במדינה המודרנית, ובכלל זה בישראל, דוללה השתתפותם של האזרחים בהחלטות השלטוניות במידה ניכרת. החלטות חשובות רבות אינן מתקבלות על ידי נבחרי הציבור, אלא על ידי בעלי תפקידים במערך הממשלתי, מי שמכונים לעתים "פקידים". מציאות זו שוחקת את המושג אזרח, עד כדי הפיכתו לנתין, מי שכפוף לשלטון מבלי להיות שותף לו. במקביל, תהליכי ההפרטה מכפיפים את מערכת היחסים שבין האזרח לשלטון למערכת כלכלית שביסודה "תן וקח": הפעילות השלטונית צריכה להיות רווחית, או להפסיק להתקיים. מערכת היחסים שבין הפרט לשלטון הופכת את האזרח לצרכן של שירותים. בספרה אזרח-נתין-צרכן מסמנת פרופסור דפנה ברק-ארז נקודת משבר בתפיסת הדמוקרטיה של המדינה המינהלית. בשפה ישירה ומדויקת מפזרת ברק־ארז את הערפל הביורוקרטי ובוחנת את משמעותה של האזרחות במדינת ישראל של היום, את מעמדם של האזרחים מול השלטון ואת זכויותיהם כשותפים להחלטות המשפיעות על חייהם. הספר אזרח-נתין-צרכן עוסק בתהליכי השינוי שעברו על ישראל ובוחן את השלכותיהם על איכות חייהם של האזרחים - על היציבות הכלכלית והרווחה החברתית והסביבתית שהם נהנים מהן או חסרים אותן. הוא מבקש לעסוק בנושאים שנדחקים, במקרים רבים, מסדר היום של מדינה, שחייה הציבוריים עמוסים במחלוקות אידיאולוגיות סביב שאלות של ביטחון ושלום ויחסי דת ומדינה. מחלוקות אלה מאפילות לעיתים קרובות על סוגיות חשובות הנוגעות לשאר מערכות החיים שאינן זוכות לתשומת הלב הראויה. הציפייה לצדק חברתי ולהגינות בחיים הציבוריים היא לא רק בעלת משמעות אידיאולוגית ואתית. מימושה תלוי בדפוסי פעולתן של מערכות השלטון ובהסדרה המשפטית שלהן. הספר אזרח-נתין-צרכן חושף את נקודות התורפה של מערכות השלטון ושל המשפט שחל עליהן, ומציע דרכים לתיקונן. עם תובנות אלה, הוא תובע מאיתנו לחזור ולהיות אזרחים במלוא מובן המילה. דפנה ברק-ארז היא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב ובעבר כיהנה כדיקאן הפקולטה. תחום מומחיותה הוא המשפט הציבורי ובמחקריה עסקה במכלול רחב של נושאים במשפט, חברה ומדיניות ציבורית. בחודש ינואר 2012 נבחרה לכהונת שופטת בבית המשפט העליון.