“"ילדי ארבט" הוא הראשון בטרילוגיה העוסקת ברוסיה הסובייטית במהלך שנות הטיהורים, הטרור והאימה בבריה''מ. הספר הראשון מתחיל ב-1933 ומסתיים ביוני 1934 עם רצח סרגיי קירוב, המזכ''ל הכריזמטי של המפלגה הקומוניסטית בלנינגראד. ספר זה אינו רק רומן הסטורי העוסק בתחילת מדיניות הטיהורים הרצחנית של סטאלין, אלא נודעת לו כוונה פוליטית ברורה. המחבר, אנטולי ריבקוב, כתב בסיום הספר: "אינני יודע אם אספיק להשלים את הרומן. אבל אם יעניק לי הגורל עוד שנים אחדות , אני מקווה להביא את הסיפור עד שנת 56, עד הועידה העשרים (של המפלגה הקומוניסטית), כשהוחזרו לחיים אלפי אנשים שלא חטאו כלל, וטוהר שמם של אלה שלא ניתן כבר להשיבם לחיים". בראיון האחרון שהעניק הסופר במוסקבה ב-1998 הגדיר את הטרילוגיה שלו כ"פצצה ספרותית המכוונת נגד סטאלין" וכינה את הטרילוגיה "העבודה המרכזית של חיי". אותה עבודה מרכזית, מסביר ריבקוב, עוסקת ב"...דור שלי שהוכה על ידי המחנות של סטאלין ובתי הסוהר או במלחמה נגד הפאשיזם של היטלר".

הספר מתמקד בשני רבדים של החברה הסובייטית המתהווה. האחד, מה שניתן לכנות כ"דור ראשון לגאולה" צעירים משכונת ארבט במוסקבה, חברי ארגון הנוער הקומסומול, מעין חטיבת הנוער של המפלגה הקומוניסטית ומכריהם. ריבקוב אפיין אותם כך: "הם יכלו להתווכח, לריב, אך איתנים היו באמת שהיא משמעות חייהם: המרקסיזם הוא האידיאולוגיה של מעמדם, המהפכה העולמית היא המטרה הסופית של מאבקם, והמדינה הסובייטית היא מבצר בל-ימוט של הפרולטריון הבינלאומי". אבל אחדות החשיבה אין בה כדי להסתיר את ההבדלים בין הצעירים. חלקם אמיצים, אחרים דעתנים, וחלקם אופורטוניסטים הנחושים להתקדם במערכת החדשה ויהי מה. מערכת האמונות להם מאותגרת כאשר אחד מהם מסתבך עם המנגנון הסובייטי. ריבקוב מתאר חבורה צעירה שלומדת על בשרה שיש שווים ויש ווים יותר גם בגן העדן הסובייטי וכיצד הם מתמודדים עם מציאות שאינה תואמת את האידיאלים. יתרה מזאת, סיפורם של החברים ובעיקר סשה פנקרטוב מדגים את המנטליות של השלטון. כך פנקרטוב מתחיל את הסתבכותו כאשר "מעז" לבקש שהמרצה על יסודות החשבונאות הסוציאליסטית יואיל להקנות לסטודנטים ידע על הנהלת חשבונות רגילה. צעד זה מביא את המרצה להאשים את סשה כי יצא נגד הביסוס המרקסיסטי של תורת החשבונאות, ולבירור בלתי נמנע במוסדות המפלגה.... במקרה אחר, ריבקוב מתאר גם את תהליך החקירה: חזקת החפות אינה עומדת לנאשם כל עוד לא הורשע וגם אין אומרים לו במה הוא נאשם. הרציונל פשוט – אם הגעת לחקירה משמע אתה אשם. אתה יודע במה אתה אשם (ולכן גם אין צורך לומר לך במה אתה אשם) ורצוי שתודה בזה כדי שלא להחמיר את מצבך...

הרובד השני, הוא הצמרת השלטונית ובראשה יוזף סטאלין. ריבקוב מתאר בצורה מבריקה ומרתקת את ההתנהלות של סטאלין ונאמניו וכיצד תפיסת העולם של סטאלין אודות המנהיג ומקומו האישי בהסטוריה מניעות אותו להשתלט על המדינה ברוח המנהיגים האוטוריטריים הגדולים בהסטוריה העולמית והרוסית. הניתוח של התנהלותו של סטאלין, הופך את מקיאבלי לשיה תמימה בהשוואה אליו. פרקים אלה, המשולבים בסיפור על חבורת הצעירים והוריהם, מתנהלים בחלקם כקווים מקבילים, אך ברור שהתנהגות השלטון מעצבת את חייהם של האזרחים הקטנים. התרשמתי מיכולתו של הסופר לחדור לנבכי נפשו של סטאלין ומהכרותו עם המנגנון הסובייטי. עם זאת יצוין כי יש הטוענים כי חלקים אלה אינם משקפים במדויק את ההסטוריה הסובייטית. פרקים אלו עמוסים בשמות בכירים והערות השוליים המפורטות מסייעות להתמצא בתוך הסבך (חלק ניכר מאישים אלו חוסל במהלך הטיהורים הגדולים), אך מעכב את הקריאה.

מיכאל קאופמן, במאמר שנכתב לאחר מותו של ריבקוב (1998), ציין כי יש הטוענים כי כתביהם של סולזניצ'ין ופסטרנק טובה יותר מבחינה ספרותית מאשר זו של ריבקוב. אחרים טוענים שריבקוב לא ערך חשבון נוקב עם הסטליניזם כמו אחרים. יצוין כי בניגוד לסולז'ניצין ודומיו שכתביהם פורסמו מחוץ לבריה''מ או בפרסומים מחתרתיים, זה של ריבקוב פורסם בבריה''מ במסגרת ממשלתית. ספרו של ריבקוב, סופר סובייטי ידוע שבעצמו זכה בפרס סטאלין, נכתב בין השנים 1966-1983 והתפרסם בבריה''מ בתקופת גורבצ'וב (1987) כחלק ממדיניות הגלסנוסט. קאופמן מצטט את המשורר יבטושנקו אודות הספר: "אחרי (פרסום הספר) יהא זה בלתי אפשרי להחזיק אותם ספרי הסטוריה בספריותינו ובבתי הספר".

הכתיבה של ריבקוב מרתקת. ניכר כי הוא כותב בדם ליבו. "ספרי הם ההסטוריה של הדור שלי, כיצד הם סבלו ומתו. כן נשזרים בהם אמיתות של חיי". ואכן נראה כי דמותו של סשה פנקרטוב מזכירה באופן ניכר את חייו של המחבר. גיבורי הסיפור הם פחות או יותר בני דורו של ריבקוב וגם השכונה ארבט, שבניה ובנותיה הם גיבוריו, מוכרת לו היטב שכן התגורר בה בילדותו. שכונה זו מרוחקת רק 800 מטרים מהקרמלין. גם המחיר הכבד, ששילמו בני דורו ומשפחותיהם, מוכר לו מקרוב. אביה של אשתו חוסל בטיהורים של שנות ה-30' אימה הוגלתה ל-10 שנים (כי היתה נשואה לו) ושני אחיה הגדולים של אשתו נהרגו במלחמה נגד גרמניה הנאצית.

השורה התחתונה: הספר מרתק כי הוא שופך אור על תקופה חשובה בגיבוש בריה''מ וגם משום שהוא מאיר מאפיינים מטרידים העלולים לצוץ בכל חברה ובכל משטר, בשנות ה-30' ובימינו אנו.”