם הורחב הדיבור והתיאור בספר של לטלייר "מספרת הסרטים".
הפעם ריברה מתרכז באנשים. הכורים העובדים קשה,"נודדים בעקבות צליל הכף בצלחת" ( ע 66), ציניים ועושים צחוק בכל הזדמנות, משוגע אחד לפחות, תזמורת, כומר,זונה קדשה קדושה בשם מריה מרקדו מגלנה, ותמהונים.
הסיפור שלנו מתרכז בתמהוני אחד המתקרא "ישו מאלקי", לא להתבלבל אלקי הוא שם עמק ולא כתיבה דתית של אלוהי.ופגישתו עם מריה.
קצת על שתי הדמויות.
מגלנה מתוארת כ "זונה כל כך זונה ועם זה כל כך מסורה לעניני אלוהים"( ע 66) איזה משפט ציני יפה.
"החסד שופע ממנה"( ע 77).
בזמן שביתת הכורים, היא מציעה כי "במקביל למטבח ציבורי של מזון,היא תתן מטבח ציבורי של אהבה".
היא מרגיזה את הכומר המיקצועי כי "אל ביתה של הקדשה באו יותר מאמינים ממה שבאו אל בית האלוהים".
ואילו ישו המטיף הוא "יורד מהרכבת עם שקית נייר מאלו שמשתמשים לאריזת סוכר חום שמכילה כמה כלי רחצה, גלימת טאפט שלבש רק בדרשות,עותק כתבי הקודש ו..העלונים שהדפיס שהכילו את האמיתות, הפתגמים וההגיגים שנועדו לטובת האנושות".
הוא איש פרקטי, כאשר זקנה מבקשת שירפא את נכדה מתולעים הוא אומר לה" על זה לא מטרידים את אבינו שבשמים"( נראה את באבא סאלי אומר זאת).
לא אספר לכם את הסיפור , אבל כמובן שיש מפגש בין: ..נחשתם נכון ישו ומריה. והוא מלא קבלה מצד שניהם.
המפגש מענין. מריה מבקשת ממנו קצת תפילות כי , "בכל יום היא אומרת לבתולה הקדושה אותם דברים חסרי גיוון והיא מתארת לעצמה כי לבתולה בטח כבר משעמם לשמוע אותם"
כמו שאתם רואים ברובד יותר עמוק הספר הוא פרודיה צינית בהומור מעודן על הדת הנוצריח הטקסים שלה אמונותיה והניצול שלה.
יש כאן הקבלה מסויימת לסיפור הברית החדשה.
גם הקשר עם הסביבה הוא מענין. יש נשים מאמינות במטיף ויש שמסתכלים עליו "כמו היו בוחנים בעל חיים זקן וחלוד בקירקס" ( ע 55)
את הספר קראתי בחיוך על הפנים במרביתו, לעתים בצחוק ולעיתים ראיתי כי גם מעבר לקושי האיום של מדבר אטקמה , ניתן למצוא חיים.”